פרשנותבדרך להפיכה המשפטית יחוסלו השופטים שסרחו בעיני הממשלה
פרשנות
בדרך להפיכה המשפטית יחוסלו השופטים שסרחו בעיני הממשלה
רוטמן אמנם התחייב אתמול שלא יוריד את גיל הפרישה של השופטים, אך שליטת הממשלה בוועדה תספיק לה כדי למנות ולקדם שופטים שיישאו חן בעיניה ולבלימת מינוי וקידום של שופטים שיפסקו בניגוד לעמדתה. וגם: הממשלה מתכננת לאפס את יכולתו של בית המשפט לפסול חוקים, והאם הדמוקרטיה תתגונן מפני השלטון שלה?
1. הרוחות בוועדת החוקה היו לוהטות אתמול. מצד אחד, זה המקום היחיד שבו מתנהלת הידברות כלשהי לגבי הרפורמה המשפטית. מצד שני, זו הידברות בין חירשים שמתקיימת בין ראש הוועדה שמחה רוטמן, בסיוע ארטילרי מח"כ טלי גוטליב, לבין היועצים המשפטיים מטעם הממשלה והכנסת וחברי האופוזיציה.
הוועדה דנה ביוזמה הבאה שעל כפו של ה־D9 - פסילת חוקים רגילים בידי בית המשפט העליון. לפי רוטמן, ברוב של כל שופטי העליון ורק במקרים קיצוניים ובתנאים מיוחדים. ואם משהו יימצא כקיצוני במיוחד ויצדיק פסילה, עדיין תוכל הכנסת להחיות את החוק הזה באמצעות פסקת ההתגברות. הקואליציה תדרוש שמספר חברי הכנסת שיידרש להתגברות הוא 61 בלבד.
המתקפה על הביקורת השיפוטית היא תלת־ראשית. עכשיו החלו לאפס כמעט לגמרי את יכולת בית המשפט לבטל חוקים רגילים. וזה מצטרף לשני החוקים שמובאים היום לקריאה ראשונה - נטרול גורף של הסמכות להתערב בחוק יסוד והשתלטות טוטלית של הממשלה על בחירת שופטים. בחירה ופיטורים. לשני אלה יהיה לממשלה ולקואליציה רוב מובטח בוועדה לבחירת שופטים.
2. רוטמן התחייב אתמול שלא יוריד את גיל הפרישה של השופטים. כמו בפולין, שם נזקקו לתרגיל הזה כדי להוציא לפנסיה מוקדמת שופטים כדי לפנות מקום לשופטים ה"ממשלתיים". אצלנו התהליך יהיה הדרגתי יותר. גם בלי חרב גיל הפרישה, שליטת הממשלה בוועדה היא חרב חדה מספיק למינוי וקידום שופטים שיישאו חן בעיניה ולבלימת מינוי וקידום שופטים שיעזו לחשוב ולפסוק בניגוד לעמדתה.
לעומת חרב גיל הפרישה, חרב הפיטורים קיימת ברקע של האירוע. עד היום השתמשו בה במספרים נמוכים עד אפסיים. המערכת יודעת לאותת לשופטים שסרחו את הדרך החוצה באמצעות הגזר של גובה הפנסיה שתאושר להם. כמובן שהמקל לא הופעל בגלל סיבות של נאמנות לשלטון. מדובר בשופטים שכשלו בהטרדות ובהתבטאויות מיניות ואחרות; מדובר בשופטים שלא מתמודדים עם העומסים; מדובר במקרי קיצון כמו אתי כרייף שהודיעה על התפטרותה.
ההיסטוריה מלמדת ששופטים נוטים להתיישר עם השלטון כדי להתקדם לתפקידי ניהול, סגנות נשיא ונשיאות, וכמובן להעפלה לערכאה גבוהה יותר. מי שיסרב, יידחק לשוליים. הסכנה הגדולה באמת היא שאנשי מקצוע רציניים יתפטרו או יסרבו להתמנות. אם ההתקרנפות לא תהיה רחבה מדי — קשה לראות מאין תגייס הממשלה הנוכחית מועמדים ראויים למילוי התקנים החסרים או המתפנים בכל בתי המשפט ובמיוחד לעליון.
סיפור המינויים והפיטורים יהיה חמור בהרבה כשיגיע, באחד השלבים הבאים, חוק היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה. יועץ שיסכים להתמנות, ויידע שניתן יהיה לפטרו בשיחת טלפון — חוות דעתו לא תהיה שווה את הנייר שעליו חתם. מצד שני, לחוות הדעת הזו יהיה משקל רב אצל השופט שימונה בידי הממשלה.
