ראיון"בישראל כבר יש מערכת משפט אחת שמתנהלת כמו שטעטל"
ראיון
"בישראל כבר יש מערכת משפט אחת שמתנהלת כמו שטעטל"
ד"ר אריאל פינקלשטיין, מומחה לממסד הדתי, מזהיר מהאפשרות שההפיכה המשטרית תדביק את בתי המשפט בתופעת הפוליטיזציה של בתי הדין הרבניים. בין התופעות: נשיאים של בית הדין הגדול שלא היו דיינים מעולם, שליטה פוליטית בוועדת הבחירות לרבנים והתערבות של מאכערים בתיקים. בין הלקחים: "אפשר להשתלט על ועדת בחירות גם לא דרך מינוי פוליטיקאים"; וגם: "תחשוב שימנו בכוונה נשיא ברמה נמוכה לעליון"
ד"ר אריאל פינקלשטיין (37), חוקר של הציונות הדתית והממסד הדתי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, לא מבין למה אנחנו מחפשים בחו"ל השוואות לנזקים שגורמת פוליטיזציה של מערכות משפט, כשיש לנו דוגמה כל כך טובה בבית. "בעיניי הרבה יותר מעניין להשוות לבתי הדין הרבניים", הוא אומר. "ראשית, זה בתרבות הפוליטית שלנו ולא של דנמרק או ניו זילנד. ושנית, הרבה ממובילי הרפורמה הם מהציבור החרדי. זו מערכת שהם מנהלים ומובילים ומבחינתם זה המודל. הם אפילו מנסים להעצים את כוחם של בתי הדין באמצעות חוק שיאפשר להם לדון בנושאים אזרחיים".
מי שהמחיש את זה היטב היה הרב הראשי הספרדי (הראשון לציון) יצחק יוסף שחילק בשיעור המשודר שלו במוצאי שבת האחרון עצות לשר הבריאות והפנים הנכנס משה ארבל מש"ס: "אתה יכול לתת למועצות כל מיני תקציבים בתנאי שיעשו בית כנסת או ייתנו כסף לישיבה. אל תגיד את זה במפורש - זה לא חוקי. תעשה את זה בצורה חכמה". יוסף הוא דיין בבית הדין הרבני הגדול מכוח תפקידו והיה נשיא בית הדין. פינקלשטיין אומר ש"זה ציטוט מדהים. עומד דיין בבית הדין הרבני הגדול ומדבר פוליטיקה, מייעץ לשר. הוא עושה את זה כי הוא חושב שהוא יכול, כי נציב תלונות השופטים נוזף בו ולא קורה כלום, כי הם שולטים בוועדה למינוי דיינים. הוא מתנהל כמי שהוא חלק מהתנהלות המפלגה".
למרות הנטייה לבלבל בין בתי הדין הרבניים והרבנות הראשית, מדובר בשני גופים נפרדים. הרבנות היא גוף שמשלב מעמד ייצוגי דוגמת נשיא המדינה עם מעט סמכויות ביצוע בתחומים כמו נישואים וכשרות. בתי הדין הרבניים הם ערכאה שיפוטית לכל דבר לדיון בנושאי מעמד אישי, שכוללת 12 בתי דין אזוריים ומעליהם בית הדין הרבני הגדול, המשמש כערכאת ערעור. לבתי הדין הרבניים יש ועדה למינוי דיינים במתכונות שמזכירה מאוד את הוועדה למינוי שופטים, שכוללת את הרבנים הראשיים, דיינים, נציגים של הכנסת והממשלה, עורכי דין וטוענות רבניות.
