ניתוחחזרה לחד"פ: הממשלה מאכילה את הזיהום בכפית
ניתוח
חזרה לחד"פ: הממשלה מאכילה את הזיהום בכפית
הממשלה פרסמה את הצו לביטול המס על כלים חד פעמיים אף שקצר הצלחה. בזמן שישראל תסתפק בחינוך לצרכנות נבונה, שהוכח שאינו יעיל מספיק, בעולם מפעילים אמצעים חוקיים מחמירים כדי להילחם בזיהום הפלסטיק. מול הגבלות אלה ניצבים תאגידי הענק ויצרני הנפט שאין להם אינטרס לצמצם את ההתמכרות שלנו למוצרים המזהמים
ביום שני התקדמה הממשלה עם הבטחת הבחירות שלה ופרסמה את הצו לביטול המס שהוטל רק בשנה שעברה על הכלים החד פעמיים. אם לא ישתנה דבר, עוד לפני סוף ינואר יוכל שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, לבטל את המס הסביבתי־בריאותי שהטילה הממשלה הקודמת.
ההחלטה של הממשלה הנכנסת התקבלה למרות יעילותו המוכחת של המס. כפי שנחשף השבוע ב"כלכליסט", תוך עשרה חודשים, הצליח מס החד״פ להפחית את רכישת הכלים המזהמים בכ־34%.
בצו המבטל את המס שנחתם השבוע צפויה המדינה לוותר על הכנסות ממסים בגובה 330 מיליון שקל בשנה. ולפי חישוב שערך עמיעד לפידות מ״אדם, טבע ודין״, המס על הכלים החד־פעמיים חסך לרשויות המקומיות 77 מיליון שקל, בשל הימנעות מפינוי פסולת בהיקף של כ־111 אלף טון.
אף שפלסטיק חד פעמי נוח מאוד לשימוש הוא נותר לזהם את הטבע ואת מקורות המים והמזון למאות שנים. חלקיקי פסולת פלסטיק, המכונים "מיקרופלסטיק", נמצאים בכל מקום על פני כדור הארץ — מקרקעית הים, ועד פסגות ההרים ואפילו בגשם שיורד עלינו.
הפלסטיק אליו התמכרה האנושות, אף חוזר לגופנו. לפי הערכות, בני אדם "סופגים" עד 20 ק״ג מיקרופלסטיק ממקורות שונים במהלך חייהם, דרך המזון, השתייה ואפילו הנשימה. חוקרים כבר מצאו חלקיקי פלסטיק במעיים של כמעט כל עופות וצבי הים, גם בישראל. מטבע הדברים, גם דגים המגיעים לצלחת שלנו עלולים להיות רווי חלקיקי פלסטיק זעירים. הפלסטיק אינו מגיע לגופנו לבדו. הוא מכיל, כמובן, כימיקלים רבים, הפוגעים בבריאות.
בכנס שערכו אתמול ארגון רופאי בריאות הציבור, בית החולים איכילוב וארגוני הסביבה "אדם, טבע ודין" ו"צלול" סיפרו רופאים כי כימיקלים שונים המצויים במוצרי הפלסטיק, גורמים בין היתר לעלייה בהשמנה, קשורים לסוכרת, כבד שומני, שכיחות יתר של שחלות פוליציסטיות, ירידה באיכות הזרע, הפרעות קשב וריכוז, וחלקם אף נקשרו למחלות סרטן.
בזמן שישראל צועדת לאחור, ממשלות ברחבי העולם מטילות רגולציה על כלי פלסטיק. בקרוב תצטרף בריטניה לגל העולמי, ותאסור על שימוש בכלי פלסטיק חד פעמיים. בשבוע שעבר הודיעה צרפת כי תאסור על מסעדות עם מקומות ליותר מ־20 סועדים להגיש בכלים חד פעמיים, לאחר שאסרה אריזת 30 סוגים של פירות וירקות בפלסטיק. בקנדה, נאסר ייצור ויבוא של מוצרים דוגמת סכו"ם חד פעמי, קשיות, וכלי מזון המכילים פלסטיק שקשה למחזר. גם הודו אסרה על מכירה של מגוון מוצרים, בהם קשיות, סכו״ם וכוסות פלסטיק.
