פקידות האוצר נגד סמוטריץ׳: מטיל מכס על סחורה מטורקיה שלא תגיע
פקידות האוצר נגד סמוטריץ׳: מטיל מכס על סחורה מטורקיה שלא תגיע
שר האוצר שהבטיח לטפל ביוקר המחיה "רק אחרי רפיח", מוצא זמן לדיונים והכרזות על הטלת מכס סרק על סחורות מטורקיה. את המחיר הכבד שוב ישלמו אזרחי ישראל
1. הדרג המקצועי במשרד האוצר רשם ניצחון חלקי קטן, וייתכן זמני, כשהצליח לבלום את היוזמה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להטיל 100% מכס על תוצרת טורקית, ולשלוח אותו לדיונים נוספים במשרדים הרלבנטיים. חשוב לזכור ששר האוצר רשאי להטיל מכס בכל רגע נתון, בלי התייעצות וללא צורך של אישור ממשלה או כנסת. ובכל זאת, המהלך הפזיז, חסר האחריות והפופוליסטי של השר לא קרה, בינתיים. בדיון שהתקיים באוצר ביום חמישי האחרון הדגישו הפקידים את שלל הסיכונים הגבוהים והמיותרים של המהלך הזה, בתקופה כה רגישה מבחינת מעמדה הבינלאומי של ישראל.
"הכלכלן הראשי החליף צבעים ואחד הרפרנטים כמעט בכה שם", תיאר את הדיון אחד מהנוכחים בו. הוא תיאר את ד''ר שמואל אברמזון, המכהן ככלכלן הראשי של המשרד וממונה על ניהול הקשרים הבינלאומיים של האוצר. הדרג המקצועי ניסה להסביר לסמוטריץ', בהצלחה חלקית בלבד, כי מבחינה כלכלית ומשפטית הוא לוקח על עצמו "סיכון נוראי" כהגדרתם. גם מנכ"ל האוצר שלומי הייזלר וגם נציגי אגף התקציבים עמדו מאחורי העמדה המקצועית של אברמזון וחבריו לאגף.
הפקידות האוצרית בנתה חזית אחידה ובינתיים הצעת ההחלטה נשלחה למשרדים הרלבנטיים, כמו הכלכלה והחוץ, לצורך דיון ובחינה. סמוטריץ' מבחינתו אמר שהוא מוכן "לנהל את הסיכון".
1 צפייה בגלריה
מנכ"ל האוצר שלומי הייזלר והכלכלן הראשי שמואל אברמזון. התנגדות להחלטת סמוטריץ'
(צילומים: דוברות משרד האוצר)
את תוצאות ניהול הסיכונים שלו אנחנו כבר מכירים. להלן רשימה חלקית: הורדת דירוג אשראי עם תחזית שלילית, זינוק בפרמיית הסיכון של אג"ח ישראלי, פתיחת פער מסוכן בתשואות אג"ח ממשלתיות לעומת זו של ארה"ב, אובדן אמון של משקיעים, גירעון חסר שליטה שכבר באפריל עומד על 7% תמ"ג. הוא ינהל את הסיכון, אבל את המחיר ישלם הציבור.
2. כמובן שזכותה של ישראל להגיב על צעדים שנקטה נגדה מדינה עוינת, שמחליטה באופן חד־צדדי להפסיק את הסחר. עם זאת, יש לשקול בכובד ראש פתיחה של מלחמת סחר כוללת. ראשית, מדינות זכאיות להפסיק או להפר את כללי הסחר החופשי העולמי שנקבעו על ידי ארגון הסחר העולמי או הסכם בילטרלי בין המדינות.
פתיחת מלחמת סחר כזו תגרום לדיון בעל פרופיל תקשורתי גבוה סביב הסוגיה מדוע טורקיה החליטה את מה שהחליטה. בדיונים כאלה שוב תיזרק לחלל האוויר המילה "ג'נוסייד", ומדובר בדיון שישראל לא זקוקה לו כלל עכשיו, על רקע מצבה המדיני ברחבי העולם ובקרב ארגונים בינלאומיים.
3. ובחזרה למכס שסמוטריץ' רוצה להטיל, שהוא לא אפקטיבי ובעיקר משקף את חוסר ההבנה של השר בנושא. ראשית, מאחר שהסחר עם טורקיה הופסק - מכס של 100% יכניס 0 שקלים לקופת המדינה. בנוסף, כפי שדווח על ידי התאחדות התעשיינים, המשק הישראלי כבר מצא חלופות לתוצרת הטורקית בכ־80% מהמקרים. סיבה שלישית ולא פחות חשובה היא שהמהלך של הנשיא ארדואן פגע בטורקיה עצמה הרבה יותר ממה שפגעה בישראל. המסר של ארדואן לאלפי החברות במדינתו – בינלאומיות ומקומיות – ברור והרסני: לא כדאי לכם לנהל פעילות מטורקיה כי אני עלול להשתגע ולסבך אתכם. יתר על כן, מצבה הכלכלי של טורקיה קודר: צמיחה מתונה, אינפלציה גבוהה ואבטלה.
