מה שהיה ב-7 באוקטובר הוא שיהיה?
מה שהיה ב-7 באוקטובר הוא שיהיה?
הכותב הוא תושב כפר עזה, שמאז 7 באוקטובר מפונה מביתו.
אסון 7 באוקטובר הותיר את תושבי העוטף, כמו כותב שורות אלה, תושב כפר עזה, בדילמה קשה ונוקבת. האם לאחר מה שקרה, ניתן לשוב לאותם יישובים, לחיות בהם ולגדל בהם ילדים? מי "יתקע לנו כף" שאירוע שכזה לא יחזור על עצמו?
מצד אחד יש שיאמרו שמדובר באירוע כה חריג שאין סיכוי שיקרה שנית, מן העבר השני, עצם העובדה שאירוע זה אכן קרה רק ממחישה את אפשרות התרחשותו. מדובר בדילמה ש"קורעת" קהילות, משפחות ויחידים, ואשר צריכים בעתיד הקרוב לקבל החלטות גורליות באשר לעתידן.
מיד לאחר 7 באוקטובר, התעוררה אצל רבים מתושבי העוטף, התקווה, כי נוצרה כאן הזדמנות, "שעת כושר" לשנות לחלוטין את המציאות הביטחונית בעוטף עזה. זאת על ידי הכחדתו המוחלטת של חמאס, פירוקו מנשקו, ויצירת מציאות ביטחונית חדשה של שקט, ללא טילים או "טפטופים" וללא אזעקות הצבע האדום, שהפכו לחלק משגרת החיים של תושבי העוטף משך שנים כה ארוכות.
אלא שלמרבה הצער הכחדתו המוחלטת של חמאס ויצירת מציאות בה הוא מפסיק להתקיים ככח חמוש הינה מטרה יומרנית שאינה ברת השגה ואשר משווקת לציבור, פעמים רבות, מסיבות פוליטיות. עבור תושבי העוטף, אשר שיוועו משך שנים לשינוי המציאות הביטחונית באזורם, היה זה מפתה במיוחד להיאחז בתקווה שכזו.
סביר יותר להניח שישראל לא תדביר לחלוטין את חמאס, בדיוק כשם שמעצמות חזקות ממנה, שלא סבלו מהיעדר תמיכה בינלאומית או ממגבלות כלשהן בהפעלת הכח, כשלו במשימות דומות. האמריקאים לא הצליחו להכחיד את הטליבאן, הרוסים לא הצליחו לחסל את המוג'הידין וניתן להביא עוד להביא דוגמאות רבות ממהלך ההיסטוריה, בהן אימפריות צבאיות לא הצליחו להביס כוחות גרילה. ניתן לפרק את חמאס כמסגרת צבאית, להחליש אותו בצורה ניכרת, אולם למנוע לחלוטין קיומן של חוליות קטנות, אשר מגיחות ויורות אר.פי.ג'י או משגרות מדי פעם טילים בודדים לשטח ישראל, כנראה שלא ניתן יהיה.
כל זה אינו צריך בהכרח לרפות את ידיו או ליבו של מי ששוקל האם לחזור לביתו שבעוטף. הסיבה המרכזית למאורעות ה- 7 באוקטובר לא הייתה יכולתו הצבאית של החמאס. הסיבה המרכזית הייתה מחדלה של ישראל לשמור על גבולותיה.
מיד לאחר טבח ה- 7 באוקטובר, בעודם פצועים פיסית ונפשית, מצאו עצמם תושבי העוטף מתמודדים עם שורה של אתגרים חדשים, עת נהפכו לפליטים חסרי בית. בתשעת החודשים שחלפו מאז, נאלצו הרוב המוחלט של תושבי העוטף לעבור בין מספר מקומות של מגורים זמניים. תלאותיהם של תושבי היישובים שנפגעו בצורה הקשה ביותר לא צפויות להסתיים בעתיד הקרוב, שכן שיקומם של אותם יישובים צפוי להימשך עוד זמן רב. החלק האחר של התושבים, צפוי לחזור ליישובי העוטף במהלך חודשי הקיץ הקרובים, בתקווה לפתוח את שנת הלימודים הבאה במוסדות החינוך בעוטף.
כלפי כל אותם אזרחים שעתידים בשבועות הקרובים לשוב ולקיים את החלק שלהם בחוזה הלא כתוב עם המדינה לאחר שזה הופר על ידה בצורה כה בוטה ב-7 באוקטובר, נדרשת המדינה לשוב ולמלא את חובתה הבסיסית ביותר - שמירה על חייהם וביטחונם.
כל שעל המדינה לעשות על מנת למנוע הישנותם של אירועים כפי שאירעו ב-7 באוקטובר הוא לוודא, כי בכל זמן נתון יהיו בשטחי העוטף כוחות צבא בסדרי גודל ראויים ומתאימים. הגדלת הסד"כ, הקמת מוצבים חדשים, הנכחתם בגזרה של כוחות משוריינים משמעותיים כדרך קבע, תמנע את המחדל הבא ואף תסייע לתושבי העוטף אשר יוכלו להתרשם בעיניהם מנקיטת צעדים מתבקשים אלה על ידי הצבא, לקבל החלטה בנוגע לשיבה לביתם. פעולות בסיסיות אלה יחד עם מילוי החובה המוסרית הראשונה במעלה של החזרתם ללא כל דיחוי נוסף של אלה שנחטפו, הינם הצעדים ההכרחיים המינימליים לתחילת תהליך שיקום האמון בין תושבי העוטף למדינה.
עו"ד ניר שפרן שותף במשרד עוה"ד AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'