מה שיוצר חלק גדול מההבדל בין בתי המשפט לבתי הדין הרבניים, לדברי פינקלשטיין, הוא השיטה הפסולה, לטענתו, שלפיה שני הרבנים הראשיים מכהנים ברוטציה (כל אחד חמש שנים) בתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול. בקדנציה השנייה הם עומדים בראש מועצת הרבנות הראשית ומכהנים כדיינים בבית הדין הגדול. לדברי פינקלשטיין, "הרבנים הראשיים לישראל הם אנשים פוליטיים לחלוטין – הן משום שהם נבחרים לתפקידם באופן פוליטי, על ידי אסיפה המורכבת בעיקר מנציגי ציבור, והן משום שתפקידם הוא בעל היבטים פוליטיים מובהקים. בפועל הם גם בעלי זהות פוליטית מפלגתית. הבחירות לרבנות הראשית הן הליך פוליטי. מי שבוחר אותם זה גוף בוחר שכולל ראשי ערים וחברי כנסת". חלק גדול מהביקורת הזו ביטא פינקלשטיין לאחרונה במחקר על הפוליטיזציה של בתי הדין שפרסם בכתב העת השמאלי "תלם".
אחת התוצאות היא חוסר מקצועיות משווע של נשיאי בית הדין הגדול. ב־30 השנים האחרונות מתוך שישה רבנים ראשיים, שחמישה מהם כיהנו כנשיא בית הדין הגדול, היה רק אחד, הרב שלמה עמאר, שעמד בבחינות הקשות והיה כשיר להיות דיין. "רוב נשיאי בית הדין הרבני הגדול האחרונים לא היו יכולים להגיש מועמדות לתפקידי הדיין הכי זוטרים והם היו בראש המערכת", אומר פינקלשטיין. "יש רבנים ראשיים שכולם חושבים שהם לא מתאימים לתפקיד דיין. הרב מצגר הוא אולי דוגמה קיצונית של רב שלא היה בדרג הזה. זה היה כמו לקחת עורך דין צעיר עם ניסיון של כמה שנים במשרד לא משובח ולשים אותו כנשיא בית משפט עליון. חוץ מהרב שלמה עמאר שהיה דיין מאוד מוערך לאף אחד מהם, גם לרב יצחק יוסף שנחשב תלמיד חכם, לא היה ניסיון קודם כדיין. התופעה הזאת גורמת לפוליטיזציה של מערכת בתי הדין".
איך זה מביא לפוליטיזציה?
"הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף הביא את זה לשיא. הוא מזוהה לחלוטין עם מפלגת ש"ס. הוא כמעט בכל מערכת בחירות הביע תמיכה ישרה או עקיפה בש"ס. הוא היום דיין בית הדין הרבני הגדול והיה נשיא בית הדין. תחשוב שנשיא בית המשפט העליון היה מקיים קשרים כאלה עם מפלגה פוליטית".
בסדר, אבל איך זה משפיע על בית הדין?
"נשיא בית הדין הגדול שולט בשיבוצים, מי יכהן כאב בית דין שזה ראש הרכב ומי יכהן כראש אבות בתי דין שזה כמו נשיא בית משפט אזורי, ואלה תפקידים של יותר שכר והשפעה. לדיינים גם מאוד חשוב לכהן באזור ירושלים או בני ברק כי כמעט כל הדיינים גרים שם ולא רוצים לנסוע רחוק. מה שקורה היום זה שברבות מההחלטות הטכניות והמינהליות מעורבים לחצים פוליטיים כבדים. יש הקלטות די מדהימות, שפורסמו בתקשורת, של הרבה מאוד דיינים שמספרים שמי ששלט בפועל בהחלטות כשהרב יוסף היא נשיא בית הדין זה יועצים פוליטיים של ש"ס. על יועץ של אריה דרעי אומרים שהוא הראשון לציון בפועל והוא מחליט. הם אומרים שמפעילים על דיינים לחצים ומאיימים עליהם ברמזים".
והרב דוד לאו שהוא הנשיא הנוכחי?
"הרב דוד לאו רצה להדיח את מנכ"ל בתי הדין הקודם (הכוונה לרב דוד מלכא — ש"א). הוא הלך עם ראש מפלגת דגל התורה ח"כ משה גפני לרב קנייבסקי, שהיה מנהיג דגל התורה. הם הוציאו סרטון שהרב קנייבסקי אומר שצריך להדיח את מנכ"ל בתי הדין. הקשר הוא גלוי".
ומה קורה בוועדה למינוי דיינים?
