דעה"הניסוי כשל", אורבך? החרדה האמיתית היא מהניסוי שאולי עוד יצליח
דעה
"הניסוי כשל", אורבך? החרדה האמיתית היא מהניסוי שאולי עוד יצליח
חבר הכנסת ניר אורבך חושב שהניסוי של ממשלת השינוי נכשל ומייחל לניסוי אחר במקומו: חזרת נתניהו לשלטון לצד סמוטריץ' ובן גביר, ברית הביביסטים-כהניסטים-חרדל"ים שמצליבים אינטרסים – חיסול המשפט וגם הדמוקרטיה הישראלית. הדאגה האמיתית שלנו צריכה להיות לא מהניסוי שכשל, אלא מהניסוי שאולי חלילה עוד יצליח
1.
בשנת כהונתו האחרונה של נתניהו נורו טילים על ירושלים כתגובה למצעד הדגלים, התלקחו מהומות בערים המעורבות, נהרגו 45 מתפללים בהילולת המירון. בשנה לאחר מכן, בעת כהונתה של ממשלה השינוי, כל זה לא קרה. המצעד צעד והטילים לא נורו, האירוע בהר מירון הסתיים ללא נפגעים. אכן, ניר אורבך, "הניסוי כשל", כדבריך. והניסוי הזה כשל לאורך כל הדרך: פולחן האישיות ניטל מראשות הממשלה; ההסתה המתמשכת נגד מוסדות המדינה והשירות הציבורי פסקה; עבר תקציב למדינה; ימנים הצליחו לדבר, להתנהל ולשתף פעולה עם שמאלנים וגם עם רחמנא ליצלן ערבים. אין ספק "הניסוי כשל".
2.
למה בדיוק אתה מתגעגע ולמה אתה מייחל, אורבך? וליתר דיוק, מה כל כך מפחיד אותך? נכון, הטרור שהביביזם מפעיל עליך הוא בלתי נסבל, אבל אתה יכול להשתחרר מזה בקלות – תתפטר מהכנסת. אבל לא, אתה לא מסתפק במסקנה ש"הניסוי כשל". אתה רוצה לתקן ולחזור לימים היפים שהיו כאן לפניו.
הימים האלה יחזרו לכאן על סטרואידים. עם נתניהו, עם סמוטריץ' ובן גביר, עם החרד"לים ועם החרדים. זו הקואליציה וזו הברית שאורבך עורג אליה. ברית שתבטל את משפט נתניהו (ואם צריך - להרוס את מערכת המשפט והשירות הציבורי) ותשליט כאן בהדרגה את מדינת ההלכה על ארץ ישראל השלמה ותשיב את המלכות, את משפט ההלכה ואי"ה גם את בית המקדש. וזה, אורבך, יהיה ניסוי מעניין. ניסוי שתחילתו בשינוי המשטר וסופו בחורבן הבית. ואיך יודעים? פשוט, כי היינו כבר שם. היינו כבר במקום שהסתה, האלימות הפנימית, מלחמות האחים והקנאות דתית החריבה לנו את הריבונות. במקרה הטוב, בתסריט האופטימי יותר, נגמור כמו הונגריה, פולין וטראמפ. מבוא לדיקטטורה רודנית וחשוכה.
3.
"הניסוי שכשל" – דהיינו ממשלת השינוי - הוא הניסיון לשמר את צביונה של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, תוך מציאת איזון סביר של הידברות והדדיות בין שתי הקטגוריות האלה. שתי קטגוריות שבהגדרה סותרות זו את זו. הניסוי הישראלי מהקמת המדינה ועד היום ביקש לשלב ביניהן, לסנתז בין תזה לאנטיתזה כדי לתחזק דו-קיום בין השסעים המדממים שנפערו כאן בין חילונים לדתיים, בין שמאל וימין. דו-קיום שנשען על פשרות וויתורים שבלעדיהם אין קיום. מלחמת ששת הימים, שבימים אלה אנו חוגגים 55 שנה לסיומה, טרפה את הקלפים. הסרת האיום החיצוני התניעה את ההיפרדות הפנימית. תוצאות המלחמה הופקעו לטובת רעיון ארץ ישראל השלמה שתיכון על משיחיות, גזענות ואפרטהייד. והסיפוח הטריטוריאלי גלש בהדרגה לסיפוח רעיוני, חברתי ומשטרי. החזון ההלכתי-משיחי נשען על השילוש של ארץ ישראל-עם ישראל-תורת ישראל. מלחמת ששת הימים סיפקה את הנדבך של ארץ ישראל. ועכשיו נוצרה ההזדמנות הפוליטית להשלים את המלאכה.
4.
החיבור עם הביביזם החילוני, הלאומני והמושחת בחלקו, מספק כרגע את חלון ההזדמנויות הפוליטי להשלמת ההשתלטות הזו. "הניסוי שכשל" בדמות ממשלת בנט-לפיד הוא המאמץ לבלום את ההפיכה המשטרית-הלכתית הזו. הבעיה היא שקשה עד בלתי אפשרי לבסס את מאמץ הבלימה הזה על קנאי הלכה כשיקלי, סילמן ואורבך. כאשר ניסיתי להציג את טיעון ההפיכה המשטרית הזו בפני ביביסטים חילוניים, התשובה היחידה שמתקבלת היא שהסכנות האלה בטלות בששים אל מול שיתוף הפעולה של "תומכי טרור" בממשלה. מנסור עבאס מפחיד אותם הרבה יותר מבצלאל סמוטריץ'. נעזוב לרגע את הפוליטיקה, את החיזורים וההבטחות של נתניהו לעבאס - ההעדפה החד-משמעית של הימין הישראלי את סמוטריץ' על פני עבאס היא אימוץ גלוי של גזענות, הסתה ותמיכה בשבירת מרקם הקיום השברירי עם ערביי ישראל. סמוטריץ' ובן גביר מצהירים שהם לא נגד הערבים, אלא רק נגד המחבלים. הבעיה שאצלם אין ממש הבדל. בעיניהם מי שלא מגנה פיגוע טרור הופך אוטומטית לתומך טרור. שופט או כדורגלן שלא שר את ההמנון הוא "הכנה" למחבל. הטריק השקוף הזה נועד להבעיר את האיבה לכלל האזרחים הערבים. והנה, נפלאות האופורטוניזם, הסיכלות והפנקסנות הפוליטיים מצרפים למאמץ הביביסטי-הלכתי הזה גם חברי כנסת ערבים - ממר"צ, מהמשותפת וגם מרע"ם. השילוב הזה מקרב את עליית קואליציית נתניהו, הכהניסטים והחרד"לים. וכאשר אורבך מדבר על "הניסוי שכשל", אנחנו חייבים להתחיל לדאוג מ"הניסוי" שאולי חלילה עוד יצליח.
