שנה ל-7.10הטראומה לא נגמרת. אז איך אפשר לצאת ממנה?
שנה ל-7.10
הטראומה לא נגמרת. אז איך אפשר לצאת ממנה?
"בעקבות המלחמה נראה הידרדרות, אלימות, התמכרויות", אומרים בארגון נט"ל המסייע לנפגעי פוסט־טראומה. חוסר הוודאות, התמשכות המלחמה ואי־החזרת החטופים רק מחמירים את המצב ולפי מנכ"לית הארגון אפרת שפרוט "ייקח דור כדי להחלים מהאירוע, כמו שהיה אחרי מלחמת יום הכיפורים"
הדבר העיקרי שמקשה להתמודד עם האסון ההמוני של בריאות הנפש בישראל היא שהוא כבר שנה לא נגמר. "אנחנו רואים קושי להתחיל בתהליכי ריפוי בגלל המצב של אבל מושהה וחוסר ודאות" אומר מנכ"לית ארגון הסיוע לנפגעי פוסט טראומה נט"ל אפרת שפרוט. "לא נגמרה המלחמה, יש עוד גיוסי מילואים, החטופים לא חוזרים. יש שנה של שכול וחוסר ודאות שיוצרת שחיקה והחמרה של סימפטומים אצל הרבה מאוד אנשים". חלק מהציבור לדבריה מפתח קהות חושים לצורך הישרדות, מתנתקים המחדשות ומפסיקים ללכת להפגנות.
מאז תחילת המלחמה קיבלה נט"ל 50 אלף פניות. העמותה הכפילה פי 5 את מספר המטפלים ממאה ל-500. סקר שערכה נט"ל לרגל שנה למלחמה מצביע על 78% מהישראלים שמדווחים על תחושת עצבות גבוהה 67% מהמשיבים מדווחים על תחושות חוסר תקווה לגבי העתיד, פחד ומתח ברמה גבוהה. מהסקר עולה גם של-40% מהמשיבים יש בן משפחה שנטל חלק במלחמה. ל-25% קרוב משפחה שהוא חטוף, נעדר או הרוג. 26% מהציבור היו בטיפול נפשי בשנה האחרונה.
שפרוט אומרת שאחד המאפיינים של המלחמה הזו היא שהמטפלים והמטופלים נמצאים באותה מציאות של חרדה דאגה ונזקקות. יש לזה, לדבריה, חסרון גדול שכמות משאבי הנפש של המטפלים יותר מוגבלת. יש לזה יתרון שכמות האמפתיה יותר גבוהה. אחד המאפיינים של המלחמה הזאת היא מודעות גבוהה של לוחמים לצורך בסיוע נפשי ואלפי פניות. "בעבר הם התביישו לפנות ועכשיו הם מבקשים עזרה בחזרה לחיים. הם מדווחים על עצבנות, קושי לישון, שימוש באלכוהול כדי להירגע וקושי לחזור לעבודה. יש תחושות אשמה שאני ניצלתי ואחרים לא ושל מפקדים שאיבדו חיילים".
"ייקח דור להחלים מהאירוע", צופה שפרוט, "כמו שהיה אחרי מלחמת יום הכיפורים והיא היתה יותר קצרה ונפגעו בה רק חיילים". כמו מומחים רבים אחרים היא חוזה שלפני שהמצב יתחיל להשתפר יהיה הרבה יותר גרוע. "בשלב הראשון תהיה התדרדרות, אלימות, התמכרויות, סימפטומים פוסט טראומתיים". בגלל הקושי לתת מענה טיפולי לכולם היא צופה צמיחה מאוד גודלה בטכניקות טיפוליות חליפיות. "נראה יותר שימוש באפליקציות, טיפולים מרחוק וטיפולים קבוצתיים".
אירוע שלא נגמר
המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער״ן ד״ר שירי דניאלס, אומרת שב-52 שנות הארגון "מעולם לא ראינו עוצמות מצוקה אלה". לדבריה, "אם בתחילת המלחמה רוב הפניות עסקו בטראומה אובדן ואבל, היום הפניות עוסקות יותר בכאב נפשי ודיכאון ומצוקה נפשית חריפה לצד עליה בבדידות. רואים פגיעה במערכת היחסים המשמעותית – בזוגיות, בהורות, יחסים עם קולגות לעבודה ומערכות יחסים חברתיות.". ער"ן מיועדת לעזרה ראשונה ושיחות חד פעמיות אבל דניאלס מספרת שבגלל התורים הארוכים לטיפול אנשים פונים שוב ושוב.