"הדיינים בוועדה מאוד קשורים למפלגות פוליטיות. כולם יודעים שהמינויים בוועדה מתחלקים שליש חרדים אשכנזים, שליש חרדים ספרדים ושליש דתיים לאומיים. זה לפי מפלגות, שליש יהדות התורה, שליש ש"ס ושליש הציונות הדתית. בחלק מהמפלגות, בעיקר בש"ס, די בולט שלדיינים יש קשרי גומלין תמידיים עם המפלגה גם אחרי שהם מתמנים".
פינקלשטיין מספר ש"ב־2018 מינו עשרות דיינים. המינוי שלהם התעכב חודשים שלמים ולא הצליחו להכניס אותם לתפקיד. נשיא בית הדין הרב דוד לאו שלח בתחילת 2019 מכתב למשנים ליועץ המשפטי לממשלה, וכתב שהסיבה לעיכובים היא שהוא קיבל מסר מלשכת השר מש"ס שעכשיו תקופת הבחירות והם לא רוצים שיבוצים כי לא רוצים דיינים שלא מרוצים. עולה מהדברים שהדיינים קשורים עם המפלגה, ואם הם לא יהיו מרוצים, יכולה להיות השפעה על התמיכה שלהם. אלה דברים שבעיניי לא ייאמנו והם קורים במערכת, שהיא מערכת פוליטית".
מה הדיינים עצמם חושבים על המצב?
"פורסם לפני שנה וחצי מכתב של בכירי הדיינים בדימוס, רבים מהם מבית הדין הרבני הגדול, כמעט כולם חרדים שמרנים, והם אומרים שצריך להפריד בין תפקיד נשיא בית הדין הגדול לרב הראשי. שהנשיא יבוא מתוך המערכת. אלה אנשים מתוך המערכת שמודעים לנזק הגדול שמייצרת הפוליטיזציה של מינוי נשיאי בית הדין למערכת עצמה. לפני עשור הרב שלמה לוי, פוסק חשוב בציונות הדתית, כתב מאמר שבו סיפר איך הדיינים מקנאים בזה שנשיא בית המשפט העליון מגיע מהשופטים".
האם פוליטיקאים קובעים פסקי דין?
"יש בשוליים כמה דוגמאות של דמויות פוליטיות ועסקנים שככל הנראה ניסו להתערב בתיקים מורכבים ומסובכים. ב־2015 היה פסק דין על סרבן גט שההורים שלו עשירים גדולים, והדיינים כותבים בפסק הדין, שבעיניי מדהים, שהנגיד הזה הפעיל גורמים פוליטיים, ככל הנראה חברי כנסת, פנו לדיינים".
פינקלשטיין מסביר ש"הרבה מ'הג'יפה' במערכת יוצאת כשיש סכסוכים ומוציאים אחד על השני". לדבריו, ב־2021 "נוצרה מלחמת עולם בין היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים עו"ד שמואל יעקבי, שבאותה תקופה היה גם מ"מ המנכ"ל, לנשיא בית הדין הרב לאו. יעקבי מאשים את נשיא בית הדין שהחליף דיינים בשיבוץ כי גורמים פוליטיים לא היו מרוצים מהדיינים. זו האשמה שלא התבררה. לא ברור לי איך לא נפתחה חקירת משטרה בנושא".
לדברי פינקלשטיין, "אלה מקרים בוטים אבל יש הרבה יותר מקרים שנחשפו בפניות לנציבות התלונות על שופטים ודיינים. יש מקרים של דיינים שאומרים למתדיינים דברים שאמרו להם עסקנים ומאכערים. הדברים האלה נגרמים גם מתופעת השטעטל אבל גם בגלל הפוליטיזציה. איש פוליטי בכיר שפונה לדיין כנראה מרגיש שהוא יכול לעשות את זה כי לחלק מהדיינים יש קשרים וזיהויים פוליטיים. זה שאתה יכול להסתכל על דיין ולהגיד שהוא דיין של ש"ס זה דבר בעייתי". פינקלשטיין מעריך ש"זה רק קצה הקרחון".
הדיינים גומלים לפוליטיקאים?
