פרשנותהנחה לאלפיון על רווחים כלואים היא דרך שגויה לגבות מס
פרשנות
הנחה לאלפיון על רווחים כלואים היא דרך שגויה לגבות מס
יועצו הכלכלי של ראש הממשלה פרופ' אבי שמחון תומך בהטלת מס מופחת על הרווחים הלא מחולקים בחברות, כדי לייצר תמריץ לחלוקתם ולהגדלת המסים המשולמים למדינה. אלא שהמהלך, המקל על בעלי הכנסות גבוהות, הוא חד־פעמי ולא יסייע לסגירת הגירעון בטווח הארוך
בפרוטוקול של ישיבת הממשלה על תקציב המדינה המעודכן לשנת 2024 נכתב כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה "לקדם את נושא השימוש ב'רווחים כלואים' על מנת לתמרץ חברות לתשלומי מס אשר יגדילו את היקף ההכנסות ממסים למדינה". ההנחיה בנוסחה הכתוב לא ברורה, אך היא משקפת היטב את הפנטזיה כי ניתן להביא לקופת המדינה כסף קל. אלא שכאמור, הדרך הקלה למימוש הרווחים הלא מחולקים או הרווחים הכלואים, היא גם הדרך השגויה שתעלה לנו ביוקר. אין מנוס מלתפוס את השור בקרניו ולחתור ליישום אפקטיבי של סעיף 77 לפקודת מס הכנסה המאפשרת לגבות מס גם מרווחים שלא חולקו.
סביב האתגרים התקציביים המשמעותיים שהמלחמה יוצרת, ההצעה להטיל "מס מופחת" על רווחים שכלואים בתוך "חברות מעטים" (חברה שיש בה עד חמישה בעלי מניות) הנקראות גם "חברות ארנק" החלה לטפטף מעורכי הדין ורואי החשבון אל השרים, ומהשרים אל יועצו הכלכלי של ראש הממשלה פרופ' אבי שמחון, שתומך בהצעה בהתלהבות. קשה לזכור היום כי המבצע הקודם של מס מוטב בתחום זה נחקק ברשלנות, היה מושא לביקורת של דו"ח מבקר המדינה מ־2020, שהראה כי תהליך אישור ההטבה נעשה ללא עבודה מסודרת, ללא התייעצות עם הכלכלן הראשי, ותוך כדי הפתעת חלק מהדרגים המקצועיים בתוך אגף תקציבים. קשה גם לזכור שההצדקה העקרונית לאותו מס מוטב היתה לנקות את השולחן ולשלם מס בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג - שהמליצה להעלות את שיעור המס על דיבידנד ולהטיל מס יסף.
הרווחים הלא־מחולקים בחברות מעטים הן מקלט מס שמדברים עליו כבר יותר מ־19 שנה. בישראל נהוגה שיטת מיסוי דו־שלבית, המשמעות היא שבסוף השנה משולם רק מס חברות בשיעור של 23%. שלב המיסוי השני הוא בעת משיכת הרווח, בה נדרש בעל מניות מהותי לשלם מס נוסף של 33% (במקרה שהוא חייב במס יסף). כך נוצר מצב שבעלי נכסים שומרים את רווחיהם בתוך החברה במשך שנים רבות ולא מחלקים אותם, ועל ידי כך דוחים את תשלומי המסים שלהם. לשם הבנת היקף התופעה, כיום מעריכים כי יש כ־700 מיליארד שקל שאינם מחולקים. קשה לדעת מה מבין הרווחים הללו לא מחולק רק בשביל להתחמק מתשלום מס, אבל יש הערכות שמדברות על 200 מיליארד שקל,כך שמדובר בכ־60 מיליארד שקל הכנסות פוטנציאליות למדינה.
