האם מטא באמת דואגת לילדינו?
האם מטא באמת דואגת לילדינו?
בשעה טובה, בשבוע שעבר הכריזה מטא - חברת האם של פייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם, על השקת חשבונות נוער מיוחדים עבור ילדים ומשתמשים בגילאי העשרה. מעתה, כל חשבון שייפתח למשתמש מתחת לגיל 16 יוגדר באופן אוטומטי כחשבון TEEN, ויכלול הגנות שונות בהיבטים של פרטיות, תוכן רגיש, מילים פוגעניות, הודעות, תיוגים, הגבלת זמן ושעות פעילות. את ההגדרות האוטומטיות ניתן יהיה לשנות רק על ידי אישור הורים.
נשמע נהדר, לא? מטא לוקחת אחריות על ההשפעה שלה על בני הנוער?
אז לפני שנפתח את השמפניות, בואו ננסה להבין מה עומד מאחורי המהלך, והאם הוא באמת הולך לשנות מקצה לקצה את האופן בו ילדים ובני נוער ייצרכו את המדיה הדיגיטלית שלהם.
על אף הניסיון להציג את חשבון ה-TEEN כצעד יזום ואחראי של מטא, זהו למעשה תוצר של לחץ הורי ומוסדי הולך וגובר כנגד הרשתות החברתיות וההשלכות של השימוש בהן על בריאות הנפש של ילדים ובני נוער. לזאת, נוסף החוק להגנה דיגיטלית על ביטחונם ופרטיותם של ילדים ברשת (KOSPA) שאמור לעלות ממש בימים אלה לדיון בקונגרס האמריקאי, ושיגביל באופן מהותי פי כמה את השימוש של ילדים ברשתות חברתיות בבעלותה של מטא.
הלחץ ההולך וגובר ליצור חוקים מגבילים על שימוש דיגיטלי מזיק של צעירים לא מוגבל רק לארה"ב. באירופה ובאוסטרליה מתרבות התקנות והיוזמות הרגולטוריות להגבלת השימוש בטלפונים חכמים בבתי הספר, להגברת האחריות של תאגידי הענק על התכנים המפורסמים ברשתות שלהם ולהגדרת גיל מינימום לכניסה לרשתות חברתיות.
השילוב בין רגולציה הולכת ומואצת לבין לחץ הורי וקהילתי שצובר תאוצה בשווקים מובילים בעולם, מאלץ את תאגידי "תעשיית תשומת הלב" לקדם מהלכים כמו הצעד הראשון והמשמעותי הזה. אך האם זהו צעד אפקטיבי בדרך לתיקון המצב?
משמעות הצעד של מטא היא בעיקר האיכות ההצהרתית שלו. זהו צעד המבסס את העיקרון שמעמדם של קטינים ומבוגרים שונה ברשת, ממש כשם שהוא שונה במציאות הלא דיגיטלית, בה ברור לכולנו שיש להגן על ביטחונם באמצעות חוקים. הצעד הזה גם מגדיר באופן מוצהר וחשוב את גיל 16 כסף התפתחותי-רגשי שמתחתיו ילדים זקוקים ליותר פיקוח הורי והגבלות בעולם הווירטואלי.
ובפועל?
הגדרת גילאי המשתמשים ברשתות החברתיות מתבצעת באופן שלא ניתן לאימות (נתון שמטא מודעים לו אך עדיין לא מציעים פתרון עבורו). עובדה זו מטרידה מכיוון שקטינים עדיין יכולים די בקלות להגדיר עצמם כבגירים. ומטריד מכך, בגירים יכולים להגדיר עצמם כקטינים ולקבל גישה נוחה וידידותית לשיח פוגעני עם קטינים – בסביבה המוגנת כביכול של חשבונות 'בטוחים'.
חשבונות הנוער החדשים יקלו על מטא לספק 'חוויה דיגיטלית' מותאמת גיל כדי לעמוד בלחץ הציבורי המופעל עליה, ובהמשך - לעמוד בדרישות של KOSPA שהקונגרס שוקל כעת, כשבפועל הנזק שהן מסיבות יצטמצם בצורה שולית ביותר.
מהי מידת הנזק? עוד ועוד מחקרים שמתפרסמים בשנים האחרונות מבססים את הקשר שבין השימוש ברשתות חברתיות לבין עליה במדדי החרדה והדיכאון הקליניים בבני הנוער. לדוגמה, במחקר שנעשה בארה"ב עולה כי בין השנים 2010 ל-2020, שיעור ההתאבדות בקרב מתבגרים בגילאי 10-14 עלה בממוצע ב-121%. מחקר אחר, שהתקיים בבריטניה, מצא קשר ישיר בין משך השימוש ברשתות החברתיות לבין התגברות התסמינים של דיכאון קליני בבני נוער.
ובישראל? על פי דוח בזק לשנת 2023, 60% מבני הנוער מודים שהם מכורים לרשתות החברתיות. 63% מהם מעידים שהרשתות פוגעות להם בשעות ובאיכות השינה, 55% מודים שהרשתות גורמות להם להרגיש שהחיים של אחרים מאושרים יותר ו- 41% מעידים שהרשתות גורמות להם להרגיש פחות טוב עם הגוף שלהם.
התופעות הללו מדאיגות לא רק את ההורים אלא גם את הגורמים המטפלים ואפילו את בתי הספר אשר דורשים מהרגולטורים תקנות מסוג ‘bell to bell – no phone zone’ המגדירות את בתי הספר היסודיים והתיכוניים כמרחבים נטולי טלפונים חכמים באופן גורף.
מטא, מצידה, טענה עד לא מזמן שלא רק שהרשתות החברתיות אינן פוגעות ברווחתם הנפשית של ילדים, אלא שהן אף מקלות על ההשתייכות החברתית והרגשית של נוער בקהילות מיעוט (מגדריות ואתניות). טענות שהופרכו מחקרית גם הן. לאור זאת, קשה שלא לחשוד במניעי היוזמה החדשה המתיימרת להגן על שלומם הנפשי של ילדים ונוער.
הקצב בו מתפתחות הטכנולוגיות הדיגיטליות מואץ משמעותית בהשוואה להתקדמות הרגולציה. לצערנו, רק רגולציה בעלת השלכות כלכליות משמעותיות על התאגידים יכולה לייצר מהלך אמיתי לשמירה על רווחתם הנפשית והפיזית של הילדים שלנו, וזאת עדיין מבוששת להגיע. עד אז, ניתן להמשיך ולקדם את השינוי בשטח באמצעות הקהילות והמוסדות המקומיים, אשר משנים את יחסם לרשתות החברתיות, כפי שניתן לראות באירופה ולאחרונה גם פה, אצלנו בארץ.
אסף בנר הוא מנכ"ל תנועת מהפכת הקשב
