דעההנוסחה לתמיכה באוקראינה וזהירות מול רוסיה
דעה
הנוסחה לתמיכה באוקראינה וזהירות מול רוסיה
ישראל צריכה לתמוך פומבית באוקראינה ולגנות את הפשעים הרוסיים, תוך סיפוק מערכות התרעה וקיום שיח דיסקרטי ביטחוני עם קייב
בימים האחרונים שב והתלהט הוויכוח לגבי ההתנהלות הישראלית במלחמה באוקראינה, בעקבות עליית המדרגה בהיקף הסיוע הצבאי האיראני לרוסיה (אספקת כטב"מים תוקפים ויתכן גם טילי קרקע-קרקע) והבקשה שהגיש שר החוץ האוקראיני לקבלת מערכות הגנה אווירית שיסייעו בהתמודדות עם הכטב"מים האיראנים. גורמי ממשל אוקראינים אף לא מהססים להטיח ביקורת נוקבת בישראל על סירובה לספק מערכות אלו ומאשימים אותה שבחרה להיות "בצד הלא נכון של ההיסטוריה". מדובר בטענה שנשמעת לא אחת, שבוודאי אינה יכולה להיות עקרון מנחה לנוכח העובדה ששדה המוקשים הבינלאומי והאזורי הניצב בפני ישראל נהיה סבוך יותר ויותר.
מורכבות העמדה הישראלית נובעת מהמצב האסטרטגי והביטחוני המיוחד בו ישראל נמצאת, כאשר מצד אחד של כפות המאזניים מונחים שיקולים אסטרטגיים וערכיים ומהצד השני שיקולים ביטחוניים ולאומיים. כך, אלו המצדדים בתמיכה רחבה באוקראינה, ובכלל זאת באספקת מערכות נשק, טוענים כי לנוכח הברית האסטרטגית עם ארה"ב, שאין לה תחליף, ופשעי המלחמה שמבצע הצבא הרוסי באוקראינה אין לישראל ברירה אחרת.
מנגד, אלו המצדדים בגישה זהירה טוענים, כי לרוסיה יש שורה של אינטרסים חיוניים עבור ישראל. בכל הנוגע לחופש הפעולה של חיל האוויר בסוריה, והחשש כי רוסיה עלולה לנקוט במטבע דומה ולהעביר לידי סוריה מערכות שעד כה נמנעה מלספק להם, בראש ובראשונה את מערכת ההגנה האווירית מדגם S400, שאמנם מוצבת בסוריה, אך נמצאת בשליטה מלאה של הכוחות הרוסיים במדינה. זאת, לצד אפשרויות פעולה אחרות של רוסיה נגד ישראל באזור (למשל, הפעלת ל"א בקרבת נתב"ג) או אף פגיעה ביכולת של יהודים ברוסיה לעזוב את המדינה.
הדילמה הישראלית מועצמת גם לנוכח המאמצים האוקראינים להפעיל לחצים פומביים הן מצד הזירה הבינלאומית והן מצד גורמים בישראל עצמה בניסיון לאלץ את ישראל לבחור צד במלחמה. מנגד, ראוי לציין כי דווקא הממשל האמריקני נמנע ככלל (לפחות במישור הפומבי) מהטחת ביקורת על ישראל בכל הקשור לאספקת מערכות נשק לאוקראינה, באופן העשוי ללמד כי בוושינגטון מבינים את מורכבות האילוצים העומדים בפני ישראל.
למול שתי עמדות קוטביות אלו, נדרש לגלות תבונה מדינית ולאמץ גישת ביניים שתשלב בין התנהלות זהירה מול רוסיה לבין תמיכה רחבה יותר באוקראינה, באופן שעשוי לתת מענה ולו חלקי לאילוצים השונים. כך, ישראל צריכה, כפי שעושה ראש הממשלה לפיד מזו תקופה ארוכה, להמשיך ולהביע תמיכה פומבית באוקראינה ולגנות את פשעי המלחמה הרוסיים, כפי שגם בא לידי ביטוי בהצבעה באו"מ בה ישראל תמכה בגינוי רוסיה. עמדה זו אמנם מעוררת תרעומת במוסקבה, אך סביר כי אין בה כדי לשבור את הכלים ביחסים עמה ולא תגרור צעדי תגובה מיוחדים פרט למישור ההצהרתי. גם האיום הרוסי לסגור את פעילות הסוכנות נשאר כרגע באוויר, כאשר בית המשפט ברוסיה דחה כבר מספר פעמים את הדיון בסוגיה באופן העשוי להצביע כי גם במוסקבה לא מעוניינים להחריף יתר על המידה את היחסים עם ישראל. במישור הביטחוני, עומד בפני ישראל מנעד אפשרויות רחב לפעולה, גם ללא אספקת מערכות הגנה אווירית. כך למשל, ניתן לספק לאוקראינה מערכות התרעה, לא יורות, כמו גם לקיים עימה שיח דיסקרטי בנוגע לדרכי ההתמודדות עם המל"טים האיראנים ואיומים אחרים.
במקביל, ישראל צריכה לנצל את השימוש שרוסיה עושה במל"טים האיראנים כדי לתקוף תשתיות אזרחיות ומרכזי אוכלוסין, כמו גם את הדיכוי של המהומות באיראן, כדי לקדם מערכה דיפלומטית ותודעתית נגד המשטר האיראני, תוך המחשת אכזריות המשטר שלא רק מדכא את העם שלו אלא גם מספק אמצעי לחימה לפגוע באזרחים במדינות אחרות.
ד"ר שי הר צבי הוא חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), אוניברסיטת רייכמן
