דעההבעיה היא לא במורים - אלא בשיטה
דעה
הבעיה היא לא במורים - אלא בשיטה
לקראת שנת הלימודים הבאה מתרבים הקולות המתריעים על מחסור אקוטי במורות ובמורים. אולם מערכת החינוך הישראלית לוקה בגודש של ליקויים שהמורים לא יכולים להתמודד איתם
לקראת שנת הלימודים הבאה, תשפ"ג, מתרבים הקולות המתריעים על מחסור אקוטי במורות ובמורים. בשנת 2007 יצאה חברת הייעוץ מקינזי בהכרזה שהדהדה בעולם: "איכות מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". אצלנו זה הפוך, כבר הרבה שנים זה הפוך: "איכות המורים אינה יכולה לעלות על איכות מערכת החינוך שבתוכה הם עובדים". עד שהמצב לא ישתנה, גם השכר לא יעזור.
מערכת החינוך הישראלית לוקה בגודש כזה של ליקויים, שהם מעבר ליכולתם של המורים להתמודד עמו. מספר המורים הפוחת אינו הסיבה - אלא התוצאה. הבעיה הראשונה היא שלמערכת אין מטרה מוגדרת לקיומה. הילדים שבאים לכיתות א'-ב' יודעים שהם מועדים ללמוד קריאה, כתיבה וחשבון. מה מתוכנן לגבי השאר? השאר יודעים שעליהם להתכונן לבחינות בגרות. לאיזה צורך? גם כאן אי הבהירות רבה.
בעיה אחרת היא מה שקרוי בלשון החינוך "סדירויות": כלומר, איך העסק הזה מתנהל. למה לומדים כל כך הרבה שעות ביום, מי צריך את העומס הזה? תלמידים נמצאים שעות רבות בכיתה וברור שהתוצאה אינה שקיקה וסקרנות לידע. הם לומדים ונבחנים, לומדים ונבחנים - ולא ברור לשם מה.
בעיה נוספת קשורה לתכני הלימוד ושיטות ההוראה - בחירת התלמידים את מה שמעניין אותם היא מפתח לעניין והשקעה. אבל אצלנו יש מי שקובע לכל התלמידים מה ילמדו. כך למשל, במקום להפוך את לימודי המתמטיקה לנושא בחירה החל מכיתה י', הם נכפים על כולם כאחד, ודווקא האמנויות נמצאות נמוך בסדר העדיפויות.
לאחר הקורונה אנחנו יודעים ברור מה שידענו גם קודם, מבלי להפנים, שהילדים בכל הגילאים רוצים חברה. האמנויות שהזכרנו זה עתה מאפשרות לתלמידים לבטא את עצמם בחברותא בכיף גדול. את החברים פוגשים כמובן "בהפסקה". מהי ההפסקה אם לא שיעור חברה בעל חשיבות מיוחדת; קורים בו הרבה דברים נהדרים.
ובכן, הגיע הזמן להפוך את הסדר ולתת להפסקה מעמד גבוה במיוחד, שפגיעה בו נכונה רק למקרים שבהם חיוני להכניס את התלמידים לכיתה. הנושאים החיוניים הללו הם בעיקרם תחומי רגש וחברה, הנוגעים בכל חיי התלמידים: מותר ואסור, טוב ורע, התנהגות נכונה והגונה, מה זו מיניות וכיצד מונעים אלימות.
אבל במיוחד חשוב נושא שנכנס לחיינו בשנים האחרונות ממש: קיימות ואקלים. הנושא הזה אינו קיים כמעט כמקצוע שיטתי לכולם. דווקא השאלה האם וכיצד נשרוד בתוך כמה שנים, אינה מעניינת את משרד החינוך.
בשורה התחתונה, את שכר המורים צריך לשפר, אבל גם שכר גבוה יותר לא יביא עוד מורים אם לא יחול שינוי מערכתי. המערכת – בעיקר משרד החינוך וארגוני המורים – אינה מזמינה, וכפי שהיא – המורים לא יבואו. איכותם לא יכולה לעלות על איכות המערכת שבה הם עובדים. שנת הלימודים הקרובה עלולה להוכיח לנו זאת.
אברהם פרנק הוא ד"ר למינהל ומדיניות החינוך ומרצה לחינוך
