פרשנות חוזה ביטוח, פסיקה ומגמות עדכניות
פרשנות חוזה ביטוח, פסיקה ומגמות עדכניות
כיצד יש לפרש חוזי ביטוח במערכת היחסים שבין מבטח למבוטח
פרשנותם של חוזי ביטוח חוסה תחת מספר תורות פרשניות גם יחד. בראש ובראשונה, חוזי ביטוח הם חוזים "רגילים", הכפופים לכללי הפרשנות הנוהגים ביחס לטקסטים חוזיים – אם מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, (1) ואם מכוח הפסיקה והספרות בתחום זה. בתוך כך, תחילתה של פרשנות חוזה ביטוח היא בלשונו, ולאחריה הוא מפורש בהתאם לתכליותיו הסובייקטיביות והאובייקטיביות.(2) בנוסף, חוזי ביטוח הם חוזים אחידים ומשכך מחייבים התייחסות פרשנית מותאמת, שעיקרה בשימת דגש על תכליתם האובייקטיבית.(3)
יתר על כן, חוזים אלה נושאים אופי ייחודי כשלעצמם, לאור פערי הכוחות המשמעותיים בין הצדדים להם – הן נוכח יכולותיהן הכלכליות של המבטחות, והן בשל מקצועיותן בתחום. כמו כן, חוזה ביטוח מתייחס לסיכונים עתידיים ואמורפיים, אשר המבוטחים מתקשים לחזותם מראש וממילא מצויים בנחיתות מסוימת למול המבטחות המנוסות. חוזי ביטוח אף מנוסחים באריכות ובשפה משפטית ומורכבת, באופן המקשה על מבוטח מן השורה להבינם. בנוסף, פרשנות חוזי ביטוח עשויה להשפיע באופן דרמטי על חיי המבוטחים, אם תביא, לדוגמה, לשלילת זכותם לקבלת תגמולים במקרה של מחלה, נכות וכדומה; והיא אף מושפעת מאינטרסים ציבוריים החורגים מעניינם הפרטני של הצדדים לחוזה, ועניינם בצדק חלוקתי ובפיזור הנזק בקרב הציבור כולו.(4)
מאפייניהם המתוארים של חוזי הביטוח הביאו, בין היתר, לחקיקת חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, (5) הכולל הוראות רבות ביחס להתנהלות המבטחות – מהן הוראות קוגנטיות והוראות הניתנות להתניה לטובת המבוטח בלבד.(6) מאפיינים אלה משפיעים, כאמור, אף על פרשנותם של חוזי ביטוח, ולהלן נעמוד על מספר כללים פרשניים הנוהגים בחוזים מעין אלה.
פרשנות חוזה הביטוח נגד המבטחת
סעיף 25(ב1) לחוק החוזים קובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". כלל זה מגלם, הלכה למעשה, פרשנות תכליתית אובייקטיבית של כל חוזה, באשר הוא, ועיקרו בתמרוץ מנסחיהם של טקסטים חוזיים לנקוט בניסוח בהיר ומפורש.(7) ואמנם, הכלל האמור תפס מקום של כבוד בפרשנותם של חוזים אחידים בכלל ושל חוזי ביטוח בפרט.(8) מעמד ייחודי נודע לכלל זה ביחס לפרשנות תניות פטור או חריגים לביטוח, באופן העולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, לפיו מחויבות מבטחות לפרט באופן ברור ומובלט כל תנאי שעשוי להפחית או לשלול את חובתן כלפי המבוטח, שאם לא כן – לא יוּתר להן להסתמך עליו.