"בראש ועדת בחירות לכנסת עומד שופט בית המשפט עליון שהנשיאה ממנה. בעולם הדתי יש מקבילה, ועדת בחירות לרבני ערים. ממנים עכשיו ארבע ועדות. לוועדה יש השפעה לא מבוטלת על הרב שייבחר כי היא שולטת בקידום ההליך. בראש הוועדה עומד שופט או דיין שממנה השר לשירותי דת. בפועל תמיד ממנים דיין מבית דין אזורי ותמיד דיין שמזוהה עם המפלגה של השר. ש"ס ממנה כמעט תמיד דיינים חרדים ספרדים".
"יש דו"ח של מבקר המדינה מ־2018", מספר פינקלשטיין, "שמראה איך יועצים פוליטיים של השר לשירותי דת בעצם שלטו לגמרי בוועדות לבחירת רבנים ועיכבו תהליכים. המבקר שואל איך יכול להיות, זו ועדה בראשות נושא משרה שיפוטית. אבל ברגע שאתה לוקח דיין בבית דין אזורי שיודע שהקידום שלו תלוי בשר שמינה אותו, גם אם הוא צדיק הדור הוא במצב קשה. הרבה פעמים ממנים דיינים שמלכתחילה מאוד קשורים ומקושרים למערכת הפוליטית. זה מראה שאפשר להשתלט על ועדת בחירות לא רק דרך מינוי פוליטיקאים". פינקלשטיין מספר ש"יש דיין שמונה להרבה ועדות בחירות. אני רואה שהוא מונה לראב"ד, כלומר נשיא של אחד מבתי הדין הגדולים בארץ".
אם יונהגו מינויים פוליטיים גם לבתי המשפט, איך אתה מצפה שהם יתנהלו?
"הסכנה היא שהגברה משמעותית של פוליטיזציה על ידי מינוי שופטים ובחירת נשיא בית משפט עליון על ידי הקואליציה תוביל לכל התופעות האלה, לפגיעה באיכות המערכת והשפעה על אמון הציבור. אני הרבה יותר חושש מהמינויים לשלום ולמחוזי מאשר מהמינויים לעליון, כי על העליון יש פוקוס ציבורי רחב. אם יהיו אנשים שמקושרים לבתי משפט שלום ויודעים להפעיל קשרים, זה יהיה מאוד בעייתי. היום לא שמעתי גם בימין טענה, שאחד הצדדים במשפט יכול להפעיל קשרים".
ואיך ישפיע מינוי פוליטי של נשיא בית המשפט העליון?
"זה שנשיאי בית הדין הגדול הם אנשים שרוב הדיינים חושבים שלא ראויים למעמדם, משפיע על ההתנהלות בבתי הדין ופוגע במערכת. נשיא בית הדין צריך להוביל מהלכים. הוא צריך מעמד. בהקלטות שפורסמו דיינים אומרים שהם בזים לנשיא בית הדין. הסברה המקובלת היא שהמינוי של הרב מצגר ב־2003 לתפקיד הרב הראשי נעשה על ידי החרדים כדי לפגוע במעמד הרבנות הראשית, דווקא בכוונה לשים מישהו שרוב האנשים חושבים שלא ראוי. תחשוב שיכולים להיות במערכת הפוליטית אנשים שזו תהיה המטרה שלהם - להמעיט בערך מערכת המשפט, כשאתה ממנה נשיא בית המשפט עליון ברמה יותר נמוכה, קרנה תרד".
אתה רואה את זה קורה בבית המשפט העליון?
"לפני כמה שבועות פורסם מי המועמד של שר המשפטים יריב לוין לנשיא בית המשפט עליון – אדם שמייעץ לו באופן פרטי, וזה כבר נשמע לי מוזר, וחסר ניסיון שיפוטי. לקחת אדם שלא היה מעולם שופט ולשים כנשיא בית המשפט העליון זה לא סביר. ראיתי את הצעת פרידמן־אלבשן. אני לא אוהב אותה כי היא מייצרת זיהוי מאוד ברור של שופטים עם פוליטיקאים ואני רואה בבתי הדין כמה זה בעייתי".
