פרשנותסדר עדיפויות משובש: מענקי הפרישה למנכ"לים מגיעים בעיתוי גרוע
פרשנות
סדר עדיפויות משובש: מענקי הפרישה למנכ"לים מגיעים בעיתוי גרוע
על פי ההחלטה המתגבשת, שתחול על כ־300-250 בכירים במגזר הציבורי, יינתן למנכ"לים פיצוי בגין סיום הכהונה שיעמוד על 5 חודשי הסתגלות - כלומר, כ־250-200 אלף שקל לכל פורש. מקדמי ההחלטה טוענים כי מימון מענק הפרישה קטן מבחינת תקציב המדינה. הם צודקים, אבל דרישת התוספת כעת משדרת מסר לא ראוי
נכון לכתיבת שורות אלו, לא ברור אם לשולחן הממשלה תגיע ההצעה למתן מענקי פרישה למנכ"לי משרדי הממשלה. אבל אנחנו יודעים בוודאות כי מענקי הפרישה הללו העסיקו רבים ובכירים במסדרונות המשרדים הממשלתיים בסוף השבוע האחרון.
הממשלה מעוניינת לקבל החלטה בישיבתה הקרובה על מענקי פרישה למנכ"לים של משרדים ממשלתיים ובכירים נוספים. החלטת הממשלה קודמה ונוסחה על ידי אנשי משרד ראש הממשלה, ומתקיימים דיונים האם להכניס את ההחלטה ל"מעטפה" - הכינוי לכלל ההחלטות שהממשלה תדון בהם בישיבתה הקרובה.
על פי ההחלטה המתגבשת, שתחול על כ־300-250 בכירים במגזר הציבורי - מנכ"לים של משרדים, משנה למנכ”לים, מנהלי יחידות סמך, ומוקבלי מנכ"לים - יינתן פיצוי בגין סיום הכהונה. הפיצוי יהיה תלוי במשך הכהונה של המנכ"ל, ובשאלה כמה חודשים נותרו לו עד לגיל פרישה. המענק הגבוה — ושצפוי להיות נפוץ למדי — יעמוד על חמישה חודשי הסתגלות, מה שמשקף מענק של כ־250-200 אלף שקל לכל פורש. עלות ההחלטה לקופת המדינה המדויקת תלויה במספר הפורשים ובשכר האחרון שלהם, אך אם יש כ־70 פורשים בשנה, מדובר על בין 14 ל־17.5 מיליון שקל בשנה.
על פי המוצע, ההחלטה תחול על כל מי שפרש או יפרוש מדצמבר 2024. ניתן לראות בצעד הזה גם ניסיון של המנכ"לים והבכירים בממשלה המכהנים כעת, לדאוג לעצמם למקרה שהממשלה תתפרק בקרוב וחלק ניכר מהם צפוי להתחלף.
מוקדם לקבוע מי הם הבכירים אשר מובילים את ההחלטה בלהט, ומי אלו שמתעקשים כי מענקי הפרישה המוגדלים יתחילו בדיוק מתחילת דצמבר 2024. אבל הפרטים הללו פחות חשובים לאזרחי ישראל, שקיבלו הצצה של רגע אחד לסדר הקדימויות הממשלתי. יש לקוות שאם ההחלטה תעלה, שרי הממשלה יבחרו לדחות את הדיון בה. כי הסוגיה כאן היא איננה התפלספות על תנאי השכר של המנכ"לים לעומת הסמנכ"לים, והאם המנכ"לים סובלים. אלא הסוגיה כאן היא אילו תלונות נשמעות ומקבלות מענה מדויק ומפורט כשמעבירים תקציב עמוס גזרות.
