המורות החרדיות לא מתפללות לזכויות, הן תובעות אותן
המורות החרדיות לא מתפללות לזכויות, הן תובעות אותן
15 בקשות לאישור תביעות ייצוגיות על תשלום משכורות נמוכות ולא חוקיות למורות וגננות חרדיות מלמדות שנשבר הטאבו לתבוע רק במוסדות החרדיים ועל פנייה לבתי משפט אזרחיים. החשש הוא שמשלם המסים הישראלי ישלם ולא רשתות החינוך
בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגישו בשבוע שעבר מורות של רשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל נגד הרשת שמעסיקה אותן היא השישית שמוגשת נגד הרשת תוך שנתיים, והיא ה־15 במספר של מורות, מחנכות ומדריכות נגד רשתות חינוך חרדיות שונות מאז 2017.
בלב כל התביעות האלה נמצאת פגיעה כוחנית בשכר או בזכויות הסוציאליות של העובדות, שגם כך הן מהמוחלשות ביותר בשוק העבודה: תשלום שכר מופחת, אי־תשלום על ימי חופשה, הימנעות מתשלום על חודשי הקיץ, סכומים חסרים בקרנות פנסיה, אי־תשלום על שעות נוספות, גביית תרומת חובה, חיוב עבודה בהתנדבות או תשלום מופחת למחנכות על שעות הוראה נוספות. כמעט כל טריק בארסנל של מעסיקים בעמדת כוח קיצונית.
הצטברות התביעות הללו חושפת שינוי עומק שמתחולל בחברה החרדית. התביעות - חלקן עוד בגדר בקשה לייצוגית - מלמדות על כך שכוח המיקוח של המורות והגננות החרדיות גדל. במקביל ריבוי התביעות מעיד על היחלשות סמכותם של הרבנים ומנהלי המוסדות, במקרים שבהם מול הסמכות הזו ניצבת פגיעה כלכלית לא מוסרית, וככל הנראה גם לא חוקית. נכון, בחברה החרדית הענייה משרת הוראה היא עדיין משרה נחשקת שמפרנסת משפחה שלמה, ונשים רבות מהזרם החרדי המרכזי רוצות לעבודת בחינוך - אבל יש גם חריגות שתובעות.
"הציבור החרדי גדל, ואם פעם מורה חרדית לא הייתה חולמת לתבוע, היום הפחד הצטמצם", מסביר עו"ד פיני קלמן, המייצג בתביעות נגד רשת החינוך העצמאי. לדבריו, השינוי נובע גם מכך שיש בציבור החרדי מגזרים שפחות כפופים לשליטת הרבנים של יהדות התורה. "אם פעם היו שולחים לאישה חרדית מסרים שהיא תירש גיהנום אם תתבע, היום היא יכולה לפעמים להשיג אישור לזה מרבנים בקהילה שלה".
השיטה של תביעה ייצוגית גם מאפשרת למורה אחת או שתיים לתבוע בשמן של מאות או אף אלפי מורות אחרות, שאינן צריכות להתמודד עם החשש שטמון בהצטרפות להליך. גל התביעות מהסוג הזה החל ב־2017, עם תביעה שהגיש עו"ד משה שופל נגד "עלי שיח", רשת מוסדות חרדית לחינוך מיוחד. עילת התביעה הייתה הפרשות חלקיות למדריכים לפנסיה ולפיצויים, מכסה חסרה של ימי חופשה ותשלום חלקי על משמרות בשבתות וחגים. בתביעה הזו כבר מתגבש בימים אלה הסכם פשרה.
בהמשך הוגשו עוד בקשות לתביעות נגד עלי שיח ונגד עמותת החינוך המיוחד החרדית "מגן הלב", ומשם התרחבו התביעות גם לרשתות החינוך החרדיות ורשתות גני הילדים. עיון בהן מלמד שהרשתות הנתבעות עשקו לכאורה אלפים רבים של מורות וגננות, שילמו להן הרבה פחות ממה שהגיע להן והשתמשו בכספים שהתפנו למטרות לא ידועות.
אחת הבקשות לתביעה ייצוגית, למשל, עסקה במנהג של רשת החינוך העצמאי לנכות משכר המורות כ־2% משכרן כתרומה לעמותה אחרת שמממנת פעולות של הרשת. לטענת התובעות, הן "מעולם לא נשאלו להסכמתן לניכוי משכרן, וספק אם הסכמה כזו הייתה תקפה". הניכוי הזה מהשכר מעיד היטב על יחסי הכוח ששררו, בבחינת "אם אנחנו מעסיקים אותך, אז תשלמי".
התביעה שהגיש עו"ד קלמן עם עו"ד ענת שני־רבה הוערכה ב־28 מיליון שקל, ורשת החינוך הודיע לבית המשפט על הסכמתה לדון בתביעה. תביעה אחרת, על 175 מיליון שקל, הגישו שני עורכי הדין נגד המנהג של רשת החינוך לדרוש מהמורות שעת עבודה שבועית בהתנדבות.
אחת השיטות הקבועות לחיסכון בשכר מורות היתה להעסיק מורות קבועות כממלאות מקום שעתיות, וכך לשלם שכר מינימום במקום שכר רגיל. שלוש תביעות הוגשו בעילה הזו, לרבות האחרונה שהוגשה בשבוע שעבר על אי־תשלום תוספת חינוך ל־1,000 מחנכות שהועסקו כממלאות מקום שעתיות. שיטת התשלום החסר אינה ייחודית לרשת החינוך העצמאי, ושתי תביעות דומות הוגשו גם נגד רשת מעין החינוך התורני בני יוסף המקורבת לש"ס. אחת מהן, שמוערכת ב־135 מיליון שקל, היא בשל אי־תשלום לשעות חינוך, והשנייה, בין היתר, על אי־תשלום עבור הוראה ביום העצמאות.