פינקלשטיין הוא אחד החוקרים הבולטים של הציבור הדתי לאומי, שנציגיו מובילים את ההפיכה המשטרית. לדבריו, קבוצת הליבה של הכיפות הסרוגות מונה כ־11% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת ומדובר בעד 20% בהגדרות רחבות יותר שכוללות, למשל, גם מסורתיים שמזדהים עם הציונות הדתית. הוא מדגיש שהמשותף לאנשי הכיפות הסרוגות, למשל מערכת החינוך והישיבות המשותפות, גובר על הפערים האידיאולוגיים העצומים. "אני ישבתי בסדר עם הרבה תומכי נעם (הסיעה של אבי מעוז) והם המשפחה שלי. אני מכיר לא מעט משפחות כאלו". לדבריו, החרדים לאומיים (חרד"לים) מונים כשביעית מהציונות הדתית. את המצב שבו החרד"לים השתלטו כמעט לגמרי על הייצוג הפוליטי של הכיפות הסרוגות הוא מגדיר כ"אנומליה רגעית".
איך הציבור הדתי מתחלק ביחס שלו לרפורמה?
"רק 10% מהדתיים לאומיים מצביעים למפלגות שלא בעד נתניהו, אבל 30%-20% מתנגדים לרפורמה. בין המתנגדים תמצא הרבה אנשים מהאליטות הלא רבניות כמו ראש השב"כ למשל יורם כהן והמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, אנשים שיותר מעורבים במערכות הציבוריות. יש קבוצה של חרד"לים שתומכת בללכת בכל הכוח, בסגנון 'אנחנו הרוב ונכריע'. יש קבוצה נוספת לא מבוטלת שמסכימה עם הרפורמה אבל לא אוהבת את הדרך והסגנון. הייצוג הפוליטי שלה זה אנשים כמו שר הקליטה אופיר סופר או ח"כ משה סולומון, שניהם מהאיחוד הלאומי, שיותר חשוב להם להגיע להסכמות רחבות. גם הם צמחו בצבא".
מה עם הרוב הגדול של הציבור הדתי לאומי שבאמצע, איך הם מתייחסים להפיכה ולמחאה?
"העיתונאי יאיר שלג השתמש במושג שאני מאוד אוהב — 'הרוב הבורגני הדומם'. הוא לא פה ולא שם. הם מרגישים שהמחאות מוגזמות ולא מאמינים למוחים. למשל, 'סיפורה של שפחה' זה בעיניהם לא רציני".
הציבור הזה לא חושש שהולכים לדיקטטורה?
"אני לא מתלהב מהרפורמה וגם אני לא חושב שאנחנו קרובים לדיקטטורה. הרבה אנשים בציבור הזה חיים בתחושות שבעיניי הן גם מופרכות שהם תחת הדיקטטורה של בג"ץ, שאף פעם לא עזר להם ובהתנתקות הוא הפקיר אותם. צריך לזכור שזה ציבור שכמעט לא היה באופוזיציה והוא פחות מרגיש צורך בהגנה משפטית".
ואיך הלא חרד"לים מרגישים עם בן גביר?
"הרושם שלי שהרבה דתיים לאומיים לא מסמפטים את השותפות הזו. אבל היא די עברה נרמול. יש הרבה דיבורים שאפשר לטעון שהוא שכנוע עצמי, שהוא התמתן".
הציונות הדתית ראתה בעצמה המקף המחבר בין הציונות לדת. היום היא מחברת בעיקר לחרדים האנטי ציונים.
"כבר הרבה מאוד שנים הציבור הדתי לאומי לא עם מפא"י. הציונות הדתית קיבלה זהות מאוד ימנית. תקשיב לשמות שנפתלי בנט נתן למפלגות שלו: הימין החדש, ימינה. כשאתה הולך ימינה והציבור החרדי הולך עם הימין, טבעי שזה מה שיקרה".
איך זה שהציונות הדתית מוליכה את הקו של כלכלה ליברטיאנית?
"הם אימצו את העולם של הימין האמריקאי. עולם הישיבות לא נותן לבוגר שיוצא החוצה מטען משמעותי להתמודדות עם העולם החילוני הפרוגרסיבי. העולם של הימין האמריקאי הוא משענת מסוימת. זה חיבור סוציולוגי טבעי".
