ריאיון"הפכנו לתמנון רב־זרועי שיגן על כל מי שיוצא להפגין"
ריאיון
"הפכנו לתמנון רב־זרועי שיגן על כל מי שיוצא להפגין"
"המשטרה כבר לא מסתירה את הניסיון לפרק את המחאה"; "יש תחרות בין קצינים מי מלקק לבן גביר יותר"; "מח"ש הפסיקה להיות גוף שמרתיע שוטרים"; העו"דים של עוטף עצורים רואים לנגד עיניהם משטר רודני בהתהוות אך נשבעים לא לוותר על אף מפגין
"בלי מערך עוטף עצורים, המחאה לא היתה יכולה להתקיים כפי שהיא. למפגינים יש ביטחון שמה שלא יקרה — אנחנו שם. הם יודעים שהם יכולים לקבל מכות, להיעצר, לחטוף דו"חות אבל הם לא לבד", אומרת סמדר להב אבנשטיין (64), קרימינולוגית קלינית ואשת ניהול בעבר, וכיום מי שמתכללת את מערך עוטף עצורים, המונה כ־50 עו"דים מתנדבים, המעניקים סיוע משפטי חינם פרו־בונו למחאה נגד ההפיכה המשטרית ולמען החזרת החטופים.
לפעילות המערך נחשף הציבור בעיקר כאשר הם מוזעקים להגן על מפגינים שנעצרו ונלקחו לתחנות משטרה או הובאו לבית המשפט. מתחילת המחאה ב־2023 טיפל המערך ביותר מ־1,800 מעצרים כאלה. "יש לנו חמ"ל מסודר והכל מתנהל בקבוצות ווטסאפ מבצעיות לפי אזורים", מספרת להב אבנשטיין, "ארגוני המחאה גם מעדכנים אותנו מראש להעמיד עו"ד כונן באזור ובמועד מסוים".
עם הזמן המערך לקח על עצמו משימות משפטיות נוספות, מליווי בהגשת תלונות למח"ש דרך הגשת עררים על סגירת תיקים, הגשת תביעות נזיקין אזרחיות נגד המשטרה, הגנה על מוחים ששוטרים הגישו נגדם תביעות דיבה, צווי הרחקה, מלחמה בדו"חות שקיבלו מוחים, מאבק לחידוש רשיונות נשק שנשללו וביטול הקפאת ימי מילואים, ועד עתירות לבג"ץ. לצד עוטף עצורים פועל גם מערך תמיכה נפשית במפגינים ומנגנון "הקפצת עצורים", שנועד להזניק את אנשי המחאה לתמוך במי שהוכנסו לתחנות המשטרה ולאולמות בתי המשפט.
"המטרה שלנו היא להנגיש את העזרה המשפטית כך שכל אזרח ואזרחית שרוצה לצאת להפגין למען הדמוקרטיה, למען עסקת חטופים, להחלפת השלטון — יידע שיש לו דאגה אחת פחות", מוסיפה עו"ד גבי לסקי (57), שהיתה ממקימי המיזם. לסקי, ח"כית לשעבר מטעם מרצ, מתמקדת לאורך הקריירה שלה בהגנה על מפגינים והיה זה אך טבעי שתהיה מהסנגורים הבולטים גם במחאה הנוכחית. "במחנה הליברלי עסקנו כל השנים באינדיבידואל, פתאום אנחנו צריכים להפוך לקהילה, להראות את אגרוף הסולידריות, זה חלק מהכוח שלנו לשנות".
להב אבנשטיין ולסקי היו חלק מהגרעין המייסד של מערך הסיוע לעצורי המחאה (שכלל גם את עוה"ד גונן בן יצחק, יאיר נהוראי ודניאל חקלאי). הוא החל להתגבש במחאת בלפור ב־2020, והפך לממוסד עם פרוץ ההפיכה המשטרית בינואר 2023.
"כבר למחרת הנאום של יריב לוין אמרנו שצריך להתארגן ולצאת לשטח, והבנו שיהיו לנו הפעם הרבה מוקדים וצריך לכסות את כל הארץ בעורכי דין מתנדבים", אומרת לסקי. "כדי שלכל מפגין יהיה גב משפטי — מעטפת של 360 מעלות".
