דעהמיתון שמיתון: הבנקים המרכזיים אובדי עצות מול שוק התעסוקה החזק
דעה
מיתון שמיתון: הבנקים המרכזיים אובדי עצות מול שוק התעסוקה החזק
על אף הנסיונות של הבנקים, כולל הפד ובנק ישראל, לצנן את שוק העבודה במטרה למתן את הלחצים האינפלציוניים, בחודש אפריל נרשמה במדינות ה-OECD שיעור אבטלה של 4.8% בלבד - ב-8 מהמדינות האבטלה ירדה לשפל היסטורי
פאוול, לגארד, וגם ירון, מחכים קצת לרגיעה בשוק העבודה, משהו שיבלום לחצי שכר - ובהתאם יבלום את הצריכה הפרטית, יסייע למיתון הלחצים האינפלציוניים. בינתיים זה לא קורה, ממש לא.
מספיק לראות את הנתונים במדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) - הידוע יותר בכינוי ארגון המדינות המפותחות: בחודש אפריל נרשם במדינות החברות שיעור אבטלה של 4.8% בלבד, וברובן נרשמה ירידה בשיעור האבטלה, או לכל הפחות יציבות.
בשמונה מהמדינות האבטלה ירדה לשפל היסטורי, כולל חברות במועדון 7 המדינות העשירות בעולם (G7), בהן ארצות הברית, גרמניה, קנדה וצרפת. בשורה התחתונה, המדינות המפותחות נהנות היום ממה שנקרא "תעסוקה מלאה" כלומר, למעט בעת מעבר בין עבודות ("אבטלה חיכוכית") כל מי שרוצה לעבודה – יכול.
לפי נתוני OECD, יש היום 33 מיליון מובטלים בארצות הברית, המספר הכי נמוך כמעט בשנתיים האחרונות. בחודש שעבר ירד שם שיעור האבטלה לרמה הכי נמוכה מאז 1969. וזה לא הכול. האבטלה בקרב האוכלוסייה הצעירה (גילאי 15 עד 24) עמדה על 10.2%, השיעור הנמוך ביותר מאז 2005. בקבוצת גילאים זו נרשמה ירידה באבטלה בלא פחות מ-17 מדינות.
אפילו בגוש היורו, המתמודד עם המשך המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, האבטלה ירדה ל-6.5%, שפל של כל הזמנים. ובדוח מופיעה גם ישראל בחברה טובה עם יפן, קוריאה וארה"ב, ברשימת המדינות מחוץ ליבשת אירופה שהאבטלה בהן ירדה.
בגדול, רווחה כלכלית של משק בית מושפעת מחיבור קצב האינפלציה ושיעור האבטלה. האינפלציה אמנם עלתה, אך האבטלה ירדה ויחד עמה משתפרים שיעורי התעסוקה. לפיכך לא נפגע מהותית כוח הקנייה של הציבור. זה בדיוק מה שמקשה על הריביות הגואות להשיג את מטרתן – בלימת הביקוש והתמתנות לחצי המחירים.
אז מדוע האבטלה נמוכה כל כך, בימים שבהם כולם מדברים על האטה ומיתון? לכך עשויות להיות כמה סיבות. למשל – ודובר על כך הרבה – מחסור בכוח אדם מקצועי. מזה זמן מעסיקים מתקשים לגייס עובדים והדבר מתבטא בזינוק של מספר המשרות הבלתי מאוישות.
נכון, יש מולן עדיין לא מעט אנשים שרוצים לעבוד, אך מאז הקורונה הם רוצים עבודות נוחות יותר מבעבר ובגלל ההתקדמות הטכנולוגית המהירה והזמן שעבר, ההתאמה בין היצע העובדים לביקוש להם פוחתת. וכשפחות עובדים רוצים לחזור, או חוששים כי נותרו מאחור, הם ייוותרו מחוץ למעגל התעסוקה, כוח העבודה יתכווץ והם פשוט לא ייחשבו מחפשי עבודה.
התוצאה היא שההיעדרות שלהם לא מעלה את שיעורי האבטלה. בארצות הברית לבדה יש היום 5.3 מיליון איש שהיו רוצים לעבוד אך לא ממש מחפשים ולכן לא מוגדרים מובטלים. זה מצביע על כשל מבני שאם לא ייפתר יגרום לכך שעל אף האבטלה הנמוכה, התוצר הפוטנציאלי יישחק וכך גם פריון העבודה.
לכן, אבטלה נמוכה אינה בהכרח חדשות טובות ברמת המשק. כמובן, קשה לטעון שהעולם נמצא במיתון (כן, גם אם התוצר יורד קצת שני רבעונים ברציפות, כמו בגוש היורו) כששוקי העבודה שלו צרים כל כך. זה רק יכול לתמוך בעוד לחצים לעליות שכר ומשם הדרך להמשך גידול הצריכה קצרה. זה גם מה שמקשה על הריבית הצומחת לגרום לנו לחסוך יותר.
במבט קדימה, אחד האיומים על התעסוקה בכלכלה הגדולה בעולם, ארה"ב, הוסר. תקרת החוב אושרה והממשלה לא תצטרך לקצץ הרבה משרות במגזר הציבורי. איום אחר אולי יוסר בקרוב – אם הריבית תפסיק לעלות, אם הציבור האמריקאי יחשוב שהכלכלה מתאוששת וככל שזיכרון הקורונה יתרחק – הוא עשוי לחזור בהמוניו למעגל מבקשי העבודה. ובתמונת מראה לצב שהצגנו קודם לכן, החזרה למעגל מחפשי העבודה דווקא תגדיל את שיעור האבטלה, שהרי המעסיקים לא יספיקו או ירצו לקלוט את כולם. הדרך להקדים תרופה למכה הצפויה הזו היא ברורה - הכשרה מקצועית וחינוך תעסוקתי היום יוכלו לגשר על הפער בהמשך.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