לא למותר לציין, כי כלל הפרשנות נגד המבטחת-המנסחת הוא כלל מסדר שני בלבד, אשר יוחל אך אם לשון החוזה ותכליתו העולה מהנסיבות האופפות את חתימתו(10) – אינן ברורות דיין ועשויות להביא למסקנות סבירות שונות על אודות אומד דעת הצדדים.(11)
ניתן לעמוד על מספר טעמים לכלל הפרשנות נגד המבטחת, ואלו הם:
1. שליטת המבטחת על הטקסט ותמריץ להבהרת הניסוח – ככל שהמבטחות מעוניינות להעניק לחוזה הביטוח משמעות זו או אחרת הפועלת לטובתן, הרי שיש בידיהן לעשות כן במסגרת ניסוח החוזה, ולפיכך אף מוטלת עליהן ה"אשמה" לכל חוסר בהירות הנובע מניסוח עמום.(12) לא זו בלבד שהמבטחות יכולות לנקוט בניסוח בהיר יותר, אלא שאף מצופה מהן לעשות כן, חלף נקיטה בניסוחים עמומים המאפשרים להן לטעון לפרשנות הנוחה עבורן בהתאם לנסיבות העניין.(13)
2. צדק חלוקתי – בחירת הפרשנות המיטיבה עם המבוטח נחשבת הוגנת וצודקת יותר לאור פערי הכוחות המתוארים לעיל שבין הצדדים לחוזה הביטוח, וכאמצעי "לאזנם" ולהגן על המבוטח מפני כוחה העודף של המבטחת.(14)
3. יעילות כלכלית – פרשנות נגד המבטחת מעודדת, כאמור, ניסוח חוזי ביטוח ברורים יותר, ובכך מצמצמת את אי-הוודאות המובנה בעולם הביטוח, וממילא מוזילה עלויות עבור מבוטחים "שונאי סיכון", אשר חוסר הוודאות האמור מובילם לרכישת כיסויים למכביר, ושלא לצורך. ניסוח ברור של פוליסות הביטוח אף תורם לחסכון במשאבים שיפוטיים המושקעים בפרשנות חוזי ביטוח עמומים.(15)
מנגד, יש הטוענים כי הורתו של כלל הפרשנות נגד המבטחת בהנחה שגויה, לפיה ניתן לצפות מראש את כל המצבים האפשריים אשר יתעוררו במהלך תקופת חוזה הביטוח ולנסח חוזים "מושלמים" בהתאם. לא זו אף זו, הניסיון ליצור חוזי ביטוח "מושלמים" כאמור, עלול להביא דווקא להארכה ולסרבול של חוזים אלה, לייקור עלויות הביטוח בשל זהירות יתרה בגיבוש הפוליסות על-ידי המבטחות, וכן להגברת אי הוודאות לגבי פרשנותם של חוזי ביטוח, אשר יפורשו לעתים בניגוד ללשונם ולכוונותיהם הסובייקטיביות של הצדדים.(16)
חרף טעמי הנגד המוצגים לעיל, דומה כי כלל הפרשנות נגד המבטחת קנה זה מכבר שביתה בפסיקה הישראלית ודומה כי אין מחלוקת על תוקפו ומעמדו בפרשנות חוזי ביטוח.
פרשנותו של חוזה הביטוח לפי הציפיות הסבירות של המבוטח
כלל נוסף בפרשנותם של חוזי ביטוח הוא כלל הפרשנות לפי ציפיותיו הסבירות של המבוטח באשר למשמעות הוראות החוזה, וזאת אף אם המבטחת התכוונה למשמעות אחרת. מקורו של כלל זה במשפט האמריקאי ובראשיתו הוא הוחל בארצות הברית באופן נרחב למדי, כך שלעתים גברו ציפיותיהם הסבירות של המבוטחים על לשונו המפורשת של חוזה הביטוח.(17) ואולם, בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת חל מיתון מסוים בהחלת הכלל האמור, ובתי המשפט האמריקאים החלו ליישמו אך במקרים בהם יתר כללי הפרשנות הותירו ספק באשר למשמעות החוזה.(18)