כפי שאמר אחד מפקידי האוצר: "ארדואן כורה את הבור לעצמו ומשמיט את הקרקע עליה נשענת הכלכלה שלו". לכן לא סביר ולא נכון להיגרר למלחמת סחר מיותרת, שתהיה בבחינת פרס לארדואן, שזו כל מטרתו: לפגוע בתדמיתה של ישראל, לגרור אותה לבמות בינלאומיות ולהשתלח בה. עדיף להשאיר אותו לבד בזירת הקרב הבינלאומית, שם ימשיך לנהוג כבריון שכונתי.
מכס של 100% על מסחר שהופסק לא יכניס כסף לקופת המדינה. בנוסף, כפי שדווח על ידי התאחדות התעשיינים, המשק הישראלי כבר מצא חלופות לתוצרת הטורקית בכ־80% מהמקרים
4. מטרתו של סמוטריץ', המתנדנד סביב אחוז החסימה, היא מקסום הרווח הפוליטי האישי שלו ולא הרווח הכלכלי של המשק. האירועים של השבוע האחרון סביב טורקיה הם הוכחה נוספת שכאשר סמוטריץ' צריך להכריע בין האינטרס הצר שלו לבין האינטרס הלאומי הוא בוחר בראשון ללא היסוס.
אבל הוא לא האינטרסנט היחיד בסיפור. באופן די מפתיע, גם התאחדות התעשיינים - בראשות רון תומר שהיתה מאוד לעומתית לממשלה והרבתה לבקר אותה - מיהרה לברך על ההחלטה התמוהה של סמוטרי'ץ. מבחינת ההתאחדות זו הזדמנות פז לחסל את התחרות הקשה מול יריב כלכלי שיודע לייצר בעלויות נמוכות, ממוקם מאוד קרוב אלינו וגם מספק סחורה לא רעה. הרי ישראל מייבאת מטורקיה מגוון רחב של מוצרים, חלקם אינם מיוצרים בארץ כגון רכבים וחלקי חילוף, אך חלקם מהווים תחליפים לתעשייה המקומית שמתקשה להתחרות עימם.
גם תומר יודע שהדרך לנצח את אותם מתחרים טורקים אינה מלחמות סחר אלא באמצעות הגדלת התחרותיות והפריון. אך הוא גם יודע שהממשלה הזו לא עושה דבר כדי לסייע למטרת העל הזו. היא הזניחה את הטיפול בבירוקרטיה והרגולציה, מעלה שכר מינימום, גם עלויות קבועות (מים, חשמל) וגם מיסוי (ארנונה). כל הדברים האלו רק מזניקים את עלויות היצור ומייקרים את הסחורה הישראלית. העלות הזו, כפי שניתן להרגיש כל פעם שמגיעים לסופרמרקט או לחנויות - מגולגלת לצרכן הסופי.
5. במקום לעסוק בפופוליזם זול ומיותר, סמוטריץ' היה צריך להשקיע את מעט הזמן שהוא מקדיש כעת והקדיש לפני המלחמה לכלכלה ולמשק, ולפתח אסטרטגיה להגדלת מקורות היבוא והפחתת יוקר המחיה. היה מצופה משר האוצר, בשל הזינוק במחירים והעובדה כי ממשלתו עלתה לשלטון עם הצהרה על הפחתת יוקר המחיה, שהוא יגבש מדיניות חוץ קונסטרוקטיבית תוך הפחתת מכסים ומחסומי סחר. זו משימה הרבה יותר קשה אשר תוצאותיה ייראו רק בטווח הארוך ולכן לא משתקפת בסקרי מנדטים השבועיים. מדיניות זו עלולה גם להתנגש עם האינטרסים הפוליטיים כגון השקעה בתשתיות (ולא בקצבאות) או תמרוץ חרדים ליציאה לשוק העבודה (ולא בהנצחת העוני בחברה הזו).
סמוטריץ' הבטיח שיטפל ביוקר המחיה "רק אחרי רפיח" אך מצא זמן לקיים דיונים על הטלת מכס סרק לטורקיה. מתברר כי הרבה יותר קל להתנגח עם ארדואן מאשר לפתור את הבעיות הכלכליות האמיתיות של משקי הבית הישראלים. אחרי שנה וחצי של כהונה במשרד האוצר, ללא ספק הגרועה ביותר מאז הקמת המדינה, אזרחי ישראל כבר מבינים זאת ומשלמים על המדיניות הכושלת מחירים כלכליים כבדים.