"כדי להגיע לפריסה ארצית נכנסתי למירוץ גיוס אנשים", משחזרת להב אבנשטיין. "זה התחיל מחבר מביא חבר, ועשיתי ראיונות, שאמרו לי שלשב"כ היה קל יותר להתקבל. היה לנו חשוב למנוע חדירה של גורמים לא רצויים וגם ליצור פה דגם של חבורת עו"דים נחושים ודבקים במטרה, שמסייעים אחד לשני, בלי אגו ולא לצורך פרסום אישי".
שניים מה"גיוסים" המוצלחים היו של עוה"ד ניר אלפסה (51) ורן תגר (46), פליליסטים עצמאיים, שגם כך מגיעים להפגין כל שבוע, וראו במערך המתגבש שליחות. בשנתיים האחרונות את מרבית הלילות שבין שבת לראשון הם מבלים בתחנות משטרה, וכשצריך, אז גם למחרת בייצוג בבית המשפט בבקשות הארכת מעצר או בעררים על תנאי שחרור.
אלפסה מייצג, בין השאר, את נועה גולדנברג, שהואשמה בהליך מהיר באופן חריג בהשלכת בוץ על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בחוף הים בת"א, אחרי שהובלה אזוקה למעצר שנמשך כל סוף השבוע. "ההתנהלות מולה היתה לדעתנו מוכתבת מלמעלה, או לכל הפחות מתחנפת כלפי מעלה, בגלל זהות המתלונן. כל המהלכים שם היו משוללי יסוד", בטוח אלפסה.
הוא גם ייצג את מנכ"ל צ'מפיון מוטורס דן אורנשטיין כשנעצר באפריל 2023 מול ביתו של ח"כ יולי אדלשטיין בהרצליה, בעקבות עימות עם מפגינים ביביסטים. "להערכתי, לאורך המחאה נתתי ייעוץ כבר במאות ארועי מעצר. אני איש של אדרנלין ומערך העצורים זה הצו 8 שלי — לעמוד בקו האש של ההגנה המשפטית במאבק ההיסטורי על עתיד המדינה והדמוקרטיה, לדאוג לכך שמפגינים לא יהיו נטולי כיפת ברזל משפטית. זכות ההפגנה, הנוכחות ברחובות ושימור הלחץ האזרחי הלא אלים חשובים ביותר כדי שדברים פה ישתנו".
גם תגר רואה בפעילותו "מצווה ושליחות". הוא מייצג, למשל, את שלוש הנשים שנעצרו בחודש שעבר באופן שערורייתי לאחר שחילקו פליירים עם תמונות החטופים בבית הכנסת שבו מתפלל יולי אדלשטיין, מעצר שנחקר כיום במח"ש (אתמול נחקרו באזהרה שני קצינים שהיו מעורבים באירוע). בנוסף, הוא מלווה את הצעיר אמיתי עבודי, שתועד ביולי 2023 מוכה בידי שוטרי יס"מ ת"א. במקרה זה התיק במח"ש נגד השוטרים נסגר בטענת "חוסר אשמה", אך תגר עובד על ערר. "אחרי שכל המדינה ראתה את הסרטונים של בחור שחוטף מכות ויורד לו דם מהפה — אי אפשר להסביר החלטה כזו".
2 צפייה בגלריה
מימין אמיתי עבודי. משמאל: הנשים שפיזרו פליירים בבית כנסת
(צילומים: נדב גורן תיעוד סרטון עיתון הארץ)
באותו אופן תגר מתקשה להסביר כיצד המשטרה עצרה קצין שסיים שירות קבע בסיירת מטכ"ל, "הדמות הכי מערכתית שיש", שעמד על מדרכה בהפגנה עד שנשלף על ידי חבורת שוטרים שהכו אותו ושלחו אותו לאיכילוב, לא לפני שייחסו לו עבירה של תקיפת שוטר; ומקרים רבים שבהם בתי המשפט "גילגלו את המשטרה מכל המדרגות" כשניסתה להאריך מעצרים.
תגר (שגם אביו מתנדב כעו"ד בעוטף עצורים באזור חיפה) הוא טיפוס תזזיתי ברגע שיש הקפצת עצורים, הוא עולה על הטוסטוס לתחנת המשטרה התורנית. פעם, הוא מספר, ויכוח עם שוטר בתחנת גלילות, כמעט והסתיים במעצרו שלו. "הוא תפס אותי בצורה אגרסיבית, אמרתי לו 'תעיף את היד שלך ממני', וכבר היינו מצח למצח, והוא אמר לי 'אני הולך לעצור אותך על תקיפת שוטר'". רק אחרי התערבות מפקד התחנה אז השוטר חזר בו.
