ראיון"בהתחלה אויב החרדים היה הציונות, לאחר מכן הצבא והחילוניות, והיום אנחנו האויבים של עצמנו"
ראיון
"בהתחלה אויב החרדים היה הציונות, לאחר מכן הצבא והחילוניות, והיום אנחנו האויבים של עצמנו"
מנחם בומבך, מייסד ומנכ"ל רשת נצח ללימודי קודש וחול, סבור שהעולם החרדי כבר מצוי בנקודת אל חזור מבחינת ההכרה בחשיבות של רכישת כישורי חיים; הוא זועם על משרד האוצר, שמגלה קוצר רוח בפיתוח החינוך הממלכתי חרדי, והתגובה שלו לתסכול של החילונים היא: "זעם קדוש לא משנה מציאות, אלא מייצר אנטגוניזם"; כתבה שלישית בסדרה
"אני יודע מה זה מערכת לימודית שעסוקה רק בלימוד תורה, למדתי בישיבת מיר, אבל זה רק האליטות, ההמונים לא בנויים לזה. בשיחות סגורות עם רבנים יש הבנה עמוקה שצריך מוסדות המשלבים לימודים כלליים", אומר ל"כלכליסט" מנחם בומבך, מייסד ומנכ"ל רשת נצח, הכוללת בתי ספר יסודיים, תיכוניים ועל־תיכוניים המשלבים לימודי קודש וחול.
"אני נזהר מאוד־מאוד בכבודם של הרבנים. שוחחתי עם הרבה מהם, ואף אחד לא אמר לי 'אוי ואבוי, מה אתה עושה'. הם מבינים שאני לא רוצה לגעת בכל ישיבות, יש ישיבות שבהן צריך לא לגעת, מי שלומד שם מקיים את העולם".
מנחם בומבך (46)
מצב משפחתי: נשוי, אב לחמישה
השכלה: תואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית
תפקידים: מייסד ומנכ"ל רשת נצח, ראש המדרשה החסידית וחבר צוות במכון מנדל
בומבך הקים לפני תשע שנים את הישיבה התיכונית החסידית הראשונה. אם בתחילת הדרך הוא התקשה לגייס תלמידים ומתעניינים, היום המדרשה החסידית בביתר עילית נאלצת לסרב לארבעה מועמדים מתוך חמישה. אך הישיבה היתה רק ההתחלה עבור בומבך, שבהמשך הדרך הקים את רשת נצח, שכוללת היום 12 מוסדות חינוך לבנים ובנות.
בומבך, שגדל כילד בחסידות ויז'ניץ בשכונת מאה שערים בירושלים ולא ידע עברית, הפך ליזם חינוכי בולט, לדמות של מנהיג בחברה החרדית, ובשנה שעברה זכה בפרס ירושלים לאחדות ישראל.
איך הגעת ליזמות בתחום החינוך?
"אני מגיע מאזורים של כאב. לא דיברתי עברית עד גיל מאוד מאוחר, אני למעשה מהתפוצות, כמו אחד שעלה לארץ. גדלתי במאה שערים, זו היתה שכונה מנותקת. באותו זמן זו היתה אוטונומיה, אפילו מנקה האשפה בבתי אונגרין היה עובד מטעם הקהילה. עיריית ירושלים לא שלחה לשם מישהו, זו היתה טריטוריה בפני עצמה. היום זה שונה, רוב המתגוררים שם מדברים עברית, גם החוגים הקיצוניים".
איך אתה מתמודד עם טענות שאתה משנה את הקהילה החרדית?
"אם אתה מבסס את המידע שלך על עדויות היסטוריות, אז אתה מבין שזה הפוך. אנחנו בעצם חוזרים למה שהיה. עם המהפך הפוליטי ב־1977 החלטנו להפוך להיות לאיזשהו סוג של ישראלים (להצטרף לממשלת בגין - ש"ט), אבל לקחנו את המשאבים פנימה בשביל לחזק את הקהילה. אם מסתכלים קצת לפני, אפשר לראות שהאדמו"ר מוויז'ניץ קידם פרויקטים של חרדים וצבא, גם אם הם לא יצאו לפועל בסוף. בנוסף ראית את בוגרי ישיבת חברון שהשתלבו היטב. התפנית החלה בשנות ה־80, הרב שך חולל את השינוי.
"אנחנו נאחזים במשהו שהוא לא באמת 'חרדיות'. אני מבין שאתה אומר לי 'אם אתה לא מתבדל אתה לא חרדי', אבל אני עונה על זה ואומר 'אתה לא יכול להתבדל כפי שהתבדלו אבותינו'. לדוגמה, בארה"ב התכנסו 60 אלף אנשים לכינוס נגד האינטרנט והסמארטפונים, וכל התמונות והתיעוד מהכנס הגיעו מסמארטפונים של המשתתפים בהפגנה. אתה לא יכול להחזיק במשהו שהוא לא מעשי, צריך להבין שיש צורך בגישה אחרת".