בעיית הרווחים הלא־מחולקים הוזכרה בועדת טרכטנברג ב־2011, והתגלגלה עד לחוק ההסדרים של שנת 2017. חוק ההסדרים לשנת 2017 הציע את המנגנון הבא: לתקן את סעיף 77 לפקודת מס הכנסה כך שמנהל רשות המסים יוכל להחליט במקרים מסוימים כי חצי מהרווחים שלא חולקו בחברת מעטים ייחשבו כאילו הם חולקו וייגבה עליהם מס. אולי בקריאה ראשונה ההצעה נשמעת דרקונית, אך כמות התנאים הנדרשים בכדי שמנהל רשות המסים יוכל להורות על הרווח כאילו הוא חולק היא ארוכה וכמעט בלתי אפשרית. ראשית, כי מדובר רק בחברות שחילקו פחות מחצי מהרווחים שלהן כדיבידנד, ורק בחברות שיש להן לפחות רווחים של חמישה מיליון שקל. וכל זאת רק אחרי שברור כי החברות יכולות לחלק את הרווחים בלי להזיק לקיום ופיתוח העסק, ורק לאחר התייעצות עם ועדת חמישה ששלושה מהם לא עובדי מדינה.
במהלך הדיונים על גביית רווחים שלא חולקו, לצד דיונים בעוד שני צעדים שנועדו להילחם בפרצת המס באמצעות חברות ארנק, החלו ראשי הלשכות המקצועיות לדרוש את אותו מבצע של מס מוטב, כך שבמשך שנה יוכלו ליהנות ממסי הדיבידנד הנמוכים שנהגו ערב ועדת טרכטנברג. על אף שבאוצר לא התלהבו, ואף התנגדו בחריפות למבצע הזה. "אדוני היושב־ראש, תיקון כזה מהווה סיכון מוסרי בעצם זה משדר לאנשים שהם יכולים לחכות, ובאיזשהו שלב הם יקבלו איזשהו מס מוטב, זה משהו לא הגיוני ועוד במצב שהתיקון הזה נוגע רק לחלק מסוים באוכלוסיה", כך קרא אחד מפקידי האוצר בדיון בוועדת הכספים שהתקיים באמצע דצמבר 2016 סביב ההצעה לאפשר לבעלי חברות ארנק למשוך דיבידנד ולשלם מס מופחת בהיקף של 25% במקום מס של 33% - 30% מס על דיבידנד לבעל מניות מהותי ועוד 3% של מס יסף. דבריו אז זכו לגערות מח"כ מיקי לוי שאמר: "מה? אין אנשים בחוץ עם נשמה ועם לב? אני רוצה להבין את זה. לתת לאנשים האלו קצת נשימה, הכל פיסקלי אצלכם? עוד שקל ועוד שקל?". יו"ר ועדת הכספים דאז, משה גפני, ביקש ממיקי לוי להפסיק לצעוק, ומהיועצת המשפטית להתחיל לקרוא את הנוסח שכולל את הטבת המס הייעודית הזו. הנוסח כלל מהלך משולב. הגזר של המבצע לא בא לבד, הוא בא יחד עם המקל של סעיף 77. ואכן, בשנת 2017 המבצע הצליח מעל לכל שיעור ברמה שהביכה את האוצר. שכן האוצר חזה שייכנסו לקופת המדינה רק 700 מיליון שקל, אך בפועל, חולקו באותה שנה דיבידנדים בהיקף של 61 מיליארד שקל, שולם מס של 15.3 מיליארד שקל, המשקפים גידול של כ־11.3 מיליארד שקל לעומת 2016.
