ניתוחפנסיות מוגדלות הן לא הדרך לגייס לקבע
ניתוח
פנסיות מוגדלות הן לא הדרך לגייס לקבע
הצורך בהסדרת הפנסיות לקצינים שכבר פרשו הוא זה שגורם לצמרת צה"ל ולשר הביטחון בני גנץ להתעקש על כך שפנסיה גבוהה תשאיר את אנשי הקבע בצבא. העובדות מראות שזו טעות. הקצבאות הנאות הן הסיבה לפרישה המוקדמת של הקצינים – ולא התשובה לה
אין חולק על כך שצה"ל הוא הארגון החשוב ביותר במדינת ישראל. הצבא מספק את המוצר הבסיסי ביותר עבור כל מדינה: ביטחון ושמירה על הגבולות. יש הבנה והסכמה גורפת כי את הצבא יש לממן באמצעות מסים וכי לא ניתן להפריט את הצבא לידיים של חברות פרטיות. העובדות הללו הופכות את הדיון הציבורי בנושא התגמול למשרתים בצה"ל לקריטי וחשוב מאין כמוהו. אם התגמול למשרתים בצה"ל ייעשה בצורה לא נבונה, אנחנו עשויים לשלם על כך באיכות הביטחון שנקבל. מאידך, תהיה זו טעות לאפשר השתוללות עם כספי ציבור תחת המעטה הביטחוני. להפיכת הממסד הביטחוני לגוף שלא ניתן לבקר אותו או לדון אודותיו עשויים להיות מחירים גבוהים מאוד.
לצה"ל יש מאפיין חשוב נוסף: העובדים שלו לא מאורגנים, אין ועד עובדים לצה"ל, וככל הנראה לא ניתן לשנות את המצב הזה. אף אחד מאיתנו לא רוצה לשמוע על מבצע צבאי שנדחה או פעולה שנכשלה מפני שדרג רבי הסרן בצה"ל החליט לפתוח בעיצומים. מי שאחראי על זכויות העובדים והמשרתים בצה"ל הוא פורום מטכ"ל, שהוא גם האחראי על הצלחתו המבצעית של צה"ל. פורום מטכ"ל הוא גם ההנהלה הבכירה של צה"ל וגם ועד העובדים של צה"ל. ולכן יש נטייה לצה"ל לערב כל הזמן בין זכויות המשרתים בצה"ל לבין קידום מטרות הארגון החשוב במדינה.
הגדלות הרמטכ"ל:
רק למי שמקבל פנסיה תקציבית
הדוגמה המובהקת לכך היא הנושא שכעת עולה לדיון ציבורי – הגדלות הרמטכ"ל. שר הביטחון בני גנץ וצמרת צה"ל חוזרים שוב ושוב על המנטרה לפיה אישור הגדלות הרמטכ"ל הוא כלי קריטי בכדי למשוך לצבא את הטובים שבבני ובנות ישראל. אלא שטיוטת החוק הנוכחי עוסקת בעיקר בהכשרה של הגדלות הרמטכ"ל לאלה שכבר פרשו מצה"ל או שיפרשו בשנתיים הקרובות. הטיוטה הנוכחית לא מכשירה (עדיין) את הגדלות הרמטכ"ל למי שלא זכאי לפנסיה תקציבית, אלא רק לפנסיית גישור.
וזה הזמן לעשות סדר. קיימים כיום כ־50 אלף מקבלי פנסיות תקציביות בצה"ל. קצבת הפנסיה נגזרת ממספר שנות השירות בצה"ל כאשר עבור כל שנת שירות ניתנים 2% מהשכר האחרון של המשרת. אלא שלקצבה הזו נהגו בצה"ל להוסיף אחוזים נוספים על שנות שירות החובה, ועל תפקידים מסוימים.
צריך לומר את האמת: אף אחד לא נשאר בצה"ל בגלל הזכויות הפנסיוניות", אומר יאיר גולן, שהיה סגן הרמטכ"ל ואחראי על ניהול כח האדם בצה"ל. "זה קשקוש. אני לא מכיר אף אחד שאומר לעצמו אני אחתום קבע בגלל הפנסיה"
ההגדלות הללו עומדות בממוצע על כ־9% מהשכר שהם בממוצע כ־2,500 שקל מדי חודש לכל פורש. בשנת 2016 התברר בעקבות דו"ח מבקר המדינה כי ייתכן שאין להגדלות בסיס חוקי. בהמשך קבע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי כי אכן חלק מההגדלות הן לא חוקיות, וחלק אחר מהן מצויות בסימן שאלה.