במשפט הישראלי הוזכר כלל הציפיות הסבירות לראשונה בפסק הדין בעניין נווה גן,(19) אך נקבע שאין ליישמו בנסיבות אשר נדונו שם, שכן לא יהא בו "כדי להשפיע על התוצאה המתחייבת מן הפוליסה, והיא, כי הנזקים שנגרמו למערערים אינם באים תחת הכיסוי הביטוחי"(20) – נימוק המלמד על תפיסה מתונה של הכלל. אזכור מפורש ומפורט יותר של הכלל המתואר ניתן למצוא בפסק הדין בעניין בית הכנסת רמת-חן,(21) שם פרש השופט בך את התשתית לכלל הציפיות הסבירות, והטעים כי אין בכלל זה כדי להקנות בכורה לציפיות בלתי-סבירות של המבוטח לגבי משמעות חוזה הביטוח, אף אם היו אלה ציפיותיו הכנות בעת החתימה.(22) אשר להיקף פרישתו של הכלל במשפט הישראלי, צוין כי זה יוחל ב"אותם מקרים שבהם אין הפוליסה מכילה פתרון חד-משמעי למצב שהתהווה, או למקרים שבהם מוביל הכתוב לתוצאה אבסורדית אשר הדעת אינה סובלתה".(23) בכך נקט בית המשפט בתצורת "ביניים" של כלל הציפיות הסבירות, כך שככלל, ייעשה בו שימוש כאשר לשון חוזה הביטוח איננה חד-משמעית, אך לעתים הוא יגבר אף על הוראות חוזיות מפורשות המובילות לתוצאות אבסורדיות.(24)
מיני אז, דומה כי כלל הציפיות הסבירות טרם הפך להלכה ברורה ומוסכמת – פעמים שהוא נסקר בפסיקה באופן כללי, מבלי להכריע לגבי היקפו הרצוי;(25) ופעמים שהוא מוזכר כרלוונטי אך במצבי עמימות טקסטואלית ופרשנית.(26) עם זאת, דומה כי עד כה טרם הוחל הכלל באופן הגובר על לשונו המפורשת של חוזה הביטוח, ומשכך נראה כי הוא אינו רלוונטי עוד במופעו הרחב האמור.
עוד יוער כי הלכה למעשה, כלל הציפיות הסבירות מוביל להעדפת ציפיותיו של המבוטח בלבד, חלף אומד דעתם המשותף של הצדדים לחוזה, ומשכך הוא דומה במידת מה לכלל הפרשנות נגד המבטחת.(27) עם זאת, תועלתו של כלל זה תתברר במקרים בהם ישנן מספר פרשנויות אפשריות המיטיבות עם המבוטח, שאז תועדף מביניהן הפרשנות המתיישבת עם ציפיותיו הסבירות.(28)
הטעמים העומדים ביסוד כלל הציפיות הסבירות דומים בעיקרם לטעמי כלל הפרשנות נגד המבטחת, ואף הם נובעים מפערי הכוחות שבין הצדדים לחוזה הביטוח ומהשאיפה לקידום צדק חלוקתי; כמו גם משליטתה של המבטחת על חוזה הביטוח ותנאיו. ממילא, שיקולי צדק והוגנות חוזית מצדדים בתמרוץ המבטחות למסור למבוטחיהן מידע מירבי על אודות היקף הכיסוי הביטוחי הנרכש על-ידם ועל חריגיו וסייגיו השונים, ולהימנע מיצירת ציפיות שאינן מעוגנות בחוזה גופו. כלל הציפיות הסבירות עשוי להשיג אפוא את התכליות המתוארות, שכן הוא ידחוק במבטחות לוודא מראש כי ציפיות המבוטח תואמות את ציפיותיהן-שלהם מן החוזה שניסחו.(29)
מאידך גיסא, ניתן לטעון כי לעתים מבוטחים כלל אינם מפתחים ציפיות ממשיות ביחס להוראות החוזה או שציפיותיהם כלל אינן נוצרות באחריות או ב"אשמת" המבטחת. משכך, המבטחות אינן אוחזות בהכרח בכלים לחזות את ציפיותיהם הפוטנציאליות של המבוטחים ולהכווין התנהלותן בהתאם. לצד זאת, כלל הציפיות הסבירות אך יגביר את חוסר הוודאות של המבטחות ביחס לאופן בו יפורש חוזה הביטוח ויערים עליהן קשיים בתמחור הסיכונים הביטוחיים ובניהול הליך רכישת הביטוח – קשיים אשר יעמדו לבסוף בעוכרי המבוטחים שייאלצו לשאת בעלויות הכרוכות בהם.(30)
כמובן שהמדובר בסוגיות משפטיות פרשניות כבדות משקל ולכן יש להתייעץ עם עורך דין ביטוח המתמחה בסוגיות אלו.