לסקי, אלפסה ותגר מרגישים מקרוב את ההסלמה באלימות המשטרה ואת הקשחת מדיניות המעצרים שלה. לדברי לסקי, "מאז שדני לוי מונה למפכ"ל פתאום הפרת סדר הפכה לעילה להשארת לילה במעצר. המשטרה פשוט עושה שימוש לרעה בסמכותה כדי להפחיד אנשים, להרתיע אותם מלצאת להפגין ולדכא את המחאה. יש תחרות בין קצינים מי מלקק יותר לשר ומספק את הסחורה של מעצרי שווא ואלימות — כך מתקדמים היום במשטרה".
לדברי אלפסה "מרגע שעמי אשד הוחלף בפרץ עמר כמפקד מחוז ת"א אפשר היה לראות איך האג'נדה של בן גביר הלכה ויושמה בשטח. מעצרי השווא התרבו וכך גם המקרים שמפגינים הושארו לילה במעצר והובאו למחרת לביהמ"ש — והכל ביחס הפוך לחומרת המעשים. אחרי 7 באוקטובר אף אחד כבר לא מתבייש להסתיר את הרצון לפרק ולהחליש את המחאה ואולי גם להשביע את רצון השר. אני מוטרד עד ייאוש מהאופן שבו המשטרה עברה השתלטות עוינת, לקחה צד והפכה לכלי שרת של אג'נדות פוליטיות, זה מפחיד".
על האלימות משוללת הרסן אומר תגר "אין הרבה מה לצפות אחרי שאתה רואה את בן גביר מארח בלשכתו את מנהיג 'אחים לצדק', חבורה שמונהגת על ידי עבריינים מורשעים שתוקפת מפגינים באלימות וזוכה להתעלמות המשטרה. המשטרה מקבלת רוח גבית היישר מהשר להתעמר באזרחים, לעצור ולשלול חירות סתם. כשאני שואל קצינים וחוקרים בתחנות 'השתגעתם?', הם עונים לי: 'זה לא קשור אלי ולא תלוי בי', ומבהירים כך שזה בא מהחלונות הגבוהים".
לדברי תגר, "יש שוטרים שהם בעצם ביביסטים וכל הארוע הזה מתלבש להם טוב על התפיסות האישיות, ויש כאלה שפשוט יודעים באיזה צד מרוחה החמאה ובעיני מי כדאי למצוא חן — השר — שבמקרה שלו זה כמו לתת לחתול אקסטזי ולשחרר אותו במחלבות של תנובה. לקחת עבריין מורשע וחסר כישורים שהיה יעד של החטיבה היהודית בשב"כ ועם מניירות עברייניות ולתת לו להיות השר שמופקד על המשטרה — זו ירידה מהפסים. אנחנו נמצאים במדינה עם משטר טוטליטרי בהתהוות, ואנשים מצקצקים וממשיכים בחייהם במקום לצאת לרחובות ולהבעיר אותם".
מה מבחינתך הם גבולות המחאה הסבירים?
תגר: "המחאה מנומסת וממלכתית מידי. אני חושב שהמצב פה הוא כזה שהממשלה הצליחה לנרמל את הדברים הכי מזוויעים שיכולים להיות: המחדל הבטחוני הקולוסאלי, ההפקרה המתמשכת של החטופים, ביזת הקופה הציבורית, זריקת ביצים והתזת גז מדמיע על משפחות חטופים ועוד. בגלל שהמצב כזה קיצוני אז יש מקום לאקטים הרבה יותר קיצוניים ומטלטלים. אני לא מדבר חלילה על לפגוע בגוף ובנפש, אבל המחאה עכשיו לא אפקטיבית, והייתי שמח לראות שהיא לוקחת כמה צעדים קדימה".
כלומר?
