המשרד להגנת הסביבה בוחן הקמת מובל ימים להאטת קצב ירידת מפלס ים המלח
המשרד להגנת הסביבה בוחן הקמת מובל ימים להאטת קצב ירידת מפלס ים המלח
במשרד להגנת הסביבה סבורים כי לא ניתן לייצב את המפלס, אלא רק להאט את קצב הנסיגה, לאחר הזרמה של מים שתחל בתום בניית הפרויקט שיימשך כשני עשורים. המנכ״ל גיא סמט, "הכל צריך להיות בדיאלוג עם הירדנים כדי לוודא שיש לקוח למים המותפלים"
המשרד להגנת הסביבה יציג היום (ג׳) בכנס שיערך למרגלות הגן הלאומי מצדה את היערכותו לתום זיכיון ים המלח, ו-13 חלופות שונות לתוואי הולכה של מובל ימים לצורך האטת קצב ירידת המפלס. מאז שנת 2020 יורד מפלס ים המלח בקצב של 1.15 מטר בשנה, בעיקר בשל הפעילות האנושית. במשרד להגנת הסביבה סבורים כי לא ניתן לייצב את המפלס, אלא רק להאט את קצב הנסיגה, לאחר הזרמה של מים שתחל בתום בניית פרויקט מובל ימים, הליך שעשוי להימשך כשני עשורים, ולכלול גם השלכות סביבתיות שידרשו בחינה תוך כדי תנועה. לפי הערכת המשרד, המובל יוביל להאטה של ירידת המפלס ביותר מחצי.
פעולת מפעלי ים המלח של חברת כיל וחברות בצד הירדני, ניצול מקורות המים שזרמו אל הים, סכירת נחלי הירדן ועוד – הובילו לשינוי ניכר בים המלח: ירידה חסרת תקדים במפלסו (40 מטר משנות השמונים), ונסיגה בקצב של כ-1.15 מטר בשנה (כ-27 ס״מ מהם בשל פעילות המפעלים הישראלים), בשל גירעון הידרולוגי שנתי של כ-700 מיליון קוב. ירידת המפלס המהירה מובילה להשלכות סביבתיות כמו פגיעה בתשתיות לאורך חוף האגן הצפוני, יצירת בולענים, סכנת הצפה ופגיעה בתשתיות בשל תהליך האידוי במפעלים ועוד. לפי המשרד להגנת הסביבה, "המצב הנוכחי והתחזיות לעתיד מקנים לים המלח דימוי של אזור מוכה אסון ומקשים על ההתנהלות היום-יומית באזור".
לקראת חידוש הזיכיון לפעילת הכלכלית בים המלח בתום העשור, הוחלט לבחון מחדש את אפשרות ההקמה של מובל הימים להסעת מי ים או מי רכז לאגן הצפוני של ים המלח, אשר תועלותיו האפשריות הן האטת קצב ירידת המפלס, שיתוף פעולה אזורי, התפלת מים, המסת המלח הקצור והזרמתו אל האגן הצפוני, ייצור חשמל הידרואלקטרי, ותועלות אפשריות נוספות למשק הישראלי והאזורי. על פי הערכות הפעלת המיזם תתאפשר רק 2045.
לפי מנכ״ל המשרד, גיא סמט, "יש הצדקה להקמת מובל שהוא חלק מפעולה אזורית. בלי זה אנחנו לא רואים את ההצדקה. הכל צריך להיות בדיאלוג עם הירדנים כדי לוודא שיש לקוח למים המותפלים. זאת הצעה אטרקטיבית עבורם – גישה למקור מים משמעותי". אילו יצא לפועל (הנושא יובא לבחינת הממשלה בהמשך, לאחר השלמת העבודה במשרד להגנת הסביבה). זאת, בין היתר, שכן לפי ניתוח החלופות שערכו במשרד, קיימת עדיפות לשילוב המובל עם מתקן התפלה גדול לטובת השגת יתרון לגודל ותועלות למשק המים האזורי בשיתוף פעולה אפשרי עם ממשלת ירדן. לדברי ד"ר אוהד קרני, מנהל אגף מדיניות ואסטרטגיה במשרד להגנת הסביבה, ״זאת בדיקת היתכנות. ככל שנתקדם ליישום, יידרש שלב תכנוני מעמיק יותר שיבחן את ההשפעות הסביבתיות וההיבטים ההנדסיים וההידרולוגיים. הזרמת המים תחל ב-2045. מגבילים ל-400 מיליון קוב בשנה בהתחלה. ככל שנראה שניתן להזרים כמויות יותר גדולות, הפרויקט יאפשר הרחבה״.
תוואי המובל יקבע בהמשך לפי שיקולים כלכליים, סביבתיים וגיאופוליטיים. לפי בדיקת המשרד להגנת הסביבה, החלופה הישימה ביותר היא חלופת עמקים צפוניים בשילוב התפלה, כשתוואי ההולכה יעבור דרך מפרץ חיפה – פרוזדור עמקים יזרעאל-חרוד-בית שאן-בקעת הירדן והאגן הצפוני. ככלל, עלויות הקמת המובל בחלופות של הזרמת 400 מיליון קוב מוערכות בטווח עלות של 6-9 מיליארד שקל. בחלופת הקמת מובל להזרמת 670 מיליון קוב בתוספת מתקן התפלה, העלויות הן 11-17 מיליארד שקל, אולם מאפשרות יצירת הכנסות ממכירת המים המותפלים. העלות בכל אחת מהחלופות משתנה כתלות בתוואי החלופה הגיאוגרפי ובשיטת ההולכה שתבחר.
