ראיוןדורין פרנקפורט: "בפועל אנחנו בסגר, זה עלול לעלות במפעל חיי"
ראיון
דורין פרנקפורט: "בפועל אנחנו בסגר, זה עלול לעלות במפעל חיי"
עם מפעל שהוא בית אופנה ושש חנויות, מביטה מעצבת האופנה דורין פרנקפורט בדאגה רבה לנוכח מה שמסתמן כסגר בפועל. בראיון ל"כלכליסט", היא מזהירה: "עסקים קטנים שקיימים שנים והשקיעו את הנשמה - את הסגר הלא-רשמי הזה, לא יודעים איך יעברו. אולי גם גדולים יקרסו"
מעצבת האופנה דורין פרנקפורט (70) מתקשה להישאר אדישה לנוכח הסגר בפועל שהולך ומתהווה במשק הישראלי. "כאילו אין סגר, וזה ממש בסדר שלא כופים עלינו סגר, אני ממש בעד זה. אבל צריך להתייחס ברצינות לכך שאנחנו חיים בתנאים של סגר לא-פורמלי". פרנקפורט, שמחזיקה כיום מפעל שהוא בית אופנה בתל אביב ועוד שש חנויות, מספרת בראיון ל"כלכליסט": "בכל יום נחשפת לבעלי עסקים נהדרים שלא מבינים לאן לפנות. העובדים - זה עוד לא מדיר שינה מעיניהם, אבל זה יתחיל לקרות כשעסקים יתחילו לקרוס, כי אז זה יהיה לא נעים. אני רוצה להיות הוגנת ולשלם לכולם, אבל זה יכול לעלות לי במפעל החיים שלי".
פרנקפורט לא מאמינה בגישת "הליקופטר שמפזר כספים", אבל קוראת למשרד האוצר לסייע לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים לנוכח העלויות הכבדות שנופלות על כתפיהם בעת הזו, "לא כולנו יכולים להיות הייטק".
איפה הקושי?
"בצורת החשיבה אמנם אין סגר, אבל פרקטית יש סגר. אני ממש מבינה לקוחות שחוששות לבוא למתחמי קניות, זה לא מופרך. גם לא כועסת על עובדות שלי שנשארות בבית ולא מגיעות לעבודה בגלל ילדים, או הורים חולים. אף אחד לא מגזים בהתנהלות ולא מתחמק מעבודה, אבל מה עם בעלי העסקים? אם יקרסו - לאן האנשים יחזרו?".
מה עושים כדי לשרוד?
"כמקום עבודה אני עושה הכול כדי להיות באמת להיות הוגנת, לא מאמינה בלקצץ שכר בגלל הקורונה, ויש לי אצלי אנשים שעובדים פה גם 30 שנה. אבל על מנת שנוכל להמשיך לשלם לכולם סחר הוגן צריכה להיות מדיניות מכילה ומתחשבת לבעלי עסקים, גם אם הם לא קונגלומרטים עם מיליונים. אני מבינה שבפועל הממשלה הנוכחית נשארה עם חובות של הקודמת. ואני לא חושבת שצריך להיות פה הליקופטר שמפזר כספים.
בסגר נתנו מענקים לקונגלומרטים גדולים, יש לעג לרש גדול מזה? מי שיכול להציע הלוואות לשוכרים שלו, זה אומר שהוא לא בדיוק על הקרשים
"מצד שני, אם אני רוצה להמשיך להיות הוגנת כי ככה חונכתי. אני צריכה לשחרר הביתה נשים צעירות ללא חלופה שהילדים שלהם בבידוד, או נשים בוגרות שמטפלות באמהות או בבעלים החולים שלהם, אבל זה שאני הוגנת יכול לעלות לי במפעל חיים שלי. אני מחויבת נפשית וערכית לעובדים שלי, אבל אף אחד בסידור הנוכחי לא מחויב אליי. כשמדברים על הלוואות של המדינה, זה לא פתרון, כי עדיין הלוואה צריך להחזיר".
הסכנה לקיומו של העסק שלך מוחשית?