אז מה באמת תפיסת השינוי שלך?
"אני חושב שיש צורך בהתערבות, אבל יש לי אמפתיה גדולה מאוד לחששות. אני לא אגרסיבי, אני לא הולך לעשות שינויים מהפכניים. אני באמת מבין את החששות. פעם שוחחתי עם אחד מגדולי האדמו"רים בישראל, והוא אמר לי 'להזיז את הספינה של קהילה שמרנית כמו הקהילה החרדית זה דבר מאוד מסוכן'. אתה לא יכול לקחת חברה שהכל אצלה בינארי, הכל אצלה שחור־לבן, ולשנות אותה ביום אחד, זה מאוד מסוכן. כל קהילה מגדלת לעצמה אויב כדי להתקיים ולייצר זהות. בתחילת הדרך האויב היה הציונות, לאחר מכן האויב היה הצבא והחילון, והיום אני חושב שאנחנו האויבים של עצמנו. כי אנחנו משדרים כל כך הרבה חולשה, משדרים מסר שאנו לא מאמינים שאפשר להיות יהודים שמחויבים הלכתית בעידן של 2023".
אבל בסוף יגידו לך שבפועל המדרשה שלך והקהילה החרדית המודרנית פחות דתיות ופחות מחמירות.
"האם התפיסה הדתית שיש כיום טובה יותר ממה שהיה בפולין, בוורשה, בלובלין? בכל המקומות הללו למדו לימודים כלליים לצד לימודי ישיבה. רק אחד מכל חמישה תלמידים למד בישיבה, והתקופות הללו מהוות לנו עד היום מקור השראה. בחור ממוצע אצלי לומד תורה יותר שעות מאשר בישיבה רגילה, מוכן להתחייב על זה. השליחות הגדולה שלנו היא לייצר ישיבות ומוסדות שמספקים לימודי קודש וחול ברמה הדתית הגבוהה ביותר. אני רוצה זהות חרדית יציבה".
מלבד לימודי הליבה, יש אצלכם אקלים חינוכי שונה מזה שבישיבות חרדיות.
"נכון, אני חושב שאחת הבעיות אצלנו, בוודאי בדור הצעיר, זה שאתה מעמיד בישיבות מעין דמויות הוד ומופת, ואז יש מרחק גדול מאוד בין הדמות החינוכית לבין התלמיד. זה לא מדבר לדור הצעיר, שרוצה אנשים שמדברים איתו בגובה העיניים. בכל תחילת שנה אני אומר לכל התלמידים: 'לנו כמבוגרים יש את אותם אתגרים שיש לכם. אין לנו שום יתרון מלבד יותר ניסיון וקצת ידע'. זו גישה שמאוד מדברת אליהם, כי ילדים מרגישים כנות ומעריכים כנות".
לא אופייני לישיבות לשים דגש על רגש ופיתוח אישי.
"התחום של הרגש והפיתוח האישי הוא אולי השליחות של רשת נצח. אנחנו מאמינים שהמעבר מציבור שהוא מיעוט לציבור שיהיה גדול וחלק משמעותי במדינה חייב להיות מורגש מאוד בעולם החינוך. אתה חייב לפתח אחריות כלפי אנשים אחרים שמחוץ לגזרה שלך, לפתח תפיסה רחבה ואסטרטגית של המציאות, יכולות בין־אישיות וחשיבה ביקורתית. ואת זה צריך להתחיל לא בגיל 20, אלו תודעות שאתה בונה מגיל צעיר, ולכן אנו משקיעים הון עתק בהדרכת מורים ומנהלים ובסוף זה יגיע לילדים".
החינוך הממלכתי־חרדי לא פוגע לך באוטונומיה?
"אנשים חושבים שממלכתיות ועצמאות זה תרתי דסתרי, אבל זה יכול להיות הפוך. הממלכתיות מאפשרת לך להגדיר את תפיסת הטוב שלך, ולעשות את זה הכי טוב. לפעמים יש אתגרים מול הרשויות המקומיות, אבל אף אחד לא מתערב לך בתכנים. נכון שאתה מחויב ללימודי ליבה, אבל זה הרי בדיוק העניין. יש לך מרחב פעולה, יש לך עצמאות חינוכית, במיוחד כיום כשהתפיסה של עצמאות למנהלים היא האג'נדה המובילה גם במשרד החינוך".
מתווה בעלזא, שלא התממש במלואו, העלה את הרעיון שחרדים ייבחנו על לימודי ליבה ויקבלו תקצוב לפי ההצלחה, בלי להתערב בכלל במבנה בית הספר.
"זה אירוע שאי אפשר להמעיט בחשיבותו, אדמו"ר מרכזי מאחת החצרות הכי דומיננטיות מכריז שיש לו נכונות להכניס לימודי ליבה. זו נקודת אל חזור, כל חסיד הבין שיש אפשרות ללימודי ליבה. אגב בלי הממ"חים (חינוך ממלכתי חרדי) לא היה צומח מתווה בעלזא".