הגידול העצום של למעלה מ־11 מיליארד שקל הוא זה שמפתה כל כך את פרופ' שמחון לנקוט עכשיו במבצע דומה מחדש. אלא שעוד לפני שדנים בהשלכות ההרסניות ארוכות הטווח של המהלך, יש לחדד כי התקופות שונות לחלוטין. בשנת 2017 — השוק העריך כי הגזר שניתן הוא חד פעמי, שכן הוא ניתן במסגרת ניקוי שולחן. יתירה מזו, לאותו גזר התלווה מקל בדמות מהלך משלים של חקיקה לחלוקה כפויה של רווחים שלא חולקו. אלא שאם ייחקק חוק כזה יום, השוק לא יעריך את הגזר במיוחד, שכן הוא יבין כי המבצע הזה יחזור על עצמו גם בעוד שנה או שנתיים, ואם לא, אז בעוד עשור.
וחשוב מכך, בעלי החברות כבר יודעים היטב כי סעיף 77 שהם אהבו לכנות אותו "דרקוני", רחוק מלהיות דרקון, הוא אפילו לא כלב נושך. מאז 2018 ועד עכשיו, רשות המסים טיפלה ב־10-9 מקרים בלבד של רווחים לא מחולקים. ברשות מסרבים לומר את היקף ההכנסות של התיקים הללו, אבל אין לאף אחד ספק שהמקל של סעיף 77 לא יודע להכות, ולכן, ספק רב מה יהיה היקף ההכנסות של המהלך הזה.בדו"ח בנק ישראל העריכו כי שליש מהגבייה העודפת של הדיבידנדים בשנת 2017, באה על חשבון השנים הבאות. כלומר, בשנת 2017 היה גידול בהכנסות, אך בשנים אחר כך הפסידה קופת המדינה כ־5 מיליארד שקל. ולכן, גם עכשיו, ביצוע של מבצע כזה אולי יגדיל הכנסות ב־2024, אבל דווקא יביא להקטנת הכנסות ב־2025.
נזכיר, כי האתגר הפיסקלי העיקרי של מדינת ישראל כעת, הוא לא האתגר החד־פעמי, לישראל אין כעת בעיה בגיוס חוב בשווקים הבינלאומיים. למעשה, מבחינה מימונית, המשמעות של המבצע הזה היא לקבל כיום 75% מתקבולי המס, במקום לקבל 100% מהמס בהדרגה בשנים הבאות, ניתן להראות כי עדיף למדינה לגייס חוב בריבית של 4% מאשר להעניק את ההטבה הזו.עמוק מכך, האתגר הפיסקלי המהותי של המדינה כעת, הוא התמודדות עם הגידול הקבוע (הפרמננטי) בהוצאות הממשלה, ולכן,יהיה זה שיקול מוטעה לקבל השנה הכנסה חד פעמית גבוהה במחיר של הקטנת בסיס המס על מיסוי של רווחים לא מחולקים באלפיון העליון. שכן המשמעות של הטבת מס רווחים לא מחולקים היא כי מבחינה אפקטיבית המס על רווחים לא מחולקים יירד ל־25%, שהרי דבר לא ימנע מהם להמתין עם חלוקת הדיבידנד — ובצדק — עד למבצע הבא. או באופן בוטה יותר: המשמעות של מהלך כזה, היא הקטנת ההכנסות בשנים הבאות שתחייב קיצוץ בשירותי הממשלה או הטלת מסים על כלל האוכלוסייה.
מיסוי רווחים לא מחולקים היא סוגיית מיסוי אקוטית שיש לדון בה ולמצוא לה פתרונות יצירתיים. אבל הפתרונות לא צריכים להיות בהודאה בכישלון של הממשלה ושל רשות המסים לחסום את פרצת המס של חברות הארנק, אלא הפעלת מאמצים ארגוניים וחקיקתיים לגביית המס. אין היגיון שהתגובה של הממשלה לחקיקה המרושלת ב־2017 ולחוסר האונים של רשות המסים תהיה דווקא הקלה על בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר במדינה. צעדים מעין אלו משדרים חוסר סדר ממשלתי במדיניות המס, וגם אם הם יקטינו את הגירעון ב־2024, הם לא ישפיעו לטובה על הסנטימנט של המשקיעים וחברות הדירוג.
