פרשנותהסבירות החלה לצעוד בדרכה האחרונה בחסות הליך ביריוני
פרשנות
הסבירות החלה לצעוד בדרכה האחרונה בחסות הליך ביריוני
ועדת החוקה אישרה את החוק לביטול עילת הסבירות שצפוי לעלות בשבוע הבא לקריאה ראשונה; זה לא יקרה אם רה"מ יתעשת וישהה את החקיקה כפי שקרה בניסיון להכפיף את מינוי השופטים לממשלה, או אם בג"ץ יפסול את החוק; גם ההליך - שבמסגרתו דרס יו"ר הוועדה רוטמן את האופוזיציה - יהיה נתון לביקורת בית המשפט
החוק לביטול עילת הסבירות עבר היום (ג') בוועדת חוקה וצפוי לעלות בשבוע הבא לקריאה ראשונה במליאת הכנסת. כל זאת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, וחוות דעת אקדמיות שהושמעו בדיון.
את האירוע חתם נאום של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ששיקף את התהום, את שיח החירשים, את הפער הבלתי ניתן לגישור שנקלענו אליו. "אנחנו לא ממשלה כל יכולה שמבקשת להשתלט", הוא אמר, "אנחנו מבקשים להחזיר מערכת איזונים אחרת של דמוקרטיה מתוקנת ושוויונית שלא קיימת במדינת ישראל". סמוטריץ' והתלונן מרה על "אכיפה בררנית שהיא רשע" לטובת השמאל ונגד הימין. "לשמאל", אמר השר, "מותר לחסום צירים ולקרוא לסרבנות, לימין אסור". מופע התקרבנות מופתי זה השכיח לרגע את העובדה שלא שר האוצר ושר במשרד הביטחון לפנינו, אלא נער גבעות שנרדף בידי קלגסי המשטרה והפרקליטות של שלטון השמאל.
סמוטריץ' הוא מופת של מודעות אלטרנטיבית, שקרית ומסוכנת. הוא מייצג, יחד עם יותר ממחצית הקואליציה, את העמדה שמעדיפה את שלטון ההלכה על פני הדמוקרטיה, את ריבונו של עולם על פני ריבונות העם. וכאשר דיבר היום על הדמוקרטיה המתוקנת, השוויונית והמשופרת שבכוונתו להנחיל, נדמה שהאירוניה התאבדה והיא צפויה להיקבר לצדה של הסבירות שהחלה אתמול גם היא לצעוד בדרכה האחרונה.
זה יקרה, אלא אם כן ראש הממשלה בנימין נתניהו ישהה שוב את החקיקה, כמו שעשה עם התבשיל הקודם שרקח יו"ר הוועדה שמחה רוטמן - הכפפת בחירת השופטים לממשלה.
זה יקרה אלא אם בג"ץ יבטל את החוק. אם יעבור, תוגש עתירה והיועצת המשפטית בהרב־מיארה, רגע לפני פיטוריה בחסות ביטול הסבירות, תגיש את התנגדותה לחוק. כנראה שיימצאו אז שופרות שיטענו שהיא בניגוד עניינים: המועמדת לפיטורים נגד הסרת עילת הפיטורים. המשנה ליועצת, ד"ר גיל לימון, קרא היום את הטיוטה שתוגש לבג"ץ: "כפיפות הממשלה לשלטון החוק מובטחת במספר מנגנונים ובראשם בית משפט עצמאי שעכשיו תישלל ממנו עילת ביקורת חשובה". לימון הצביע על הסכנה המרכזית: "הפגיעה משמעותית היא בשומרי הסף שיהפכו למשרות פוליטיות. מדובר ביועצים משפטיים, ברגולטורים כמו נגיד בנק ישראל, ראש רשות המסים, ראש רשות ני"ע ועוד שעצמאותם היא ערובה לפעילותם. ביטול הסבירות יפתח פתח למינויים ופיטורים שיהפכו את שומרי הסף מעצמאים למשרות אמון שכפופות לפוליטיקאים".