אבל בסוף כל היוזמה של האדמו"ר היתה רק למטרות תקציביות.
"לאדמו"ר מבעלזא יש היסטוריה ענפה של פריצות דרך. הוא איפשר לצעירים שלו ללמוד לימודים אקדמיים. יש פער בינו לבין החסידים, זו לא היתה הצהרה גרידא. בקהילות שמרניות קשה לספוג ולהכיל דברים חדשים, ולכן צריך להשתמש ברטוריקה של 'איזו ברירה יש לנו, זה עניין כלכלי', זו דינמיקה של מהפכה. זה נגדע באיבו בגלל הנרטיב הליטאי שמשתלט על הרוח החסידית השמרנית המתונה. ואגב, זו לא שמרנות, שמרנות זה מי שיוצא החוצה ומחליט על מה לשמור, אבל מי שפועל רק מכוח אינרציה הוא לא 'שמרן', הוא 'מעתיק שמועה'".
בשנים האחרונות אתה זועק נגד משרד האוצר שהוא לא עושה מספיק לקידום החינוך הממלכתי חרדי.
"אני ממש זועם על אנשי האוצר, שהתחילו את האירוע של החינוך הממלכתי חרדי, ונוצרו כבר 80-70 מוסדות, אבל הם לא ממשיכים לטפח את זה מספיק. ברור שיהיו קשיים, אבל ככה מייצרים שינויים לאורך זמן".
האוצר טוען שהממ"ח גדל לאט מדי.
"אין פתרונות מקסימום, יש פתרונות אופטימום. העובדה שיש אנשים מתוך המיינסטרים החרדי ששולחים למוסדות הללו אומרת שמשהו קורה כאן. אנשים מזדהים עם הצורך הזה, וצריך לתת לזה את כל המשאבים, וחשוב לאפשר לתהליך הזה לקרות עכשיו. מתקשרים אליי כל הזמן הורים שרוצים שהילדים שלהם ילמדו ליבה, אבל הם בלחץ מהקהילה. יש כאן מספרים הולכים וגדלים. אני גם לא חושב שצריכה להיות פה מערכת אחידה. יהיו מוסדות עם דגשים שונים, אנחנו צריכים לדעת שהעולם שלנו בנוי על פשרות. הם באוצר רוצים לפתור את כל הבעיות בפעם אחת. אין שום תחום שזה עובד בו, אז למה שיהיה אפשר לעשות את זה בתחום החינוך?".
יש גורמים חרדיים, ואולי גם באוצר, שאומרים שצריך להתמקד באלו שרוצים לצאת לעבוד בגיל 20.
"אני הקמתי את המכינה באוניברסיטה העברית מתוך רצון לאפשר לאנשים להגיע לאקדמיה, אבל ראיתי כמה אנשים נשרו כי הם לא הצליחו. היו שם גם בוגרי פוניבז', נשברו כל המיתוסים שמכרו לנו על בחור ישיבה שבתוך לילה יוכל להשלים הכל, זה שקר ומיתוס מעצבן. השקיעו מיליארד שקל בתוכניות חומש בתעסוקה, תגיד לי אתה כמה מהחרדים שעובדים מכניסים הכנסה ממוצעת ומעלה".
החילונים זועמים על אורח החיים החרדי.
"אני אומר לחילונים, זעם קדוש לא משנה מציאות, הפוך – הוא מייצר נסיגה ואנטגוניזם. צריך אמפתיה כלפי החרדים, להבין שהם יושבים על מסורות, על הרגלים, על תרבות. המבוכה היא גם בתוך הקהילה החרדית פנימה, הם מבינים שיש קושי כלכלי וחברתי, אך מצד שני נרתעים מלהיות מושפעים מערכים ומחשש לאבד את מה שיש לנו. וזו מבוכה אמיתית. מבוכה לא פותרים באמצעות השתקה, כפייה או התעלמות, אלא מנסים למצוא את הנוסחה שמצמצמת את הסכנות. אני יודע שיש תחושת תסכול ואי־צדק בקרב החילונים, זו מציאות מורכבת. אבל אנשים בתודעת קורבן לא יכולים לפתור בעיות, צריך להושיט יד ולבנות עוד לבנה ועוד לבנה, גם את רומא לא בנו ביום אחד".
אבל בסוף אתה אופטימי?
"אני מאוד אופטימי. הממ"חים התרחבו בצורה כה משמעותית, ולכן אני יודע שזה הולך לכיוון הזה. ואני חושב שאנחנו צריכים להיזהר ולעשות שינויים בצורה מתונה כדי שלא נאבד את הנכסים והאוצרות שיש לנו שחשובים לכל העם היהודי. אומרים שהעלייה הבאה לישראל תהיה העלייה מבני ברק, אבל אנחנו לא רוצים שהעלייה הזו תהיה לתוך 'כור ההיתוך הישראלי', ממש לא. האינטרס של הישראלים זה שנביא איתנו את הנכסים שלנו, שנשמור על האיכויות שלנו, על אורחות החיים שלנו".
