כך מתמודדים חקלאי הצפון עם שיבושי ה-GPS של הצבא: "זה ברוך גדול"
כך מתמודדים חקלאי הצפון עם שיבושי ה-GPS של הצבא: "זה ברוך גדול"
הציוד החקלאי המבוסס מערכות אוטונומיות יצא מתפקוד בעקבות שיבושי מערכות הניווט המכוונים של צה"ל, והדור הצעיר לא יודע לתפעל מכשירים של פעם. איך מתמודדים? במבוא חמה למשל החזירו לשדה חבר קיבוץ בן 73 שיודע להפעיל טרקטור
שיבושי ה־GPS המכוונים של צה"ל החזירו לשדות את החקלאות המסורתית. לפני כמה שבועות, אחרי היעדרות של 30 שנה, שב חבר קיבוץ מבוא חמה בצפון, רמי לנר (73), לעבוד בענף גידולי השדה של הקיבוץ, וזה לא רק בגלל העובדים הרבים שגויסו למילואים בשל המלחמה. סיבה נוספת היא: מפעילי הציוד הצעירים יותר לא יודעים להפעיל את הטרקטור למשימות ריסוס או זריעה ללא המערכות האוטונומיות מבוססות ה־GPS של הטרקטורים המודרניים. ובימים אלו, על רקע שיבושים של מערכות הניווט הלווייני שמייצר צה"ל כדי להקשות על חיזבאללה לשלח כטב"מים וטילים לשטח ישראל, המערכות האלו לא מתפקדות.
"עד שהגעתי מאוד התעכבנו בעבודה כי אין מי שיודע לעשות את זה ללא GPS", סיפר לנר, בנו של אלוף דן לנר ז"ל, אחד מ־37 צנחני היישוב. "בעצם נותרתי אני, שחזרתי אחרי 30 שנות הפסקה, ומוזעק לעשות משימות שעושים בדרך כלל עם GPS. זה ברוך גדול".
שיבושי GPS, בעיקר בצפון הארץ, שמייצר צה"ל מאז תחילת המלחמה פוגשים את מרבית הישראלים בנקודות משעשעות או מעצבנות כמו חוסר יכולת לנווט עם ווייז, מכיוון שהאפליקציה מזהה את מיקומו של המשתמש בביירות. רמה אחת למעלה, מועצות מקומיות וחברות תחבורה ציבורית מתקשות בתפעול השוטף של צי האוטובוסים שלהן, שכולם מצוידים ב־GPS שלא רק מאפשר לנוסעים לדעת במדויק מתי יגיע האוטובוס לתחנה, אלא גם מאפשר למפעילים לפקח על הפעילות, ולוודא שאין תקלות ושכל המערך מתפקד בצורה יעילה. "לפני השיבושים המוקד ידע להגיד בכל זמן נתון איפה נמצא כל אוטובוס", סיפר ראש המועצה האזורית גולן, חיים רוקח. "היום זה לא עובד. יש לנו רק לוחות זמנים משוערים כרגע, אין לי דיוק. חזרנו אחורה".
אבל אלו בעיקר שיבושים של אי נוחות. בתחום החקלאות, לעומת זאת, ההפרעה לפעילות השוטפת משמעותית יותר, ויש לה גם השלכות משמעותיות יותר שמתבטאות בירידה בתפוקה מצד אחד, ובגידול בעלויות הייצור מן הצד האחר. את התוצאה של זה נרגיש היטב כולנו במחירי המוצרים בסופר.
ריסוס כפול
החקלאות בישראל היום רחוקה מאוד מהדימוי הקלאסי של החקלאי הארץ־ישראלי המיתולוגי שנוסע לבדו על הטרקטור בשדה. היא אחד הענפים המתקדמים טכנולוגית במשק הישראלי, שעושה שימוש ביכולות חדשניות כדי לבצע מהר יותר ומדויק יותר פעולות שוטפות כמו זריעה, קצירה, ריסוס וניהול בקר. "החקלאות בישראל, במטרה להביא את הענף לצמיחה, רשמה לעצמה שהכיוון הוא חקלאות מדייקת", סיפר לנר. "שנדע לעשות הכל יותר טוב ומדויק, שלא תהיה חפיפה או ריסוס כפול. זו חקלאות שמבוססת על טכנולוגיה".
כיום כאשר יש צורך לזרוע או לרסס חלקת גידולי שדה, התפקיד העיקרי של מפעיל הציוד הוא להביא את הטרקטור עד לחלקה עצמה. "בגידולי שדה כל הטרקטורים הם עם מערכות ניהוג אוטומטיות מבוססות GPS", הסביר יוסי מוסנג'אד, המנהל העסקי של מבוא חמה. "אתה מזין את נתוני החלקה שאתה רוצה לזרוע (רוחב, עומק), המפעיל נעמד עם הטרקטור בתחילת החלקה, והרכב נוסע ומבצע את העבודה לבד. כשמפעיל נוהג יש סטייה, עם GPS רמת הדיוק מאוד גבוהה, ואין פחת". במקביל נעשה שימוש ברחפני ריסוס גם הם מבוססי GPS. כל מערכות אלו לא מתפקדות, או מתפקדות בצורה לא אמינה, ומאלצות את החקלאים לחזור לשיטות מיושנות יותר, מורכבות יותר ויעילות פחות כמעט בכל ענפי החלקאות.