פרשנות אשר מקיימת את חוזה הביטוח
נוסף על הכללים המתוארים לעיל, סעיף 25(ב) לחוק החוזים קובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל". בהתאם לכך, נקבע כי הגבלות וחריגים לכיסוי ביטוחי יפורשו באורח מצמצם וכי ככלל, תועדף פרשנות של חוזי ביטוח לפיה יזכה המבוטח בכיסוי עבור הסיכון לו נחשף, על פני פרשנות המותירה אותו בלא כיסוי כאמור.(31)
סיכום דברים
כפי שניתן להתרשם מהסקירה שלעיל, פרשנותם של חוזי ביטוח מחייבת איזון מתמיד בין הגנה על המבוטחים מפני כוחן העודף של המבטחות, ובין שימור יכולת המבטחות לכלכל צעדיהן מתוך ודאות ותמחור סיכונים סביר. הכללים הפרשניים המתוארים משמשים את בתי המשפט ביצירת האיזון האמור בכל חוזה ביטוח – בהתאם ללשונו, לתכליותיו ולנסיבותיו.
עו"ד יניר הראל הינו מחבר הספר המוביל "דיני הראיות בתביעות ביטוח ופלת"ד".
1. להלן: חוק החוזים.
2. ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746, 757-756 (1999); ע"א 4688/02 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 (4.1.2005).
3. עניין כהן, שם, בפסקה 20; ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פ"ד סב(2) 573, פסקה 22 (2007) (להלן: עניין דולב); ע"א 3634/20 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' קידישמן, פסקה 38 (26.7.2022).
4. ע"א 5775/02 נווה גן א.כ בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 (5.1.2004) (להלן: עניין נווה גן); ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף, פסקה 12 (30.1.2008); ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, פסקה 27 (21.8.2013) (להלן: עניין מ.ש.); דודי שוורץ וריבי שלינגר "פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" קרית המשפט ג 345, 350-346 (2003).
5. להלן: חוק חוזה הביטוח.
6. ראו סעיפים 5-2, 15 ו-39 לחוק חוזה הביטוח. לעניין הרקע לחקיקת חוק חוזה הביטוח, ראו: ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון פיאמנטה, פסקה 10 (8.2.2006).
7. דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 98 לחוות דעת המשנה לנשיאה ח' מלצר (4.7.2021); דברי ההסבר להצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2) (כללי פרשנות חוזה), התש"ע–2010, ה"ח 198.
8. ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ, פ''ד מח(1) 221, 230 (1993); רע"א 4179/20 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' איי. די .איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 21 (18.11.2020) (להלן: עניין בסט קאר).
9. עניין דולב, לעיל ה"ש 3, בפסקה 60; עניין מ.ש., לעיל ה"ש 4, בפסקה 27.
10. סעיף 25(א) לחוק החוזים.
11. ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ''ד לט(4) 561, 574-573 (1985); עניין שלו, לעיל ה"ש 8, בעמוד 230; עניין כהן, לעיל ה"ש 2, בפסקה 23; רע"א 4339/08 עזבון סלים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקאות י-יא (24.7.2008); עניין מ.ש., לעיל ה"ש 4, בפסקה 28; ע"א 4024/13 תקווה - כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' פינקוביץ, פסקה 5 לחוות דעת השופט י' עמית (29.8.2016); רע"א 7762/20 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 20 (11.4.2021).
12. עניין מ.ש., לעיל ה"ש 4, בפסקה 27; עניין קידישמן, לעיל ה"ש 3, בפסקה 51.
13. עניין דולב, לעיל ה"ש 3, בפסקה 61; שחר ולר "על התערבות בתוכנם של חוזי ביטוח באמצעות 'פרשנות'" עלי משפט ג 247, 256-255 (התשס"ג).