עוד ב־2019, קבע האיחוד האירופי צעדי מדיניות להפחתת הנזק הסביבתי של מוצרי פלסטיק חד פעמי. אלה מחייבים את מדינות האיחוד לנקוט בצעדים לצמצום הצריכה של המוצרים המזיקים תוך איסור הדרגתי של השימוש בחלקם, לצד ייעול הטיפול בפסולת ועידוד פרקטיקות ייצור מזהמות פחות. קניה אסרה על מכירת שקיות פלסטיק חד פעמיות והכנסת פלסטיק חד פעמי לאזורים מוגנים, חופים ויערות. טייוואן הטילה איסור על מכירת שקיות ניילון, קשיות וכוסות, ושואפת ליישם איסור גורף עד סוף העשור ומדינת ניו סאות׳ ווילס שבאוסטרליה, הודיעה כי תאסור מגוון רחב של כלים חד פעמיים.
אך דווקא ישראל, שלא מצליחה לטפל בפסולת שלה ושולחת 80% ממנה להטמנה, הולכת אחורה. לאחר שהודיע בשבוע שעבר שר האוצר סמוטריץ׳ על כוונתו לבטל את מס החד״פ הגיבה השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, ואמרה שתדרוש תקציבים ל״חינוך והעלאת המודעות״, והסבירה כי ״הדרך הנכונה והטובה ביותר להשגת תוצאות מירביות היא באמצעות הגברת מודעות מעורבות ושיתוף הציבור כפי שקורה במדינות רבות בעולם״.
חוקרים מסבירים שחינוך אינו כלי אפקטיבי דיו ליצירת שינוי התנהגות מהיר. לדברי ד״ר אור קרסין, ראש המרכז למחקרי סביבה וקיימות באוניברסיטה הפתוחה, ״שינויים התנהגותיים כתוצאה מתהליכים חינוכיים, מתרחשים באיטיות רבה מאוד. זה לא אפקטיבי מספיק כשרוצים לחולל שינוי מהיר ורחב היקף. חינוך הוא צעד משלים, שלא יכול לבוא לצד ביטול של כלי מיסויי. המסר שמועבר לציבור הוא: ׳זה לא מספיק חשוב׳.
"אנחנו יודעים שהתנהגויות מושפעות משיקולים כלכליים. שיקולים של עלות־תועלת של הצרכן או של גופים עסקייםהם המועילים ביותר. לומר שנהפוך את הכלי החינוכי לכלי יחיד, לא יוביל להשגת התוצאה המיוחלת. לראיה: במדינות מערביות רבות, נעשים לאורך שנים ניסיונות להניע את הציבור ולחנך להפסקת שימוש בכלי פלסטיק, ללא הצלחה יתרה. לכן, בעולם הגיעו למסקנה שצריך לנקוט בכלים משני שוק וזה אכן מה שקורה. מבינים שהכלי האפקטיבי ביותר הוא איסור גורף״.
אבל גם אם מס החד״פ הצליח להפחית את כמות הפלסטיק המזיק בסביבה, זוהי רק טיפה בים פלסטיק. חשוב לציין שבעוד שחלקנו יכול לנסות ולהפחית את צריכת הפלסטיק שלנו, האיסורים ברחבי העולם, רק מגרדים את פני השטח של בעיה ידועה הנמצאת בהתעצמות שלא נתונה לריסון כבר 70 שנים. העסקים ותאגידים הגדולים, הם האחראים הראשיים למשבר זיהום הפלסטיק בעולם, כשיותר ויותר חברות מגבירות את השימוש שלהן בפלסטיק, ולא מספקות לצרכן חלופות ראויות.