"משהו כמו 'ליל גלנט' כפול 3‑4 ימים רצוף, שאנשים לא נותנים למדינה להמשיך ולהתנהל. עוצרים הכל, אין בית קפה אחד שפתוח ומגיש אספרסו, אין משרד אחד שפתוח, אין חנות בגדים שפתוחה, אין כלום ושום דבר, כולם ברחובות, כולל ההסתדרות, השחקנים הגדולים והפירמות הגדולות. כולם צריכים להגיד לממשלה הארורה הזאת: נגמר הסיפור. לא יהיו פה חיים נורמלים ותקינים, עד שאתם לא תעשו את המתבקש: להחזיר את כל החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית וללכת לבחירות עכשיו".
"כשהמשטרה כבר לא באה להגן על האזרחים ולאפשר להם לממש את זכויותיהם לחופש ביטוי ומחאה, היא הפכה למילציה פוליטית שבאה להגן על השלטון ועל מקורביי השלטון", אומרת לסקי, "שיא השיאים שמראה שכבר אין קווים אדומים הוא התופעה המטורפת שבה המשטרה תוקפת רופאים תוך כדי שהם ניגשים להעניק טיפול למפגינים".
כך קרה למשל בחודשים האחרונים בהפגנה בירושלים שבה ד"ר טל וייסבאך נפגעה בעינה מהתזה בכינון ישיר של מכ"תזית, ובהפגנה בתל אביב שבה ד"ר אודי בהרב נעצר באלימות כשניסה לסייע למפגינה אחרת, ובמעצר האלים של סגן מנהל מחלקת ההשתלות בבלינסון ד"ר ולדימיר טנק, שרץ לסייע לנטלי צנגאוקר לאחר שנדרסה בידי פרש משטרה במהלך הפגנה בת"א. "הסברנו שמנהל המחלקה בחו"ל וזה יעצור את ההשתלות בבית החולים" משחזרת לסקי. "למרות זאת לא היה שוטר אחד במשטרת ישראל שחשב שאפשר לשחרר אותו, עד שלמחרת בית המשפט עשה זאת".
לדברי אלפסה "העוגן היחידי שמציל אותנו זה האופן שבו בתי המשפט מתייחסים להתנהלות המשטרה. שם אנו קוצרים הישגים, גם באמירות שהשופטים משמיעים וגם בסטטיסטיקת השחרורים. הבעיה היא שהמשטרה ממשיכה בשלה".
מה לגבי מח"ש?
אלפסה: "בסיטואציה הנוכחית מח"ש היא גוף שלרוב לא ממלא את תפקידו בצורה מספיק מהירה, מעמיקה ומקצועית". לסקי אומרת ש"יש לנו הרבה השגות על סגירת תלונות, לעתים אפילו בלי שהשוטרים הוזמנו לחקירה. מח"ש לא עושה את תפקידה ולא מהווה גוף שמרתיע שוטרים".
לדברי תגר הרתעה יעילה יותר לשוטרים תגיע רק דרך הכיס. "הייתי שמח אם בתי המשפט היו פוסקים הוצאות כבדות נגד משטרת ישראל על מעצרי שווא. ברגע שזה לא קורה — אז אין תמריץ למשטרה להפסיק עם ההתנהגות הזו. לכן אנו תולים את יהבנו בתביעות האזרחיות שאנו מגישים כיום נגד המשטרה על כל הפרת הזכויות שהיא מבצעת באופן קבוע".
התביעות האזרחיות זו פעילות שהולכת וצוברת תנופה כיום בעוטף עצורים כחלק מההבנה שיש צורך לעבור מ"משחק הגנתי להתקפי". בחודשים האחרונים המערך הגיש כ־45 תביעות נזיקין אזרחיות נגד המשטרה. "שורש הרעיון לתקוף במישור האזרחי התחיל אצלי באינתיפאדה השנייה, כשהקמתי ארגון שתחקר והגיש תביעות נזקיות שהביאו לריסון פעולות הצבא והמשטרה", מספר עו"ד אברהם גל (77), מהעו"דים האזרחיים הבולטים במערך, שנרתם לפעילות ההתנדבותית חמש שנים אחרי שסגר את משרדו במטרה להיות סבא במשרה מלאה.