תביעות בבתי הדין לעבודה ולא בבתי הדין הרבניים
מי שמזוהה בציבור החרדי עם התופעה הוא יו"ר יהדות התורה ושר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, שהיה מנכ"ל רשת הגנים "בית יעקב". על רקע זה פרצה סערה ציבורית עם מינויו לתפקיד, כאשר גולדקנופף טען להגנתו שלא היו נגדו תביעות. אלא ש"כלכליסט" מצא דו"ח של מבקר המדינה מן העבר שעסק בתופעה ברשת של גולדקנופף, וכן בקשה חדשה לתביעה ייצוגית נגד בית יעקב שהוגשה ב־2021 על עורכי הדין ראובן ויעקב ביטון. בבקשה נטען שהרשת לא שילמה לרבות מהגננות שלה את התוספת המגיעה לאמא לילד במעון, וכן הפרישה דמי פנסיה חלקיים. "אין חולק שהרשת קיבלה תקציב מלא מהמדינה, אולם באטימות לב והתעמרות לא העבירו את התשלום המחויב לידי עובדותיה", נכתב בבקשה.
גל התביעות מציף שינוי דרמטי נוסף, שבולט במיוחד בימים אלה של מאבק בהפיכה המשטרית: המורות החרדיות מגישות את התביעות בבתי הדין לעבודה דווקא, ולא בבתי הדין הרבניים. מקור חרדי מסביר זאת בחשש שלהן מהעוצמה הגדולה של רשתות החינוך, שמביאה לכך שדיינים חרדים חוששים לפסוק נגדן. לחשש הזה יש על מה לסמוך. פרופ' רון קליינמן מהקריה האקדמית אונו ערך מחקר שעסק בתביעות בתחום שהוגשו לבתי הדין הרבניים. קליינמן בדק תיקים של עובדות במוסדות חינוך חרדיים שוויתרו בחוזי העבודה שלהן על זכויות שמקנה להן החוק, כמו תשלום פיצויי פיטורים או תשלום על שעות נוספות, ותבעו את הזכויות הללו בדיעבד. הממצאים היו ש־16 מ־24 הדיינים שדנו בתביעות אישרו את החוזים הלא חוקיים. כולם היו חרדים. קליינמן מגיע למסקנה שפסיקת הדיינים החרדים מושפעת מהרצון שלהם להגן על מוסדות החינוך של הקהילה, גם במחיר של פגיעה במורות.
השינוי בגישה ניכר מעת לעת גם באתרי הרשת החרדים, שמספקים לתביעות רוח גבית. כבר ב־2015 תחקיר של חיים אבני באתר החרדי "כיכר השבת" יצא נגד הפגיעה בשכרן של הגננות ברשת בית יעקב. באתר "חרדים 10" קיבלה בשבוע שעבר התביעה שהוגשה את הכותרת "החינוך העצמאי בצרות. בקשה שישית לאישור תובענה ייצוגית". הידיעה נפתחת באמירה "הניצול המחפיר של אלפי מורות ממלאות־מקום לתקופות ממושכות בבתי הספר של רשת ׳החינוך העצמאי׳ — גורר תביעה חדשה".
בסופו של דבר עולה השאלה: מי יישא בתשלום למורות ולגננות על הזכויות שנשללו מהן. בין החינוך העצמאי לבין המדינה מתנהל ויכוח קבוע. החינוך העצמאי טוען שהמדינה היא שקובעת את שכר המורים, והוא מועבר להם ישירות מחשבון שבו רק לחשב מטעם האוצר יש זכות חתימה. המדינה, לעומת זאת, "שוללת מכל וכל את טענת החינוך העצמאי שסכומי התקצוב משולמים ישירות מקופת המדינה אל חשבונות הבנק של העובדים", ומבהירה: "החינוך העצמאי קובע את גובה השכר שהוא משלם לכל עובד".
מדובר בהרבה מאוד כסף. רק שלוש הבקשות האחרונות לתביעות ייצוגיות נגד רשת החינוך העצמאי של אגודת ישראל מסתכמות ב־373 מיליון שקל. כל 6 התביעות נגד הרשת כבר עשויות להגיע ל־650 מיליון שקל. ברשת החרדית לא מהססים לגלגל את התביעות נגדן למדינה, ולדרוש ממנה שתשלח שוב את היד לכיס כדי לממן אותן. "ככל שנעשתה טעות (או הטעיה) בחישוב משכורות המורים, הגורם היחיד שיצא נשכר מכך הוא מדינת ישראל", טענה רשת החינוך העצמאי באמצעות עורכי הדין חיה שפיגל וטליה סביר, "וככל שקיים הפרש שהיה צריך להיות משולם למורים, על המדינה לשלם את ההפרשים".
כך הולך ונוצר מצב אבסורדי. לא רק שלא נפתחה בינתיים שום חקירה בשאלה לאן הלך הכסף שלא שולם למורות החרדיות, לא נראה שמישהו בעמותות החרדיות הולך לשלם מחיר כלשהו. המורות והגננות החרדיות ללא ספק זכאיות לצדק. אלא שאם לא יחול שינוי מי שישלם יהיו לא הרשתות החרדיות אלא אנחנו.