כך למשל, קוקה קולה, שמייצרת 200 אלף בקבוקים בדקה, זוכה שנה אחר שנה בתואר המפוקפק של מזהמת הפלסטיק הגדולה ביותר של חופי העולם. בצרפת, הגישו השבוע ארגוני סביבה תביעה נגד ענקית החלב דנונה, אחת מעשר מזהמות הפלסטיק המובילות בעולם, בטענה שלא הצליחה לצמצם את טביעת הרגל הפלסטיקית שלה במידה מספקת, לא עמדה ביעדים עליהם הצהירה ציבורית, ומפרה את החוק הצרפתי המחייב חברות גדולות לנקוט באמצעים יעילים כדי לזהות ולמנוע הפרות של נזקים סביבתיים לאורך כל שרשרת פעילותן.
ומה באשר למיחזור? המזבלות הגדושות מדברות בעד עצמן ומוכיחות שזה לא הפתרון. רק כ־9% מהפלסטיק שיוצר עד היום בעולם הובא למיחזור, ורוב מוצרי הפלסטיק כלל לא ניתנים למיחזור. במילים אחרות: כמעט כל פיסת פלסטיק שאי פעם נוצרה, עדיין קיימת בעולמנו בצורה זו או אחרת, גם אם מי שהשתמש בה — כבר סיים את חייו מזמן.
וגם תהליך המיחזור עצמו מזהם מאוד: מאיסוף הפסולת, שינועה ועד מחזורה. לפי דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי וקרן אלן מקארתור, רק 2% מהפלסטיק שמגיע למערכות המחזור, ממוחזר ביעילות ומומר לפריט שימושי לא פחות משהיה. לרוב, הופך הפלסטיק לפריט שימושי פחות, וממוחזר פעם אחת בלבד לפני שהוא מגיע למזבלה, או לים ולטבע.
גם ההשלכות האקלימיות כבדות: ב־2015, מחזור החיים של הפלסטיק החד פעמי, מהייצור ועד למזבלה, היה אחראי ל־4.5% מפליטת גזי החממה העולמית, יותר מכל המטוסים בעולם גם יחד. ללא שינוי רגולטורי, עסקי וצרכני רחב היקף — בזמן שאוכלוסיית העולם צפויה להכפיל את עצמה עד שנת 2050 — המצב צפוי להחריף.
רובו המכריע של הפלסטיק בעולם מיוצר באמצעות נפט, ובזמן שהעולם מצמצם את השימוש בדלקים מזיקים לטובת מעבר לאנרגיה מתחדשת, תעשיית הדלקים המאובנים מתכננת להסתמך על רווחים מפלסטיק כדי לקזז הפסדים עתידיים ממעבר לאנרגיה מתחדשת ולהגדיל משמעותית את ייצור הפלסטיק, עד כדי שילשו עד 2050.
לפי דו"ח חדש של קרן אלן מקארתור, התחייבות לצמצום פלסטיק שהושקה ב־2018 ועליה חתמו 80 תאגידים ובהם מארס, פפסיקו, יוניליוור, לוריאל, קוקה קולה ודנונה לשם הגדלת הפלסטיק לשימוש חוזר או פלסטיק ממוחזר לכדי 100% עד 2025, לא תתממש. אם ייצור היתר וצריכת הפלסטיק יימשכו ללא שינוי, 20% מכלל צריכת הנפט העולמית עד אמצע המאה ה־21, תופנה לפלסטיק.
מומחים מדגישים כי במקום להקדיש משאבים לפינוי וטיפול בפסולת, יש להתמקד בצמצום היווצרות הפסולת במקור. בישראל, המגמה הפוכה: מס החד"פ בוטל, הפסולת הולכת וגדלה, וחוקים קיימים המטילים אחריות על היצרנים לטיפול בפסולת בסוף חייה אינם אפקטיביים דיים, כשכמות האריזות גדלה משנה לשנה.
לכן, גם לאחר ביטול המס, הממשלה תהיה חייבת להציג פתרונות להפחתת ייצור וצריכת הפלסטיק. ״כשברוב מדינות העולם כמות הפסולת לנפש יורדת, בישראל היא עולה. 18% ממשקל הפסולת שלנו, הם פלסטיק, לעומת 11% במדינות ה־OECD", מסכם לפידות.