לדבריה, "המחיר הנפשי שחיילי מילואים משלמים במערכות היחסים ובהקשר התעסוקתי הוא בלתי נתפס. הם נתונים למשחק אכזרי של חרום שגרה, חרום שגרה. כל הזמן מדברים על להכין אותם לחזרה לאזרחות אבל אז הם חוזרים למילואים אחרי חודש. בצבא הם צריכים להיות במצב של לוחמה ואגרסיות. בבית הם צריכים להיות קשובים ורגישים. זה נורא קשה להם וקשה לבני הזוג. בני זוג והורים שלא אנשי מילואים מתקשרים ומספרים שהגבר שיצא למילואים הוא לא האיש שחזר". היא מספרת על שיחה קשה במיוחד מחייל מילואים שהעסק שלו התפרק ובת זוגו עזבה אותו ואמר ש"לפעמים אני חשוב שחבל שלא נהרגתי בעזה".
גם דניאלס מדברת על הנזק הגדול שגורמת התמשכות המלחמה. "כשאנחנו יודעים עם מה מתמודדים אנחנו יכולים לגייס כוחות. אבל פה זה אירוע שלא נגמר מסתעף ומחמיר. זה מאוד מקשה על גיוס כוחות נפשיים". גורם קושי נוסף: "תמיכה חברתית היא גורם חוסן מאוד חשוב. אבל יש כל כך הרבה עקורים מהסביבה שלהם. אני לא צופה שנחזור למצב שלפני ה-7.10", אומרת דניאלס "אחרי אסון התאומים חשבו שפותחים קו חם לשנה אבל אנשים פונים לעזרה 20 שנה אחרי כי טראומה יכולה להיות מושהית".
מחכים להסכם
על פי מחקר שערכו חוקרים באוניברסיטת קולומביה האוניברסיטה העברית 3.4 מיליון איש בישראל נמצאים בסיכון לפוסט טראומה, כלומר אחד מכל שלושה ו-520 אלף (1:20) יסבלו ממנה. אבל התחזית מתייחסת רק למלחמה מדרום ולא למלחמה בצפון ועם איראן והיא טרם עודכנה, כך שלא יהיה זה מופרז להניח שהמצב יהיה גרוע במאות אלפים. ומה היכולת לענות לצרכים? סקר שערכה התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית באפריל גילה ששני שליש מהפסיכולוגים בשירות הציבורי עובדים במרפאות שבהן זמן ההמתנה הוא יותר מחצי שנה. אצל רבע הוא יותר משנה. סביר שמאז המצב רק החמיר.
נקודת אור בתחום בריאות הנפש מביא ההסכם הקיבוצי של הפסיכולוגים בשירות המדיה שיו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית יפעת שדה מגדירה היסטורי. ההסכם אמרו להעלות את שכרם של הפסיכולוגים בשירות הציבורי בהדרגה ב-40% בממוצע. עד ההסכם, מספרת שדה, היתה ירידה מאד גדולה במוטיבציה לעבוד בשירות בציבור "שילוב של העומס, השכר, והעלבון מהשכר". לדבריה, בעקבות ההכרזה על ההסכם מתחילים לראות שינוי.
כמה דברים בכל זאת מדאיגים. אחד הוא שכבר הודיעו על ההסכם אבל הוא עוד לא נחתם. השני הוא שההסכם אמרו להיכנס לתוקף ב-1.1.2025 בדיוק כשאמורה להיכנס לתוקף גם הקפאת השכר שמעונין שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להחיל בשירות הציבורי. יש לקוות שתמצא דרך להחריג את הפסיכולוגים. בכל זאת הם אוכלים קש כבר עשרות שנים. השלישית היא שיש צורך בתוספת של אלפי תקנים כדי להיענות לצונאמי הביקוש לשירותים נפשיים וקשה לראות את זה קורה בימי קיצוצים. שדה אומרת שחייבים תוכנית רב שנתית לתגבור הפסיכולוגיה בציבורית. היא מציינת שרבים מהזקוקים ביותר לטיפול לא מודעים לכך ויש צורך לאתרם. זה כמובן לא קורה במערכת שקורסת מהעומס.
"הדבר הכי קשה זה השחיקה", אמרת מנהלת האגף לשירותים חברתיים במועצה האזורית גליל עליון אורית מאסטרו. "רואים משפחות שבחודש חודשיים הראשונים החזיקו מעמד ואז הכוחות נשחקו ומשתלטים התשישות והעצבות ורואים אנשים שנשארו בלי עבודה והמשפחות מתפרקות". מאסטרו מציינת שבגלל שמדברים כבר שנה על חזרה ליישובים אז כל דיבור על החזרה הוא מאוד ערטילאי. לדבריה, גם כשזה יקרה, "אנשים כל כך מותשים שייקח זמן להחזיר את הכוחות".
