פרשנות
מינוי אלי שרביט לראש השב"כ: סיכול בג"ץ או מהלך לגיטימי?
המינוי המהיר של אלי שרביט לראש השב"כ על ידי נתניהו עשוי לסכל את העתירות נגד פיטוריו של רונן בר וליצור תקדים שבו ראש ממשלה יכול להדיח שומרי סף ללא עילה. המהלך מעורר דאגה לגבי עצמאות הארגון והשלכותיו על חקירת "קטאר-גייט"
הבחירה באלי שרביט לראש השב"כ מעידה עד כמה נחוש נתניהו להיפטר מרונן בר – לעשות הכל כדי לסכל פסק דין בעתירות שהוגשו נגד פיטורי בר. שרביט הוא מפקד חיל הים השני, אחרי עמי איילון, שמגיע לפקד על הארגון. נתון זה יש בו לעקר טענה של חוסר סבירות קיצוני במינוי. לכל היותר, נישאר עם חוסר סבירות קיצוני בפיטורים, אם בכלל נגיע לפסק דין.
אין ספק שהמינוי המהיר עלול ליצור דינמיקה של התמוססות העתירה. של יצירת מעשה עשוי שיאפשר לשופטי בג"ץ לתמרן את העתירה לבית הקברות מבלי למצותה. אלא שבכך נוצר תקדים מסוכן שהיועצת המשפטית לממשלה תתקשה להשלים אתו. תקדים לפיו יכול ראש ממשלה לסלק הביתה שומר סף מסדר גודל של ראש השב"כ בלי עילה ובלי סיבה. וגרוע מזה, לסלק אותו כתגובה לחקירה שנפתחה בלשכת המפטר. חקירה שהיא כדין, בשירות החוק, לביעור תקלה, ואולי שחיתות וגם סכנה לביטחון המדינה, שהתגלתה בלשכת ראש הממשלה. אם לא יהיה פסק דין מהדהד שלא רק יבטל את הפיטורים, אלא יקים חומת מגן משפטית מפני פיטורים מהסוג הזה, תיפרץ הדרך לתקדים דיקטטורי מובהק שבו יכול ראש הממשלה לפטר כל מי ש"מפריע" לו. תקדים שבו ראש השב"כ הבא, שרביט, יחשוב פעמיים אם להביע עמדות או לפתוח בחקירות ש"יפריעו" לראש הממשלה.
רונן בר מגיע לבג"ץ עם הגיבנת של ה-7 באוקטובר. למרות שזו לא סיבת הפיטורים, למרות ההצלחות המזהירות של הארגון מאז. בר היה מהראשונים ליטול אחריות והודיע שיילך הביתה לאחר סיום משימותיו. נתניהו לא רצה לסלק אותו רק בגלל קטאר-גייט, אלא גם בגלל אחת המשימות שבר היה מוקדש לה והיא שחרור החטופים. וכן, הוא דיבר גם בעד ועדת חקירה ממלכתית. יש להניח ששרביט לא ידבר בעד קידום שני היעדים האלה.
ומה יקרה בקטאר גייט? כאן יש לנו לקח מפרשת קו 300. היועץ המשפטי דאז יצחק זמיר התפוטר בגלל שסירב לרדת מחקירת הריגתם של שני המחבלים שנתפסו בידי אנשי השב"כ. לכן, לפני שעזב הגיש תלונה למשטרה. מחליפו המושמץ, יוסף חריש, עשה את הדבר הנכון וסירב ללחצי הממשלה למשוך את התלונה ועמד על מיצוייה. הסיפור הסתיים בחנינה של נשיא המדינה שאושרה בבג"ץ. מבחינה זו הלקח שמנחיל חריש לשרביט הוא להמשיך בחקירה.
כאשר השופטת התורנית גילה כנפי-שטייניץ התירה לראש הממשלה לראיין מועמדים היא למעשה אותתה לו שבכוחו למנות. ייתכן שניתן יהיה להתפלפל בשאלה האם לראיין פירושו למנות. אבל אין ספק שהכשרת המינוי הוא סיכול העתירות נגד הפיטורים. כנפי-שטיניץ בהחלטתה איזנה לכאורה בין הצדדים: היא דחתה את בקשת נתניהו לבטל את הצו הארעי שמונע את פיטורי בר, ודחתה גם את עמדת היועמ"שית גלי בהרב-מיארה שביקשה למנוע קידום מהלכי החלפת מחליף. נתניהו מיהר להודיע ש"הראיונות יחלו כבר מחר", והבוקר התברר מי המועמד שהצליח להתקבל לתפקיד.
יש להניח שהעותרים, שבעה במספר, ינסו בדרכים משפטיות לאתגר את המינוי כ"שימוש לרעה" בסמכות, שנועד לסכל החלטה עקרונית של בג"ץ. החלטה שמורה לבחון את ניגוד העניינים, את השיקולים הזרים בפיטורים את השימוש לרעה בסמכות לפטר, שאליה מצטרף עתה השימוש לרעה בסמכות למנות. את הדילמה שיצר מינוי אדם כשרביט תיאר בני גנץ: "שרביט הוא אדם ומפקד מצוין, ערכי ומנוסה. עם זאת, מינוי ראש השב"כ חייב להתבצע אך ורק אחרי החלטת בג"ץ".