הגמלה הממוצעת של פורש מצה"ל עומדת על 17,256 שקל שהם 61% מההכנסה האחרונה שלו וגיל הפרישה הממוצע הוא 46. זו ללא ספק קצבת הפנסיה הנדיבה ביותר גם לעומת שאר גופי הביטחון. במשטרה מקבלים 67% אך פורשים בגיל 54, בשב"כ ובמוסד מקבלים 63% אך פורשים בגיל 59. למרות השונות הרבה שיש בין מקבלי הקצבאות, הערכת משרד האוצר היא כי 70% ממקבלי ההגדלות זכאים לקצבה גבוהה מהשכר הממוצע במשק (זאת מבלי לדבר על הכנסות מעבודה אחרת וממקורות אחרים).
האסדרה הזו נוגעת בעיקר לכאלו שכבר פרשו מצה"ל. למעשה, בעוד כשנתיים כמעט ולא יהיו פורשים חדשים שיהיו זכאים לפנסיה תקציבית וממילא ההגדלות הללו לא יחולו עליהם. החלק הלא חוקי בהגדלות הללו מוערך ב־1.1 מיליארד בשנה, וב־15 מיליארד שקל בעשור הקרוב. בסוגיה הזו יש ויכוח האם נכון להכשיר בדיעבד את ההגדלות הלא חוקיות הללו שכן הפורשים קיבלו אותן בתום לב והסתמכו עליהן. מצד שני, מאחר שמדובר בכספים שחולקו ללא בסיס חוקי יש להפסיק את התשלום מכאן ולהבא ולהגיע להסדר לגבי התשלומים שכבר שולמו.
צה"ל הוא לא הגוף הראשון שמתגלות בו חריגות שכר לא חוקיות. בדרך כלל נהוג להגיע להסדר לגבי העבר ואילו לגבי העתיד מקובל להפסיק את התשלום מכאן ולהבא. אפשר גם לחשוב על הסדרי ביניים שידאגו למקרי קצה ולהשאיר את ההגדלות לפורשים ששכרם נמוך מהשכר הממוצע וכדומה.
פנסיית גישור:
האם זה מה שימשוך את הטובים ביותר
אבל מה שחשוב הוא שמדובר בדיון של זכויות עובדים. אין לו שום נגיעה לביטחון המדינה, לשאלת ניהול כוח האדם או למצוקת גיוס אנשי הקבע. במילים אחרות, הכסף הגדול סביב ההחלטה על הגדלות הרמטכ"ל לא קשור בכלל לשאלת כוח האדם בצה"ל. זו שאלה של טיפול בתוספת לפנסיה שהתברר שהיא ניתנה ללא בסיס חוקי. שאלת ועד עובדים קלאסית.
מן הצד השני, יש שאלה אחרת והיא נוגעת לפנסיות הגישור. פנסיית גישור היא פנסיה שניתנת לאנשי קבע שהמשיכו לשרת עד לגיל 35 ונועדה לגשר על התקופה שבין פרישתם מצה"ל ועד הגעתם לפנסיה. פנסיית הגישור ניתנת גם כיום מתקציב המדינה, והיא מהווה למעשה מעין פנסיה תקציבית מוקטנת. בצה"ל מתכננים בהמשך להרחיב את הגדלות הרמטכ"ל גם לפנסיית הגישור כך שהפורש מצה"ל בגיל 42 יקבל פנסיה מוגדלת עד לפרישתו המלאה בגיל 67. למעשה כך מכרו לראש הממשלה, לשר הביטחון לשר האוצר וכעת לציבור את כל ההגדלות.
הטענה של צה"ל היא שפנסיות הגישור ניתנות בכדי למשוך את החיילים הטובים ביותר לשירות קבע וכעת יש צורך להגדיל את הפנסיות הללו בכדי להצליח לגייס אותם. באמצעות ההצדקה הזו לפנסיות הגישור הם מבקשים להצדיק גם את כל ההגדלות שניתנו עד כה בצורה לא חוקית.
אלא שהטיעון הזה של הצבא הוא בעייתי מאוד. קשה לחשוב שמישהו במטכ"ל סבור שהדרך לגייס את הטובים ביותר עוברת דווקא דרך הטבות פנסיונית.