"המקרה הפרטי שלי פחות מעניין. אני באופן אישי מבוגרת, בת 70. אני אמצא את עצמי מתנהלת עד קצה היכולת שלי, אין לי ולשותפה שלי משקיעים, אנחנו המשקיעות. כשאומרים לי 'תכשירי אנשים חדשים'. מישהו מבין מה זה להכשיר אנשים חדשים? אני ממש בעד ייצור בשכר הוגן, אבל מה עם בעלי העסקים שעברו לעבוד ללא שכר או בשכר מאוד מופחת? אני פשוט בגודל שמאפשר לי לדבר המצוקות של בעלי העסקים. עסקים קטנים שקיימים שנים והשקיעו את הנשמה - את הסגר הלא-רשמי הזה, לא יודעים איך יעברו. אולי גם גדולים יקרסו. אני רוצה שתהיה פרנסה לתעשייה המקומית. בסגר נתנו מענקים לקונגלומרטים גדולים, יש לעג לרש גדול מזה? מי שיכול להציע הלוואות לשוכרים שלו, זה אומר שהוא לא בדיוק על הקרשים".
ממתי את מרגישה חנוקה?
"זה נצבר לאורך השנה וחצי האחרונות – לא הגעתי לקורונה במצב שאני מרגישה 'אלוהים, אני חייבת עזרה'. הגענו לקורונה במצב של עסק בריא. אבל המצב הזה הוא ארוך. אז מתייעלים, מצמצמים, אבל הגעתי למצב שאני מזגזגת בין המון תפקידים שחסרים: אני גם הפרסומאי, כותבת טקסטים לרשתות חברתיות, מעצבת יחידה, גוזרת בדים - אז יופי, גיליתי שיש לי מיומנויות שלא ידעתי, נהדר. אבל בפועל, אני כל הזמן ממלאת תפקידים שהיו מאוישים על ידי אנשים אחרים. עכשיו מה זה 'לקצץ'? לקצץ זה לפטר אנשים! ואין שום ערכת סיוע מהמדינה שמתחשבת במצב".
אני כל הזמן ממלאת תפקידים שהיו מאוישים על ידי אנשים אחרים. מה זה לקצץ? לקצץ זה אנשים! ואין שום ערכת סיוע מהמדינה שמתחשבת במצב
מה הפתרון?
"אני לא כלכלנית. אבל יש אינספור דרכים לחשוב איך פותרים את זה בצורה הגיונית. אני שמחה לשלם מס הכנסה כשיש שנה טובה, אבל השאלה האם המצב הזה יכניע אותנו? וואלה, יש מצב, אני לא יודעת. אם יש פער כל כך גדול בין הכנסות להוצאות חודשיות לאורך זמן - גם אם לא קוראים למצב שבו אנשים לא באים לעבודה סגר – בפועל הוא סגר. אז צריך לחשוב ביחס לעסקים כמונו על איך מתמודדים עם סגר בפועל. כי כאילו אין סגר, וזה ממש בסדר שלא כופים עלינו סגר, אני ממש בעד זה. לא ראיתי שזה הועיל. אבל צריך להתייחס ברצינות למשמעויות של כך שאנחנו חיים בתנאים של סגר לא-פורמלי. יש לנו מפעל בתל אביב מאז 1984, עברנו הרבה טלטלות, אבל הפסד הוא הפסד. השאלה מי יכול להפסיד ומי לא ישרוד את ההפסד. אני זאת שבכל יום נחשפת לבעלי עסקים נהדרים שלא מבינים לאן לפנות. העובדים - זה עוד לא מדיר שינה מעיניהם, אבל זה יתחיל לקרות כשעסקים יתחילו לקרוס, כי אז זה יהיה לא נעים".
זה מצב מתמשך
"אפשר להגיד על העסק שלי - לא נורא אם היא לא תהיה. אבל עסקים קטנים כמוני גם מניעים את הכלכלה. אני קטנה, ואני מדברת במצטבר על כל הקטנים והבינוניים. אם אסגר - לא ירגישו אותי בפרמטרים של המדינה, רק אלה שאוהבים אותי. אבל המדינה לא יכולה להיות בנויה על ענף אחד, לא כולנו יכולים להיות הייטק".
מה חושבת על המענק שקיבלו חברות האופנה הגדולות?
"אני לא נגד הגדולים, גם הם מפרנסים הרבה מאוד אנשים. אנחנו מדינה קטנה שצריכה לדאוג לכל הכלכלה שלה, זה אומר גם לעסקים הקטנים והבינוניים".
