האיום של אירופה על התחמשות צה"ל עלול להיות מוחשי
האיום של אירופה על התחמשות צה"ל עלול להיות מוחשי
קריאת שר החוץ של האיחוד האירופי לשקול מחדש את אספקת הנשק לישראל, עלול להתגלגל גם למחסור בחומרי גלם שיקשו על הייצור של מערכות הנשק בתעשיות המקומיות. ההתלהמות של שרי הממשלה רק מחריפה את המצב
החלטת בית המשפט בהולנד מוקדם יותר השבוע, על הפסקת יצוא חלפים למטוסי ה־F-35 שמשמשים את חיל האוויר, התקבלה בישראל בקרירות יחסית ונתפסה בעיקר כמהלך הצהרתי. החלפים שמאוחסנים בבסיס צבאי בדרום הולנד אינם שייכים בשום צורה להולנד, אלא ליצרנית האמריקאית לוקהיד מרטין ולמשרד ההגנה האמריקאי שהקימו בכמה מדינות ברחבי העולם מרכזי אספקה אזוריים להעברת חלפים נחוצים לחילות אוויר, שהצטיידו במטוסי הקרב המתקדמים וזאת בעיקר משיקולים של ייעול תהליכי היצוא.
לוקהיד מרטין מקפידה על קשרים חמים עם חיל האוויר ומערכת הביטחון. בימים אלה ישראל על סף חתימה עם הממשל האמריקאי על רכש של טייסת שלישית של מטוסי F-35, כך שבמקרה הגרוע ביותר שבו הולנד תעצור את יצוא החלפים, אלה יסופקו לה ישירות מארה"ב. מדובר בחלפים זמינים שנמצאים במחסנים של ענקית הנשק האמריקאית, ולפחות בשלב זה לא ניכר שהחלטת בית המשפט ההולנדי, שניתנה בעקבות עתירה של ארגוני זכויות אדם שטענו כי מטוסים אלה משמשים כביכול לפשעי מלחמה בעזה, עלולה לקרקע ולו מטוס אחד. אלא שככל שהמלחמה בעזה מתארכת, נרטיב הטבח המזוויע שעשה חמאס בעוטף עזה וביישובי הדרום נשחק והולך בדעת הקהל העולמית שמושפעת יותר ויותר מסיפור הסבל הפלסטיני שמלהק את ישראל, שוב, בתפקיד גוליית. התמונות של ההרס חסר התקדים ברצועה, ולצדן הסיפור הדרמטי על שטף הפליטים חסרי קורת גג וההיקף העצום של האזרחים הפלסטינים שנהרגו עד כה בתקיפות צה"ל, עלולים להעמיד את ישראל במצב סבוך ומורכב הרבה יותר מהחלטה משפטית בהולנד שמשמעותה זניחה.
הרטוריקה חסרת האחריות מצד השותפים הקואליציוניים הבכירים של ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר מהווה חלק מתשתית התיק שבנתה דרום אפריקה נגד ישראל, ומתנהל בבית הדין הגבוה לצדק בהאג באשמת פשעי מלחמה בעזה. המשך ההתלהמות, כמו גם הכנס ההזוי שקרא לחדש את ההתיישבות הישראלית בעזה, עלולים לדרבן ולהאיץ תהליכים משמעותיים יותר נגד ישראל מצד העולם ולסבך את המצב הביטחוני שלה עוד יותר. כך למשל שר החוץ של האיחוד האירופי ג'וזף בורל קרא שלשום לקהיליה הבינלאומית לשקול מחדש את אספקת הנשק לישראל. זאת באופן שמתכתב עם דברי הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן מהשבוע שעבר על אודות התגובה המופרזת של ישראל בעזה. לפי בורל, הפחתת כמות הנשק שתהיה בידי ישראל תצמצם את היקף ההרג ברצועה.
החשש הוא שמדינות יקבלו החלטה שגם חומרי הגלם שמשמשים את התעשיות הביטחוניות יהיו בקטגוריה של נשק ויגבילו את היצוא שלהם לישראל. אלומיניום, למשל, המשמש לייצור טילים או חיישנים ואמצעים אחרים שמשתלבים באמצעי הלחימה שהתעשיות הביטחוניות מייצרות.