מלשכת הרב לאו נמסר בתגובה, ש"נשיא בית הדין הגדול משמש בתפקיד ממלכתי וככזה אינו מזוהה פוליטית. הנשיא ימשיך לעשות מלאכתו נאמנה למען אזרחי ישראל". מהנהלת בתי הדין הרבניים ומלשכת הרב יוסף לא נמסרו תגובות.
* * *
חוק בתי הדין הרבניים
חיזוק בעייתי לבתי הדין, אך זו לא מדינת הלכה
ב־22 בפברואר אישרה הכנסת בקריאה טרומית רפורמה משפטית שזוכה להרבה פחות תשומת לב מההפיכה המשטרית - החוק שיקנה לבתי הדין הרבניים סמכות לשבת כבוררים כמעט בכל סכסוך כלכלי ואזרחי. יש הסבורים שיש לתת למהלך הזה הרבה יותר תשומת לב. "בתוך זמן קצר תיווצר מערכת משפטית מקבילה שתחול על כל מה שקשור לכסף ולדיני ממונות, התוכנית של סמוטריץ' למדינת הלכה הולכת לקרום עור וגידים", אומר יו"ר בנק דיסקונט לשעבר והיועץ המשפטי של משרד האוצר לשעבר אריה מינטקביץ'.
בתי הדין הרבניים של המדינה מוסמכים בחוק לדון בענייני אישות ובסכסוכים שנלווים אליהם. אבל עד 2006 הם ישבו גם כבוררים בסכסוכי ממון בלי שהיה שום חוק שהסמיך אותם, פשוט בגלל הנחה שזה מה שבתי דין רבניים עושים. הם דנו ב־700 תיקים בשנה.
בשנת 2006 קבע בג"ץ בפסק דין סימה מאיר שהחוק אינו מסמיך את בתי הדין לשבת כבוררים ולכן הם אינם יכולים להמשיך לעשות זאת. מאז מנסות המפלגות הדתיות והחרדיות להשיב לבתי הדין את הסמכות אבל רק עכשיו נוצרה קואליציה שבה אין התנגדות חילונית לכך.
הצעת החוק שקודמה על ידי ארבעה ח"כים חרדים, בראשות יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, מסמיכה את בתי הדין לדון כבוררים בסכסוכי ממון. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען שזה חלק מעקרון הפלורליזם השיפוטי. ההסבר הזה אבסורדי כשהוא מתייחס לאותם בתי הדין הרבניים שהחוק בישראל כופה על כל האוכלוסייה היהודית להתגרש רק אצלם.
בין הטענות שהועלו להתנגדות למהלך: חיזוק מערכת שמפלה נשים, החשש שיכפו על צדדים חלשים ובעיקר על נשים להתדיין בבתי הדין בין היתר באמצעות חוזים כובלים ואיומם בחרם (כתב סירוב), ויצירת עירוב מסוכן בין בית משפט לגוף בורר. בבתי הדין הרבניים עונים שעל פי החוק המתוכנן לא ייערכו בוררויות בנושאי גירושים, שכל מתדיין יידרש להסכים להליך בתחילת הדיון ולא יסתמכו על הסכמה טכנית ושלא יהיו כתבי סירוב. אבל מעל הכל מרחפת הטענה שמדובר ביצירת תשתית דתית מקבילה לבתי המשפט בדרך למדינת הלכה.
פינקלשטיין סבור שזו הגזמה גדולה. לדבריו, "יש הרבה סיבות להתנגד להחזרת סמכות הבוררות. אני מבין את ההתנגדות. אבל אני לא חושב שזה אירוע משמעותי וההתייחסות אליו כאל פסע ממדינת הלכה לא ברורה לי. צריך לזכור שעד 2006 הייתה לבתי הדין הרבניים סמכות בוררות ולא ראיתי שהמצב היה כזה חמור. אני הרבה יותר חושש מהדיבורים על הקמת נציבות תלונות נפרדת לדיינים בראשות דיין, שתחזק את ההיבט של השטעטל, כך שלא תהיה ביקורת. אני חושב שאפשר להשתמש בהרחבת הסמכויות כמנוף לשינויים לטובה בבתי הדין הרבניים למשל הגברת סמכויות הפיקוח".