בגידולי השדה, למשל, חזרו במבוא חמה לשיטת ריסוס שבמסגרת מסומנות שורות הריסוס באמצעות דגלים במרחק 18 מטר רוחב זה מזה (הרוחב של המרסס בטרקטור). "הולכים לשטח, כל 18 מטר שמים דגל והמרסס נוסע בין הדגלים", אמר לנר. "זה יוצר חפיפה גדול יחסית בשטחים שמרוססים, כי אי אפשר לנסוע מאוד מדויק. חקלאות מדייקת אפשרה לנסוע מאוד מדויק בין פס לפס. ה־GPS עוזר מאוד לדייק, מידת הדיוק היא 3 ס"מ".
לדברי לנר, יש לכך השפעה ישירה על התפוקה: "יש חומרים שאם מרססים כפול זה הורג את הצמחים, או שהם סובלים מאוד. ריסוס יתר יכול גם לייצר עמידות של עשבים שוטים".
לכך מצטרפת העובדה שמפעילים רבים, ובפרט הצעירים יותר, לא יכולים לעבוד ללא המערכות מבוססות ה־GPS. "המפעילים של היום לא יודעים לנסוע לפי דגלים, וצריך גם לדעת לסמן בשטח כשאין GPS. בעקבות זאת חלק העבודות שאמורים לעשות לפני הגשם נדחו. עכשיו אחרי הגשם הן מסובכות יותר ונגרם נזק", אמר לנר.
התפוקה יורדת
שיבושי ה־GPS גם פוגעים ביכולת להשתמש ברחפני ריסוס שחקלאים מפעילים במטעים ובשדות. "במטעים הפעלנו רחפני ריסוס שחסכו הרבה כסף ועשו ריסוס מדויק", אמר מוסנג'אד. "בלי GPS אנחנו לא יכולים להפעיל אותם, והבאנו במקום זה טרקטורים ייעודיים כדי לרסס. גם בגידולי שדה מפעילים רחפני ריסוס, שהם הרבה יותר מדויקים, והעלות פר גידול יותר נמוכה. כשרחפן מרסס שורה, הוא מגיע, מתחיל את ההזלפה של החומר מיד בתחילת השורה ומסיים מיד בסופה. כשטרקטור מתחיל הוא מרסס קצת לפני וקצת אחרי. מעבר לעלות של החומר, כי צריך יותר חומר, יש ריסוס שלא לצורך על אדמה שלא הייתי מרסס אותה, מה שיכול לייצר עמידות של עשבים שוטים לחומרי הדברה ושחיקה של הכלים".
רחפנים גם משמשים חקלאים כדי לעקוב אחר גידולים בשלבים שונים, ומספקים מידע בזמן אמת שמאפשר לתת מענה להתפתחויות בשטח. "אנחנו משתמשים ברחפן כדי לראות איך החלקה צומחת. אם זרענו 2,000 דונם חיטה, עם רחפן אני יכול לראות אם הצימוח אחיד ואם אני צריך לתגבר אזורים מסוימים בדשנים. בלי רחפן אין לי את זה, אני לא יכול לעלות על סולם 40 מטר גובה. זה פוגע בגידול עצמו. עם רחפן כל ה־2,000 דונם הניבו, נניח, אלף טון גריעיני חיטה, בלי רחפן הם יניבו רק 800 טון גרעינים כי לא ידעתי אילו חלקות לתגבר בדשן".
פגיעה נוספת היא בתחום גידול הבקר למאכל. "בבקר נעשה שימוש ברחפן כדי לעקוב אחרי העדר במרעה ולנווט אותו", אמר מוסנג'אד. "בלי GPS אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אנשים צריכים לצאת פיזית להרבה שעות בשטח, להסתובב הרבה יותר, מה שמייצר שחיקה יותר גדולה של הסוסים והכלים שבהם משתמשים, וכמובן של האנשים עצמם, וכן תוספת עלויות. אני צריך לשלם לעובד שעושה בשלוש שעות מה שרחפן עושה בשעה. רחפן עולה לאוויר ומגיע ליעד בתוך חמש דקות, ומי שרוכב על סוס לוקח לו יותר זמן".
לכל זה יש בסופו של דבר משמעות כלכלית שנרגיש כולנו בקופה בסופר. "התפוקה יורדת והעלות גדלה, ובסוף זה יתגלגל לאנשהו", סיכם מסונג'אד.
