ביהמ"ש הורה להעביר לאלמנה את כספי הביטוח של בעלה המנוח - על אף שלא הוגדרה כמוטבת
ביהמ"ש הורה להעביר לאלמנה את כספי הביטוח של בעלה המנוח - על אף שלא הוגדרה כמוטבת
המנוח רשם את אחותו שנפטרה לפני כ-26 שנה כמוטבת בחברת הביטוח, אך בצוואתו הוריש את כל רכושו לאשתו. השופטת התבססה בהחלטתה על ההשערה לפיה המנוח ככל הנראה שכח את מי רשם כמוטב בחברת הביטוח, והמליצה: "טוב יעשו חברות הביטוח לו מעת לעת יאמצו להן מנהג לשלוח למבוטחים מכתב ביחס לזהות המוטבים המופיעים בפוליסה"
בית משפט לענייני משפחה בתל אביב אישר לאחרונה להעביר כספי ביטוח לאישה שלא הוגדרה כמוטב עליהם. מדובר בכספי ביטוח שבעל הוריש לאשתו על אף שהוא רשם את אחותו כמוטבת של הכספים בחברת הביטוח. ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי "טוב יעשו חברות הביטוח לו מעת לעת יאמצו להן מנהג לשלוח למבוטחים מכתב ביחס לזהות המוטבים המופיעים בפוליסה".
השופטת איריס אילוטוביץ' סגל התבססה בהחלטה על ההשערה לפיה המנוח ככל הנראה שכח את מי רשם כמוטב בחברת הביטוח עקב הזמן הרב שחלף (הוא עשה זאת טרם היה נשוי), ומנגד ביקש בצוואתו להעביר לאשתו את כל רכושו, ובכלל זה כספי הביטוח. מפסק הדין עולה כי אחות המנוח נפטרה לפני כ-26 שנה, וילדיה – היורשים החוקיים של כספי הביטוח - כלל לא הביעו עמדה במשפט.
ניתן צו לקיום צוואת המנוח, שהלך לעולמו לפני כשנתיים, שלפיו התובעת (אלמנתו) היא הזוכה הבלעדית בעזבון המנוח. אלמנתו של המנוח פנתה לחברת הביטוח בבקשה לקבלת הכספים המגיעים לה. חברת הביטוח סירבה בתחילה להעביר לה את כספי הביטוח בטענה שיש לפעול על פי תנאי הפוליסה ולהעביר את הכספים ליורשיה של המוטבת (האחות) כפי שנקבע בטופס המוטבים. בסופו של יום הודיעה האלמנה כי כספי הביטוח הועברו לידיה מחברת הביטוח בכפוף לקבלת החלטה שיפוטית בעניין ומשכך עומדת על מתן פסק דין בתובענה. עד למועד כתיבת פסק הדין הנתבעים (יורשי האחות) לא הגישו כל בקשה לתיק בית המשפט, ובית המשפט נתן פסק דין בהיעדר הגנה מטעמם.
השופטת קבעה כי המנוח ציווה את כל רכושו לרעייתו: "בסעיף 2 לצוואתו הבהיר המנוח כי מתייחס לכל רכושו 'מכל מין שהוא ובכל מקום בין בארץ ובין בחוץ לארץ, לרבות ביטוחים'. כלומר, המנוח ציווה לתובעת את כל הביטוחים השייכים לו, לרבות ביטוח החיים שרכש במהלך חייו. אומנם אין התייחסות מפורשת לביטוח החיים הספציפי שבנדון. עם זאת, מהצוואה ומנסיבות העניין עולה כי אומד דעתו של המנוח היה כי כספי הביטוח יועברו לאחר מותו לאשתו – התובעת ולא לאחותו".
עוד קבעה השופטת כי "מקובלות עליי טענות התובעת (אשת המנוח ל"ד) כי עת בחר המנוח את אחותו כמוטבת הייתה היא האדם הקרוב אליו וזאת בטרם התחתן והביא צאצאים לעולם; מאז בחירתה כמוטבת לא נעשתה כל פנייה מצד חברת הביטוח בעניין זה למנוח. במהלך השנים נראה כי נשתכחה מליבו של המנוח אותה פוליסת ביטוח ועצם קביעת אחותו כמוטבת בה, ומשכך לא טרח לערוך בה כל שינוי".
לפיכך, קיבלה השופטת את תביעת רעיית המנוח וקבעה כי יש לחלק את כספי הביטוח על פי הוראת המנוח בצוואתו ולא על פי קביעתו בפוליסה של המבטחת לפני 35 שנה. "משכך פעלה נכון חברת הביטוח עת העבירה את כספי הביטוח לידי התובעת", קבעה השופטת.
עו"ד דניאל פרידנברג, שותף מייסד במשרד הופמן & פרידנברג, המתמחה בענייני משפחה וירושה שלא ייצג בתיק, מסביר כי סעיף 147 לחוק הירושה קובע שזכויות שמוחזקות בקופת קצבה או תגמולים אינן שייכות לעיזבון. המשמעות היא שזכויות שכאלה עוברות לאחר הפטירה למי שמונו בהן כמוטבים גם אם אינם נחשבים כיורשים על פי החוק, וגם אם המנוח השאיר הוראות אחרות בצוואה.
לדבריו, "נפוצים המקרים בהם מי שהתקבל לעבודה כרווק צעיר מינה את הוריו כמוטבים בקופת הגמל שפתח המעסיק, ובעת פטירה מתברר שהמוטבים לא עודכנו מעולם – במקרה שכזה הכספים בקופת הגמל יועברו להורים, לא משנה מה נכתב בצוואה. פסיקת בתי המשפט עד כה עמדה בהלימה עם החוק וקבעה כי עדכון המוטבים באמצעות צוואה יותר רק אם תקנון הקרן מאפשר זאת. פסק הדין מחדש וקובע כי ההתניה שהכספים מגיעים לעיזבון יכולה להיעשות גם באמצעות צוואה, וכאשר מוכח כי חלף זמן רב מאוד והמנוח הותיר הוראות ברורות ומדויקות בצוואה – ניתן יהיה לקבוע כי הצוואה תגבר על המוטבים שמונו בעבר הרחוק. במקרה הספציפי הזה לא ניתן להתעלם מכך שהמוטבת (אחותו) נפטרה כ-26 שנים לפני המנוח – דבר שסייע לבית המשפט לבסס את ההנחה שהדבר פשוט נשתכח מהמנוח".