למנכ"לים במשרדי הממשלה ולמוקבלי המנכ"לים יש תלונות על השכר שלהם. הם סבורים שזה לא פייר שהם מקבלים פחות מיועצים משפטיים לדוגמה. יכול להיות שיש צדק בחלק מהטענות שלהם. אבל היה מצופה מהם ומשרי הממשלה להבין כי חוץ מהמנכ"לים יש מאות אלפי עובדים במגזר הציבורי שסבורים שזה לא פייר שלא מביאים להם את הגדלת השכר הקרובה, יש מיליוני עובדים שאומרים שזה ממש לא פייר שפתאום מס הכנסה לא מתחשב בעליית המחירים, ואפילו יש כמה עשרות אלפי עשירים בישראל שמרגישים בכל מאודם שזה לא פייר שמעלים עליהם מס יסף ומשנים להם את שיטת המיסוי. וכמובן, יש את כל תושבי ישראל שלא חושבים שזה פייר שהמע"מ עולה להם בגלל הכישלונות של הדרג המדיני והצבא. בטענות של כל אלו גם יש צדק.
מקדמי ההחלטה יטענו כי מימון ההחלטה הוא חסר משמעות מבחינת תקציב המדינה, וכי מדובר בפירורים. הם צודקים, הסכום לא יקבע את תקציב המדינה. בדיוק כמו שהענקת שכר מופרכת למנכ"ל של חברה ציבורית לא תפגע בשורת הרווח של החברה. אבל ההתנהלות סביב השכר משדרת מסר. ובמקרה של השירות הציבורי, המסר הוא מטריד ומפחיד יותר מאשר בחברה ציבורית. המסר הוא שהקול של האזרח הפשוט, של עובד המדינה הזוטר, של איש העסקים הממוצע, כמעט ולא יכול להישמע. ואילו הקול של השכבה הבכירה בשירות המדינה מסוגל לדחוף החלטת ממשלה ברגע האחרון של השנה שתעלה לו את השכר. בסוף, האזרח הפשוט שואל את עצמו, למה מגדילים את האופציות של המנכ"ל כשהמכירות של החברה יורדות? נכון שקשה להטיל אחריות קונקרטית על מנכ"לי הממשלה במה שקרה כאן בשנה האחרונה, אבל הם הפנים של המדינה במובנן הרחב, האם זה הזמן הנכון לפתור להם את הכאבים?
והערה עניינית אחת: ייתכן שהפתרון לסוגיית השכר של המנכ"לים הוא בכלל העלאת שכר דיפרנציאלית לפי גודל ותפקוד המשרד, ולא מענק בגין הפרישה.
הפעם זה באמת לא הזמן
בכיר בשירות הציבורי אמר לכלכליסט כי הרצון להסדיר את הנושא הגיע אחרי שלפני יותר מחודש הוסדרה הפרישה של היועצים המשפטיים הוותיקים, ולכן הממשלה חפצה כעת להסדיר גם את נושא המנכ"לים. אך מדובר בשני נושאים שונים. היעדר קביעת הסדר הפשרה עם היועצים המשפטיים הביא לכך שלא היה ניתן לקצוב את כהונתם וזאת למרות החלטת ממשלה מלפני למעלה מעשור. הממשלה הנוכחית החליטה — למרבה הצער, גם ממחשבה על החלשת הייעוץ המשפטי — שחשוב לה ליישם את קציבת הכהונה ולכן הסכימה לשלם על כך מחיר כלכלי מופרז. סוגיית המנכ"לים היא אחרת לגמרי שכן הכהונה שלהם קצובה. מענק הפרישה לא מסדר בעיה ממשלתית או ציבורית אחרת, הוא דיון שכר קלאסי שהיה צריך להתנהל בשנים עברו או בשנים הבאות, ממש לא עכשיו.
יהיו שיגידו כי הטענה "אבל זה לא הזמן" נטענת כל הזמן. בכל תקופה יש אתגרים כלכליים, בכל תקופה יש עובדים חלשים יותר שלא מקבלים מה שמגיע להם, ולכן המהלך גם טורפד בתקופת כחלון־באב"ד. ובכן, מה לעשות? הפעם זה באמת לא הזמן. שנת 2025 צפויה להתחיל עם התאמות בסדר גודל של 40 מיליארד שקל שמוטלות על כל האזרחים. זה לא אירוע שהיה בעשורים האחרונים. לא יקרה כלום אם ידונו בתוספות הללו אחרי שהתקציב יעבור, אחרי שהספינה קצת תירגע.