את מערכות הנשק המרכזיות שלה ישראל מייצרת בעצמה או רוכשת מארה"ב, בעיקר בזכות כספי הסיוע הביטחוני שהיא מעמידה לה והיקפו 3.8 מיליארד דולר בשנה. מדובר במטוסי קרב, מסוקי תקיפה ותובלה, מטוסי תדלוק והרבה מאוד פצצות אוויר־קרקע, חלקן חודרות בונקרים ומיועדות להשמיד מטרות שמחופרות היטב, כמו מנהרות וחדרי הפיקוד התת־קרקעיים שחמאס בנה למחבליו ברחבי עזה.
מערכות נשק מרכזיות אחרות, כמו טנקי המרכבה והנגמ"שים של צה"ל, מיוצרות ברובן הגדול בישראל. מעל 70% מהתכולה של טנק מערכה ישראלי הם על טהרת רכיבים ומערכות שמספקות כ־200 חברות תעשייתיות ישראליות. ומה לגבי כל השאר? מנועי הטנקים מיוצרים בגרמניה, מיוצאים לארה"ב ונרכשים בידי משרד הביטחון באמצעות כספי הסיוע. טיסנקרופ הגרמנית היא גם הספקית של הצוללות וספינות השטח שמשמשות את חיל הים הישראלי.
לצד אלה, התעשיות הביטחוניות בארץ עובדות מסביב לשעון במאמץ לספק חימושים ומערכות הכרחיות לצה"ל שנלחם בעזה ונערך בקדחתנות למלחמה כוללת עם חיזבאללה בלבנון. המשבר הביטחוני הענק שאליו שקעה ישראל תפס אותן כשקווי הייצור שלהן מלאים ממילא בהזמנות מלקוחותיהן בעולם, שנמצאים בעיצומו של מרוץ חימוש כחלק מהלקחים שהם מפיקים מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה שהחודש ימלאו לה שנתיים.
גורמים שמעורים באתגרי הייצור שהתגלגלו לפתחן של החברות הביטחוניות, חוששים שקריאות כמו אלה של שר החוץ של האיחוד האירופי יתחילו לגלגל במורד המדרון ככדור שלג. גם אם הקריאות לאמברגו נשק שיוביל לעצירת הלחימה בעזה לא יבקיעו את שערי משרדי ההגנה הידידותיים לישראל בברלין ובוושינגטון, הן עלולות לייצר הרבה יותר מכאב ראש חולף לתעשיות הישראליות.
החברות הביטחוניות שמתפארות בטילי יירוט מתקדמים שמפוצצים את הטילים של החות'ים מעל הים האדום ובמכ"מים שמזהים אותם מבעוד מועד מבססות את הייצור שלהן על חומרי גלם מיובאים, והם מיובאים מכל העולם.
גורם בחברה ביטחונית מרכזית אמר בימים האחרונים כי בתרחיש שבו מדינות יחליטו להגביל יצוא של אלומיניום לישראל בנימוק שהוא ישמש לייצור טילים, או לחלופין, לאסור מכירת שבבים המשמשים את רפאל או התעשייה האווירית בטילי היירוט שלהן, ישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם צרה קשה יותר מכאב ראש חולף, כזאת שדומה יותר לגידול במוח, כהגדרתו.
באחת ממסיבות העיתונאים שכינס באחרונה נתניהו הוא דיבר על חשיבות עצמאות הייצור של מערכות נשק בתעשיות הביטחוניות המקומיות, בייחוד בעת הזאת. הרבה יותר מהופעות פומביות והשמעת דברי רהב מוטב היה שראש הממשלה ימלא את תפקידו וירסן את שותפיו ובני בריתו הפוליטיים, קנאי ישראל, שעוד עשויים לחבל בקווי הנשק שלה ולהעמיד אותם מול שוקת שבורה.
העומס במפעלי הנשק הישראליים קיים גם במפעלי נשק אחרים בעולם, שמייצרים גם הם מסביב לשעון כדי לשרת את מרוץ החימוש העולמי, הנרחב ביותר מאז ימי המלחמה הקרה בין המעצמות. לקוחות טובים ברחבי העולם שמבקשים את אותם חומרי גלם שגם התעשיות הישראליות זקוקות לו, יש לרוב. מאידך, אחריות, שכל ישר והבנת מורכבות המצב בקרב מנהיגים בישראל — מתאפיינים בימים הנוראיים האלה בחסר.