"עם הדגם הזה הגעתי לסמדר בתחילת המחאה היה לי ברור שזה יתגלגל לחיכוך אלים וצפיתי שתהיה הסלמה בתגובות ובהטרדות המשטרתיות. הרעיון הוא שמול מלחמת התשה והטרדה בירוקרטית צריך להפעיל מלחמה שערה בצורה של התשת המנגנון. אנחנו מאמינים שכאשר נכה את המשטרה בכיסה, היא תמתן את הפעולות האלימות".
הטקטיקה כוללת, בחלק מהמקרים, לצד התביעות נגד המשטרה, גם הגשת תביעות אישיות נגד השוטרים הפוגעים, שלדברי גל, "מסתתרים מאחורי מסכת האנונימיות של המשטרה ולכן מרגישים יד קלה על הדק האלימות. ברגע שהשוטר האינדיבידואל עצמו חייב לעמוד בחקירות ולתת הסברים בבית המשפט — הריסון העצמי יגבר".
הבעיה, ממשיך גל, שהפרקליטות האזרחית באופן אוטומטי נזעקת לתת חסינות לשוטרים ולהגיש בקשות למחיקתם מהתביעות בנימוק שהפעולות בוצעו במסגרת תפקידם. "בצורה כזו הם מסכלים את הכוונה שלנו להציב את השוטר הפוגע כמושא ההליך המשפטי וכששוטרים מתנפלים על מפגין וגוררים אותו באלימות לניידת ושם מכים אותו — זה לא תחום אפור, זו חריגה מהתפקיד. לכן אני מצפה מהפרקליטות לאמץ נורמות מחמירות בעת ההחלטה אם לתת לאותם שוטרים חסינות מתביעה אזרחית".
מתחילת המחאה גל כבר הגיש מספר דו־ספרתי של תביעות אזרחיות ורבות נוספות בקנה, כאשר האירועים נעים בין מקרים קלים יחסית, כמו תביעת מפגינה שנדחפה מאחור על ידי שוטרת מג"ב ועד מקרי אלימות של שוטרים שגרמו לפציעת מפגינים, "כמו תביעת נזיקין נגד פרש משטרתי שהצליף בשני מפגינים ופתח להם את הראש; או מפגין שחטף מרפק משוטר שגרם לו שבר בסינוס ונקבעו לו אחוזי נכות".
במקביל, עומל גל על תביעות נזיקין גם במקרים שמפגינים לא נפגעו בגוף, אלא בעיקר חוו טראומות וסבל בשל מעצרי שווא או עיכוב במשך שעות ארוכות, "כמו למשל טייס לשעבר, סא"ל במילואים, שמאבטחים אזרחיים יחד עם שוטרים התנפלו עליו ברכבת, גררו אותו לניידת, שם הוחזק שעות ואחרי זה הועבר למעצר של כ־12 שעות באבו כביר. אלה אנשים נורמטיבים שחוו כרוניקה של התעללות".
בדומה, גם עו"ד שמעון כץ (67), המתמחה בנזיקין וביטוח וכיהן כיו"ר ועדת האתיקה של מחוז ת"א בלשכת עוה"ד, מגבש כיום כמה תביעות נגד המשטרה בעקבות פציעות מפגינים, כחלק מהתנדבותו במערך. "חשוב שתהיה הרתעת נגד מול המשטרה, כאשר שוטרים פועלים בניגוד לחוק ולהוראות וגורמים לנזק", הוא אומר.
אחת מהתביעות שגובשו היא של אחד מהפצועים היותר מפורסמים במחאה, טייס הקרב לשעבר אל"מ במיל' אודי אורי, שנפגע קשות בעינו ממכת"זית בכינון ישיר, בניגוד להוראות המשטרה ונזקק לניתוחים שיצילו את הראייה שלו. כץ אומר ש"בתביעות כאלה, מעבר לנזק שניתן לכימות, אנחנו רוצים לקבוע גם פיצויים עונשיים למשטרה כדי שזה יגרום להרתעה".
2 צפייה בגלריה
מימין: ד"ר טל וייסבאך, רופאה; ואודי אורי, טייס קרב בדימוס, שנפגעו ממכת"זית
(צילומים: יאיר שגיא דנה קופל)
בתיק אחר שהוא מטפל בו, הוא מתכנן להגיש תביעה נגד מאבטח של אישיות בכירה שהטיח לקרקע מפגין שרץ עם דגל ליד שיירת המכוניות שלו, מה שגרם לשבר בידו. "גם לגבי מעצרי השווא מתגבשות במערך תביעות נגד המשטרה, כי זו פגיעה בחירות ובאוטונומיה. לעבור סתם לילה במעצר זו טראומה לשנים". כץ סבור ש"על המדינה לפתח מנגנון במסגרתו יקנסו אישית את השוטרים שבגללם מוגשות אותן תביעות אזרחיות נגד המשטרה, אחרת מי שישלם בסוף את הפיצויים לתובעים זה אוצר המדינה, כלומר אנחנו משלמי המסים".
