דעהבן גביר פירק את נתניהו מהנשק של "למה עכשיו"
דעה
בן גביר פירק את נתניהו מהנשק של "למה עכשיו"
הדיון אתמול בכנסת על עונש מוות למחבלים מוכיח למה נתניהו חייב ללכת. ראש הממשלה אינו מסוגל להתמודד עם הסכנות שמייצרים השרים המשיחיים והמופקרים שהוא עצמו מינה
התלונה הנפוצה ביותר של נתניהו ותומכיו נגד התובעים להדיחו עכשיו היא שזה לא הזמן לקיים את הדיון הזה. כי "שקט יורים" ואין לפגוע באחדות העם והמטרה. אתמול איבד נתניהו כל זכות, עניינית, פוליטית או מוסרית, לתלונות ה"למה עכשיו". הוא איבד אותה בגלל הדיון שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר קיים בכנסת על עונש מוות למחבלים.
נכון, לנתניהו אין סמכות להורות על ביטול הדיון, ולא ברור עד כמה ניסה למנוע אותו. אבל ברור שאף ראש ממשלה בישראל לפניו לא היה מאפשר את קיומו. ולא חשוב אם הדיון לא נמנע בגלל שנתניהו לא השתדל, או השתדל ולא הצליח. כשמדובר במבחן התוצאה הוא נכשל. לא בפעם הראשונה, למותר לציין.
הנימוקים למה הדיון לא היה צריך להתקיים מוכרים. הוא מיותר כי אין בו צורך, וקיימות היום בחוק מספר אפשרויות וחלופות להטלת עונש מוות. הוא מיותר כי ממילא אין כוונה, אפילו בקואליציית הבלהות הנוכחית, להביא את החוק הזה לידי גמר. הוא מסוכן כי הוא חושף את החטופים הישראלים לסכנת מוות מקבילה. הוא מיותר ומסוכן גם בימי שגרה, וזו עמדת מערכת הביטחון מטעמים תועלתנים לגמרי. הוא מיותר ומסוכן כי הוא מנוגד לדמותן וצביונן של המדינות הדמוקרטיות שאנו רוצים להידמות להן. וליתר דיוק שאנו חייבים להיות כמותן כדי שלא נאבד את כל יתרונותינו במרחב.
ייתכן שאירוע ה-7 באוקטובר מחייב מחשבה מחודשת שנגזרת מההשוואה חמאס – נאצים. במיוחד בהינתן הפשעים של השמדת עם ופשעים נגד האנושות. אבל חשיבה מחדש כזו – בטח לא עכשיו, ובטח לא בניצוחם של הכהניסטים מעוצמה יהודית.
הדיון אתמול מצטרף לסיבות שנמנו כאן בהרחבה בשאלה למה נתניהו חייב ללכת. כי הוא אינו מסוגל להתמודד עם הסכנות שמייצרים כאן השרים המשיחיים והמופקרים שהוא עצמו מינה. כמו שהוא לא פיטר את השר עמיחי אליהו שלא פסל את האפשרות האטומית, כך לא יעז לפטר את ראש סיעתו השר בן גביר.
הדיון אתמול שיקף עד כמה הוא שבוי בידי החבורה המסוכנת הזו שנאטמה לגמרי מול הזעקות של משפחות החטופים. במתק השפתיים וגלגול העינים הכל כך מוכרים של אהבת ישראל, האשימו הכהניסטים, במיוחד יו"ר הוועדה צבי פוגל, את המשפחות שמקדמות את היעדים של החמאס. לא פחות(!). זה מדהים כמה האנשים שעושים הכל כדי לסייע לאויב – למשל באמצעות קיום הדיון הזה – מטילים את האשמה הזו בדיוק על זולתם, קורבנות האירוע במקרה הזה. והשר שלו, בן גביר, ניסה לשכנע אותם שעונש מוות דווקא יועיל ויקדם את שחרור החטופים. ויסלחו לי על המעבר האסוציאטיבי. זה דומה לטקטיקה שבה מנסים החברים שלו, יריב לוין ושמחה רוטמן, לשכנע את הציבור שההפיכה המשטרית שלהם דווקא תשפר את הדמוקרטיה הישראלית. היכולת המופלאה של החברים האלה להציג שחור כלבן ולבן כשחור היא לא פחות ממדהימה. ולא פחות מסוכנת.
הדיון אתמול ייזכר ככתם שחור על כנסת ישראל. כתם שלא ראש הממשלה ולא יו"ר הכנסת אמיר אוחנה מנעו. בן גביר מנסה לעשות הון פוליטי על גבם של החטופים ומשפחותיהם תוך כדי לחימה, ותוך עזות מצח לטעון בוודאות שמעשיו מועילים ולא מסכנים את יקיריהם. איך לכל הרוחות הוא יכול בכלל להמר על זה? לא מאתמול הוכיח בן גביר את מסוכנותו, את חוסר שיקול הדעת שלו, את חוסר המעצורים, את הקלות שבה יזרוק גפרור לכל חבית דלק מזדמנת. אתמול הוא שבר את השיאים של עצמו, ועל הדרך פירק גם את ראש ממשלתו נתניהו מנשק התלונה של "למה עכשיו". הוא חייב ללכת. ועכשיו.