14. שם, בעמוד 255; וכן השוו: רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 160 (1998).
15. ולר, שם, בעמוד 256.
16. ולר, לעיל ה"ש 13, בעמודים 261-256; כן ראו עניין מ.ש., לעיל ה"ש 4, בפסקה 30: "כאשר ניצבת בפני בית המשפט מחלוקת בנוגע לפרשנותה של פוליסת ביטוח, מקום שבו לא נטען כי הופרו חובות כלשהן מצד חברת הביטוח כלפי המבוטח (ולהיפך), ראוי שבית המשפט יזהיר עצמו מפני בחירה א-פריורית ו'אוטומטית' בפרשנות לטובת המבוטח תוך התעלמות מחלוקת הסיכונים החוזית בין הצדדים כפי שהיא משתקפת בלשונה של פוליסת הביטוח. בל נשכח כי חברת הביטוח נוטלת על עצמה, ככל מתקשר חוזי, חיובים מסוימים, אשר משקפים מחד את הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה ואת התמורה שהיא מקבלת מאידך".
17. רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח, פד"י נ(3) 281, 297 (1996) (להלן: עניין בית הכנסת רמת-חן).
18. עניין דולב, לעיל ה"ש 3, בפסקה 56; שוורץ ושילינגר, לעיל ה"ש 4, בעמודים 365-360.
19. לעיל ה"ש 4; יוער כי עוד קודם לכן יושם הכלל בפסיקה, הלכה למעשה, אך זאת מבלי להזכירו באופן מפורש, וראו האמור בעניין בית הכנסת רמת-חן, לעיל ה"ש 17, בעמוד 299; ובעניין דולב, לעיל ה"ש 3, פסקה 57.
20. עניין נווה גן, שם, בפסקה 8.
21. לעיל ה"ש 17.
22. שם, בעמוד 296.
23. שם, בעמוד 299.
24. שוורץ ושילינגר, לעיל ה"ש 4, בעמודים 368-367; יצוין כי השופט קדמי הצטרף לחוות דעתו של השופט בך, ואילו השופט חשין ציין כי בנסיבות העניין אשר נדונו שם, הוא לא ראה לטעת מסמרות באשר לתחולת כלל הציפיות הסבירות, הגם שנטה לאימוצו "באורח מתון" (עניין בית הכנסת רמת-חן, שם, בעמוד 306).
25. ראו למשל: עניין כהן, לעיל ה"ש 2, בפסקה 25; עניין דולב, לעיל ה"ש 3, בפסקאות 58-55, שם צוין כי "דוקטרינה זו [הציפיות הסבירות] שנויה במחלוקת, ומעוררת שאלות מורכבות", וכי מכל מקום "אין צורך לנקוט עמדה בשאלה האם יש לאמץ תיאוריה זו במקומנו ובאלו סייגים ומגבלות. די לצורך ענייננו בהצבעה על קיומה, המשתלב במגמה הכללית של המשפט להביא לאיזון ערכים ראוי בתחום חוזה הביטוח, החותר לכיבוד האינטרסים ההדדיים של הצדדים, כדי להביא לתוצאה צודקת והוגנת במסגרת איזון זה"; עניין מ.ש., לעיל ה"ש 4, בפסקה 29: "דוקטרינה זו, במיוחד בגרסתה 'המחמירה', מעוררת לא מעט קשיים במישור דיני החוזים, ועל אף שהיא מושרשת בחלק ניכר ממדינות ארצות הברית, היא נותרה שנויה במחלוקת. תחולתה של דוקטרינה זו בשיטת המשפט הישראלי טרם התבררה עד תום, כאשר המקרה היחיד שבו נעשה שימוש בדוקטרינה זו, בגרסתה 'המרוככת', הינו פסק הדין ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח, פ"ד נ(3) 281 (1996)... וגם שם נחלקו השופטים בשאלת תחולתה וגדריה של הדוקטרינה בשיטת המשפט הישראלי... לנוכח עמדתי כי דין הערעור להידחות מן הטעמים שאפרט להלן אשר מייתרים את הדיון בדוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח, איני מוצא לנכון להרחיב בנוגע אליה מעבר לאמור לעיל"; ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ, פסקה 46 (6.7.2017) (להלן: עניין ב.י.מ): "מבחן הציפיות הסבירות של המבוטח מאפשר לבית המשפט להתרחק ולסטות מן האמור בחוזה עצמו, ולקבוע כי ציפיותיו הסבירות של המבוטח יזכו להגנה אף במקום בו קיימת התנאה נוגדת. דוקטרינה זו יושמה בפסיקה הישראלית, אולם באופן חלקי ומצומצם ביותר, בהיותה דוקטרינה שנויה במחלוקת, המעוררת שאלות מורכבות. עם זאת, מכיוון שכלל לא הציגה את חוזה הביטוח עצמו, דומה כי בנסיבות, בחינת ציפיותיהם הסבירות של המבוטחים מפחיתה מעוצמת הקשיים הנובעים מן הדוקטרינה. לפיכך, בנסיבות, אין צורך בהכרעה האם ראוי לאמץ את הדוקטרינה האמורה, ובאלו סייגים ומגבלות" (ההדגשה הוספה).