עו"ד אפרת קינן (56) עובדת גם היא על כמה תיקים שיהפכו בקרוב לתביעות נגד המשטרה בשם מפגינים. "בושה שזו המשטרה שאמורה להגן על אזרחים", היא אומרת, "הצטרפתי להתנדבות במערך כי לא יכולתי לעמוד מהצד ולראות מה שקורה". קינן מסבירה שכדי להגיש תביעת נזיקין, יש צורך להמתין לרוב לפחות שנה עד שהנזק מתגבש וניתנות חוות הדעות הרפואיות הנדרשות. "למשטרה לוקח זמן רב להגיב לעניין נסיבות המקרה. יש גם מקרים שבהם אנו מחכים להודעת הסגירה של התיק הפלילי שנפתח נגד המפגינים במקרה שנחקרו ונעצרו, כי אין טעם להגיש תביעה אזרחית כשתיק עוד פתוח".
בין השאר היא מייצגת מפגינים שנפצעו לאחר שנרמסו על ידי סוסים של פרשי משטרה, "וזה בזמן שהם שכבו על המדרכה במקום מותר", וגם מפגין ששוטרים הכו וגרמו לו לטראומה נפשית. לדבריה, לא מעט מפגינים נקלעו למצוקה נפשית בעקבות אלימות משטרתית שחוו, "עד כדי כך שהם לא מסוגלים עדיין לשחזר מה קרה להם לצורך הגשת התביעה. אני למשל מייצגת מפגינה שעברה טלטול מצד שוטרים, ומאז כשהיא רואה שוטר או ניידת היא קופאת. וגם מדען ממכון ויצמן שחווה פגיעה כפולה: ממכת"זית בכינון ישיר וגם מפרש משטרה — הוא איבד לגמרי אמון במערכת אכיפת החוק ולא מסוגל נפשית לפתוח את זה".
סוג תיקים נוסף כיום במערך הוא המאבק בדו"חות התעבורה הרבים שהמשטרה נתנה למפגינים. עו"ד מוריאל סוויסה (35), שהצטרפה לפעילות המערך לפני כחצי שנה, מספרת שהיא אחת מחמישה עו"דים לתעבורה במערך המטפלים במאות דו"חות. "כשאני רואה אנשים שיוצאים לממש את הזכות שלהם להפגין ומקבלים על כך דו"חות בקצב — אני מרגישה מחוייבת לסייע להם".
לדברי סוויסה, "במסגרת הפרקטיקה הזו המשטרה חילקה בהתחלה דו"חות של עד 1,000 שקל על הפרעה לתנועה, אי ציות לבעל סמכות וכדומה. בתקופה האחרונה רוב הדו"חות הם של 500 שקל אבל בתוספת 4 נקודות, לא רק לנהגים אלא גם להולכי רגל ויש מקרים שאנשים קיבלו הזמנות לדין, מה שעלול להיגמר בשלילת רישיון — זה פשוט הזוי". האסטרטגיה שהוחלט עליה היא לא לוותר על אף דו"ח, ולהגיש בכל מקרה בקשה להישפט, וכך להציף את בתי הדין לתעבורה. "זה לא יעבור בלי מלחמה", מצהירה סוויסה. "המטרה היא לא להפחית בגובה הקנס ובעונש אלא לבטל את הדו"חות לגמרי".
לסיכום, אומרת להב אבנשטיין, "הפכנו למפלצת, מפעל הגנה שלם, תמנון רב־זרועות שלא משאיר פינה לא מכוסה. מנסים מכל כיוון לעטוף את המחאה. אלה האנשים הכי נורמטיביים שיש, מלח הארץ, שלא יודעים איך נראית תחנת משטרה מבפנים, וחשוב לנו שאף מפגין לא ייפגע ולא יחשוש לצאת לרחוב".