3. השיח החדש בין תומכי ומתנגדי הרפורמה הוא בשאלה מי כאן מפר החוק האמיתי. במבנה המסורתי של המשפט הישראלי היועצת המשפטית לממשלה היא הפרשנית המוסמכת של החוק. אם, לפי חוות דעתה, ה"רפורמה" חותרת תחת הדמוקרטיה, המשטר המשפטי הקיים שמאזן בין הזהות הדמוקרטית לזהות היהודית שלה - אז הממשלה היא זו שמפרה את החוק. עמדה זו קיבלה אף רוח גבית מנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.
את הרעיון הזה לקחה עו"ד דפנה הולץ לכנר צעד אחד קדימה כששלחה אתמול מכתב התראה לחברי הכנסת: "אם תצביעו מחר בעד חוק יסוד: השפיטה, אתם חשופים לתביעות אישיות, משום שחסינותכם כחברי כנסת לא תגן עליכם". לכנר שחתומה, בין היתר, על העתירות נגד בנימין נתניהו ונגד מינוי אריה דרעי לשר, מציינת שחוק חסינות חברי הכנסת קובע שהצבעה על הצעת חוק ששוללת את אופייה הדמוקרטי של המדינה, אינה נחשבת "כמעשה הנעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת".
וזה מוביל לקונספט המהופך של "דמוקרטיה מתגוננת". בדרך כלל דמוקרטיות מתגוננות מפני קבוצות שוליים שמבקשות לנצל את הדמוקרטיה כדי להחריבה מבחוץ, ונניח לרגע לדוגמאות ההיסטוריות. בישראל, בהמשך להונגריה ופולין, המצב הוא הפוך - הממשלה היא זו שמבקשת לנצל את הדמוקרטיה (שלטון הרוב, ומנגנון הכרעת הרוב בכנסת) כדי לפגוע בדמוקרטיה ולהשליט עליה את דיקטטורת הממשלה.
"אל תבנה על מלחמת אחים כי אנחנו באמת אחים", השיב אתמול נתניהו לנסראללה ולשאר הצוהלים והמודאגים בארץ ובעולם, "אנחנו חיים בדמוקרטיה, ואנחנו נישאר דמוקרטיה עצמאית ותוססת". דברים כדורבנות. מים חיים ממש. מה שמעיב עליהם הוא מעשיו של הדובר עצמו.
4. הנה עוד יוזמות חקיקה שמונפקות לטובת נתניהו. לאחר יוזמת ח"כ עמית הלוי לאפשר גיוס כספים לצרכים משפטיים, הגיש יו"ר הקואליציה, ח״כ אופיר כץ, את הצעת "חוק הנבצרות" שלפיה היא תוכרז על ידי ראש הממשלה, או ברוב של 75% מהממשלה, ורק מסיבות בריאותיות. אגב, אפשר לקצר ולקבוע שראש הממשלה ימונה גם לראש הרכב השופטים במשפטו או שיועברו אליו סמכויות פרקליט המדינה והיועמ"ש.
במצב הקיים, סעיף הנבצרות הוא אכן מעורפל. הפרשנות המקובלת היא שהסמכות להכריזה היא בידי היועמ"ש לממשלה ואז התחנה הסופית היא בג"ץ. במצב הקיים, נהוג לראות את הנבצרות כ"נבצרות בריאותית" - אירוע רפואי או נפשי, שמשביתים לגמרי את ראש הממשלה. בעקבות העמדתו לדין של הנשיא משה קצב, הורחבה הנבצרות גם ל"תפקודית" - נבצרות שנשיא המדינה לקה בה גם כשהוא בריא לגמרי, אבל מואשם באונס כפול. בהמשך, קירב היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט את חרב הנבצרות גם לצווארו של ראש הממשלה. זאת, בתגובה לעתירה לבג"ץ שבה טען שתיתכן נבצרות תפקודית גם לנוכח מצב ניגוד העניינים שהנאשם נתניהו נקלע לתוכו. ואת זה באה הצעת החוק של כץ לקדם.
בית המשפט העליון קבע מועד לדיון בעתירת הנבצרות שהוגשה בידי התנועה לאיכות השלטון. היועמ"שית עו"ד גלי בהרב־מיארה אמורה לגבש את העמדה לבג"ץ. ועכשיו, ממהרת גם הקואליציה לעשות זאת.