הרושם שעולה כעת הוא כי הצורך בהסדרת הפנסיות לקצינים שכבר פרשו הוא זה שגורם לצה"ל להתעקש על כך כי פנסיית גישור היא הכלי הטוב ביותר להשארת אנשי קבע. כלומר, פורום מטכ"ל בתפקידו כועד עובדים גבר על פורום מטכ"ל בתפקידו כדירקטוריון צה"ל.
בצה"ל מודאגים:
אנשי הקבע פורשים מוקדם מדי
הטענה שיש קושי בהשארת אנשי קבע היא נכונה. בצה"ל מודאגים מהעזיבה של קצינים בקבע מובהק (עד גיל 34–35). בשנת 2021 פרשו 457 משרתים בקבע מובהק, לעומת 355 ב־2020. הבעיה חמורה בעיקר במקצועות הטכנולוגיים, אך הניסיון לפתור אותה באמצעות הבטחה עתידית לפנסיית גישור הוא מוזר מאוד. בעניין זה אמר ל"כלכליסט" סגן השר יאיר גולן, שהיה סגן הרמטכ"ל ואחראי על ניהול כח האדם בצה"ל: "צריך לומר את האמת, אף אחד לא נשאר בצה"ל בגלל הזכויות הפנסיוניות. זה קשקוש. לא מכיר אף אחד שאומר לעצמו אני אחתום קבע בגלל הפנסיה. אלה אגדות עם שאין להן אחיזה במציאות. זה פשוט עורבא פרח".
הדרך הנכונה להתמודד עם האתגר של אנשי הקבע במקצועות הטכנולוגיים היא להעניק להם שכר גבוה יותר בהווה ולוותר לגמרי על פנסיות הגישור. קצינים בקבע פורשים כיום כי הם לא רוצים להמתין עוד כמה שנים ולגלות שהצבא לא מעוניין בהם
לדברי גולן, בדרגי החי"ר יש הצדקה לפנסיות הגישור ואולי להגדלתן. "מגיע להם פיצוי מסוים על היעדר זכויות סוציאליות, כמו זכות ההתאגדות וזכות השביתה ועבור עבודה מסביב לשעון. אפשר לבדוק כמה איש שטח היה מקבל אם היו משלמים לו שעות נוספות. בנוסף, אנשים יוצאים בלי כישורים מתאימים לשוק העבודה. נגד טכני בסדנת חימוש בדרום, עם מה הוא יוצא? אם צה"ל היה מייחד את זה לאלו הוא לא היה מותקף. קל להסביר את זה לכל אזרח בישראל", אמר.
עם זאת הוא סבור שבכל הנוגע לדרגים העורפיים לא ניתן להצדיק זאת. "אם אתה כלכלן, מהנדס או משפטן, כשתצא לשוק האזרחי תמצא עבודה באפס זמן, והתנאים שלך דומים לעובד בשוק האזרחי. זה פשוט לא סביר", אמר.
במקום פנסיות:
שכר גבוה יותר
הדברים של גולן מוצדקים, אך יש להוסיף עליהם שהדרך הנכונה להתמודד עם האתגר של אנשי הקבע במקצועות הטכנולוגיים היא להעניק להם שכר יותר תחרותי בהווה, ולוותר לגמרי על הרעיון של פנסיות הגישור.
ההטבה של פנסיות הגישור ככלי למשיכת כוחות צעירים היא מוזרה ולא קיימת בשום גוף במגזר הציבורי. יתרה מזו, פנסיית הגישור ניתנת רק מגיל 35 ומעלה בזמן שבעיית העזיבה היא בגילאים צעירים יותר. צה"ל מציע כעת לעודד צעירים בני 30 להישאר בצבא באמצעות "אופציה על הטבה פנסיונית" שהרי רוב הסיכויים שהצבא לא יאפשר להם להמשיך (רק אחד מארבע ממשיך מעבר לגיל 35 וזכאי לפנסיית גישור), מתברר שמשרתים רבים מעדיפים שלא להשתתף במשחק הזה, ויוצאים מרצון לשוק הפרטי. כך נוצר מצב שקצינים פורשים כיום כי הם לא מעוניינים להמתין עוד כמה שנים ולגלות שהצבא לא מעוניין בהם. באופן אבסורדי, פנסיות הגישור הן הסיבה לפרישה המוקדמת ולא התשובה לה.