ביטול עילת הסבירות והסכנה לכלכלה
עו"ד נדב ויסמן שדיבר מטעם לשכת עורכי הדין הצביע על הסכנה לכלכלה. על הקושי להשקיע במדינה ששוללת מבתי המשפט שלה את היכולת לבקר את השלטון. החוק הוא גרסה מוקצנת ובלתי מאוזנת של וריאציות שעלו וטרם הוסכמו בבית הנשיא. הסכמות היו על מהלך כולל ומאוזן. למשל, אם מחלישים את הביקורת השיפוטית במקום אחד, מחזקים אותה במקום אחר. למשל, אם משחררים את הממשלה ממגבלה אחת, כובלים אותה באחרת. והכל כדי שהממשלה והשרים לא ישוחררו כליל מהסבירות. החוק המוצע הוא חד צדדי במובן זה שהוא משחרר רק את הממשלה, ללא הסדר כולל של סמכות מנהלית לצד ביקורת משפטית. החוק החדש גם לא מגדיר מהי סבירות. אחת ההגדרות העממיות היא "שכל ישר". לפי ההצעה, הממשלה משתחררת ממנו רק כדי לממש את התוכנית שנתפרה מלכתחילה למענה: החזרת אריה דרעי לממשלה ופיטורי היועצת המשפטית לממשלה בהרב־מיארה.
באמצעות הזום דיברו שני פרופסורים בולטים למשפט ציבורי - יואב דותן וברק מדינה. מדינה היה הנחרץ בין השניים - מדובר בחוק מושחת שנועד לפיטורי היועצת המשפטית. דותן, שנחשב למבקר בולט של עילת הסבירות, קטל גם הוא את החוק המוצע והגדיר אותו כ"שפיכת התינוק עם המים". דותן מבחין בין החלטות של הממשלה במליאתה לבין החלטות של שרים. בין החלטות כלליות לבין החלטות אינדיווידואליות. "אם ממשלת ישראל החליטה להקים או לא להקים מטרופולין בגוש דן, אני לא רואה למה הסבירות של בית המשפט עדיפה של הממשלה", הוא אמר, "לעומת זאת, אם הולכים להחלטות המוגדרות החלטות של שרים, יש עשרות אלפי החלטות כאלו. תוכנית מתאר מחוזית נחתמת על ידי שר, כל אשרת שהייה בישראל היא סמכות שר, והחלטות מהסוג הזה, אין סיבה דמוקרטית או אחרת לתת להן חיסיון מלא מבית המשפט כולל מעילת הסבירות".
בקטע הזה כיכבה פרשת הסטודנטית לארה אל־קאסם. בית המשפט העליון ביטל את החלטת משרד הפנים למנוע את כניסתה לישראל בגלל פעילותה באחד מארגוני החרם על ישראל. אלה מההחלטות ששלטון ימין על מלא לא מסוגל לסבול ובאמצעותן, כדברי דותן, שופכים את התינוק עם המים. ח"כ גלעד קריב השיב שהשופט ניל הנדל נימק את החלטתו בהיעדר תשתית עובדתית ולא על סבירות. השר לשעבר מאיר שטרית שהגיע לדין ציטט את המחקר לפיו קיבל בג"ץ בשנה שעברה שבע עתירות מתוך 76. ברובן הסבירות לא היתה העילה היחידה.
האופוזיציה עשתה כמיטב יכולתה, אבל רוטמן, בעזרת הרוב האוטומטי שהתייצב להצבעה, דרס אותה, ושוב נולדה לוועדה, במזל רע, עוד הצעת חוק. לא הצעה ממשלתית שמחייבת דיון מעמיק, לא הצעה פרטית שמחייבת ארבע קריאות. הצעה במסלול המהיר, הפרטצ'י, הביריוני, בהליך שגם הוא ייתקף בבג"ץ לצד התוצר המוגמר - אם אכן יגיע לסיומו.
