אור בקצה המנהרה: על נדיבות מנצחים וחשיבותה בימים אלו
אור בקצה המנהרה: על נדיבות מנצחים וחשיבותה בימים אלו
יש לברך על החלטת ראש יהודי שלא לאכוף את החלטת בג"צ. מדובר בצעד שנותן תקווה לעתיד
לפני מספר ימים התקבלה ההחלטה בבג"ץ בכל הנוגע להפרדת התפילה במקום ציבורי בתל אביב. לאחר שבג"צ לחץ על הצדדים להגיע לפשרה, ללא הצלחה, נתנה החלטה ברורה וחותכת לטובת ראש יהודי, החלטה שמתירה להקים מחיצות בתפילות שיתקיימו. ניתן להתווכח על ההחלטה (כמו על כל החלטה של בית משפט) אבל כמובן שבמקרה זה לא עלו קולות שמבקרים את בג"ץ, לא שמענו אמירות בנוגע לסמכות של בג"צ, לא קראנו על כך שאסור להישמע לפסיקה ועוד כהנא וכהנא ביקורת שהיינו עדים לה בהחלטות קודמות של אותו בית משפט גבוה לצדק.
מה שיותר חשוב מאותה פסיקה (ששוב, חלק גדול חושב שהיא מוטעית ו/או בעייתית ומתנגשת עם הלכות אחרות של בית משפט העליון) הוא מה קרה לאחר מתן הפסיקה. מבחינתי מדובר בהתנהלות שאולי, אולי מצביעה על שינוי הלך הרוח, שינוי המצב הקוטבי שאנו מצויים בו. הצד המנצח, הצד שזכה בריבו החליט כי למרות אותה החלטה שמאפשרת לו לקיים תפילה בציבור עם הפרדה הוא מחליט שלא לקיים את אותה תפילה (ולא משנה מה היא הסיבה).
הצד המנצח החליט כי לאור, בין היתר, המצב בו המדינה נמצאת, ריבוי הריבים והמחלוקות, השסע בעם הוא לא יקיים את התפילה במקום ציבורי ובכך, בין היתר, ימנע, אולי, ריבים, הפגנות והמשך השיח המתלהם שאינו משרת אף אחד בשעה כזו, שעת מלחמה.
החלטה זו, החלטה של צד שניצח בהליך משפטי ושמחליט, לאור הנסיבות, שלא לקיים את ההחלטה שנתנה לטובתו היא החלטה חשובה, החלטה שמלמדת על גדלות רוח, החלטה שמלמדת על הכרה שלעיתים גם ניצחון עלול להביא להפסד בסופו של יום. אין הרבה מקרים כאלו ומדובר בהתנהלות נדירה במקומותינו.
מדובר בהחלטה ראויה לכל ציון, ובטח בתקופה זו, החלטה חשובה ואמיצה שהלוואי ויהיה לה המשך והיא לא תישאר בודדה בנוף המשפטי. היא חשובה בגלל המסר שמהדהד ממנה – אפשר לנצח בהליך משפטי אבל אם תוצאת הניצחון עלולה להביא לריב נוסף, להתנגשות, להתלהמות וכד' – אפשר לוותר על התוצאה ופשוט לנהוג באחריות לאומית.
ניתן אף לקחת את מה שלמדנו מהחלטת ראש יהודי צעד אחד קדימה בתקופה זו ולהחליט שלפני שנכנסים למלחמה משפטית, לפני שמחליטים להעמיד את המחלוקת שהתגלעה למבחן בבית המשפט פשוט מחליטים "לנשום עמוק", לשקול את כל השיקולים הישירים והעקיפים, לקחת בחשבון שאנו נמצאים בתקופת מלחמה, על כל המשתמע מכך, ופשוט להחליט שחשוב יותר לשמור על אחדות ולא ללכת ל"קרבות" נוספים, פנימיים שרק יחלישו אותנו. החלטה שלא לעורר ריבים מיותרים, לא להגביר את להבות השנאה ופשוט לוותר על קרב משפטי שבסופו אין כמעט צד מנצח. הדבר נכון כמעט לכל הליך משפטי שבו תמיד דרך הפשרה היא עדיפה. לבטח בימים כאלו, בנסיבות בהן אנו נמצאים.
החלטת ראש יהודי שלא "לאחוז" בהחלטה המשפטית, לא לקיים את אותה תפילה צריכה להיות דוגמא לכל המחלוקות שמתגלעות בתקופה זו. צריך לשים אותן בצד. לא להגדיל ריב (כמה שניתן) ופשוט לנסות להבין, להכיל ולבטח להבין שאנו מצויים בשעה קריטית ומיוחדת ומריבות בתוכנו (משפטיות) הינן בעייתיות ונזקן עצום. מדובר בהחלטה אחראית, בוגרת, החלטה נדיבה של צד מנצח שלא זכתה להכרה שהיא ראויה לה ויש לשם עליה זרקור חזק. לראשונה אנו עדים לדרך נוספת – צד שאינו עומד על החלטה שנתנה לטובתו. צד שמעמיד את טובת הציבור, טובת המדינה למול עניינו, ריבו הפרטי. כן ירבו מקרים כאלו שרק יקטינו את המחלוקות, הריבים. לצורך זאת צריך גדלות רוח, נדיבות והבנה שלא הכול מוכרע בבית משפט. ראש יהודי.
מאת עו"ד ברוך (בוקי) כצמן בורר ומגשר במחלקת ליטיגציה ויישוב סכסוכים במשרד עוה"ד AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'.
d&b – לדעת להחליט