26. עניין אסרף, לעיל ה"ש 4, בפסקה 13: "יש לפנות, במידת הצורך, לכלל בדבר ציפייתו הסבירה של המבוטח, אשר על פיו בהיעדר אומד דעת משותף לצדדים לחוזה הביטוח, יש לבחון את פרשנותו לפי ציפייתו הסבירה של המבוטח בדבר פרשנות החוזה" (ההדגשה הוספה); ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, פ"ד סג(3) 248, פסקה 14 (2009), שם הוזכר הכלל בדרך של היקש, במסגרת פרשנותו של חוזה בנקאי, החוסה תחת כללים מעט שונים: "על פי הגישה הישראלית חזקה זו מהווה אמת מידה לפרשנותו של החוזה, ואין מקום להחילה כאשר לשון החוזה ברורה וחדה וניתן לאתר את אומד דעת הצדדים על פי כללי הפרשנות הרגילים"; ע"א 1228/08 מולרם מערכות שינוי והרמה נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ, פסקה 8 (28.6.2011); עניין פינקוביץ, לעיל ה"ש 11, בפסקה 7 לחוות דעת השופט י' עמית: "לא אכחד כי הדוקטרינה בצורתה המחמירה, אכן מעוררת קשיים, וטרם נעשה בה שימוש בארצנו... אך איני רואה מניעה לילך בעקבות עניין רמת חן וליישם במקרה דנן את הדוקטרינה בצורתה המרוככת"; והשוו: עניין בסט קאר, לעיל ה"ש 8, בפסקה 21, אשר יישום הכלל בגדרו מצוי על קו התפר שבין עמימות פרשנית ובין פרשנות לשונית המובילה לתוצאה אבסורדית.
27. עניין בית הכנסת רמת-חן, לעיל ה"ש 17, בעמודים 297-296.
28. ולר, לעיל ה"ש 13, בעמוד 266; זאת, בהנחה כי כלל הציפיות הסבירות "יופעל" לאחר כלל הפרשנות נגד המבטחת, שאם לא כן, תינתן עדיפות לפרשנות המיטיבה עם המבוטח רק כאשר היא מתיישבת עם ציפיותיו הסבירות (ראו שם).
29. עניין בית הכנסת רמת-חן, לעיל ה"ש 17, בעמוד 297; עניין דולב, לעיל ה"ש 3, בפסקה 55; ולר, שם, בעמוד 269.
30. עניין בית הכנסת רמת-חן, שם, בעמוד 298; ולר, שם, בעמודים 272-269; שוורץ ושילינגר, לעיל ה"ש 4, בעמודים 372-368.
31. עניין דולב, לעיל ה"ש 3, בפסקאות 59 ו-62; עניין פינקוביץ, לעיל ה"ש 11, בפסקה 62; עניין ב.י.מ, לעיל ה"ש 25, בפסקה 39; שוורץ ושילינגר, לעיל ה"ש 4, בעמוד 353.
d&b – לדעת להחליט
