פרשנות השופטים הסכימו כי חוק הנבצרות פרסונלי, אבל שוקלים דחיית כניסתו לתוקף
פרשנות
השופטים הסכימו כי חוק הנבצרות פרסונלי, אבל שוקלים דחיית כניסתו לתוקף
שלושת שופטי בג"ץ ניסו במהלך הדיון על חוק הנבצרות לבחון עם הצדדים אפשרות שאינה בינארית בלבד – להכשיר או לבטל את חוק היסוד. אלא למשל, לדחות את התחולה, כמו ב"חוק טבריה"
"למה התכלית הפרסונלית של החוק היא שימוש לרעה בסמכות המכוננת?" השאלה הזו של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות נועדה להבקיע למהות הדיון שהתקיים היום (ה') בבג"ץ: האם לפסול את התיקון לחוק יסוד: הממשלה, שלמעשה מחסן את ראש הממשלה בנימין נתניהו מפני הוצאה לנבצרות.
הדיון התקיים בעתירות של התנועה לאיכות השלטון באמצעות עו"ד אליעד שרגא ושל ח"כ עודד פורר וישראל ביתנו באמצעות עו"ד אורי הברמן. העתירות ביקשו שני סעדים: להוציא צו על תנאי ולהרחיב את ההרכב. כלומר, לשכנע את ההרכב שישב היום, הנשיאה אסתר חיות, המשנה עוזי פוגלמן והשופט יצחק עמית, שהעתירה מצדיקה דיון חוקתי נוסף ומשמעותי. ההחלטה תינתן בהמשך.
נדמה שלא היתה מחלוקת על תפירתו של חוק היסוד למידותיו של נתניהו. הנבצרות נועדה לפטור אותו מניגוד עניינים, לפטור אותו מ"השתק שיפוטי" (התחייבותו המפורשת להסדר ניגוד העניינים שניתנה בפסק הדין שהכשיר אותו כנאשם להרכיב את הממשלה), להסיר מגבלות מתחום טוהר המידות כדברי היועצת המשפטית לממשלה, וכמובן לשחרר אותו לטפל ברפורמה המשפטית שחלקים ממנה נועדו למלט אותו ממשפטו הפלילי. כמו חוק צרפתי, כמו ביטול עבירת הפרת האמונים, כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כמו לנטרל ולפרק את הפיקוח המשפטי של היועמ"שים ושל בג"ץ.
אגב, בכנסת לא הסתירו את המניע הפרסונלי. ולא מדובר בהכרח בחוק נתניהו. משה ארבל מש"ס כינה את חוק היסוד "חוק ברק-ארז". ולמה? כי המניע, ובעיקר המתניע, של החוק היה החלטת שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז לבקש תגובה מקדמית של המדינה לעתירות שביקשו מהיועצת המשפטית לממשלה להכריז על נבצרות נתניהו בגלל הפרת הסדר ניגוד העניינים. "שופטת נתנה החלטה שגרתית טכנית וחברי הכנסת הסתערו בפניקה מאיזו חשש מדומיין", העיר השופט יצחק עמית.
עו"ד שרגא פרש את לוח הזמנים המזורז, כחודש, מהחלטת ברק-ארז עד לחתימת חוק היסוד. אגב, ליועמ"שית, עו"ד גלי בהרב-מיארה, לא היתה כל כוונה להוציא את נתניהו לנבצרות, והיא אפילו שחררה הודעות לתקשורת שלא התקיימו דיונים בנושא הזה. בתגובתה לעתירה ההיא הודיעה שיש לדחות אותה על הסף. אבל נתניהו והליכוד ביקשו לקדם, כלומר לנטרל, החלטה של בג"ץ בעתירות ההן (הדיון בעתירות האלה נדחה כרגע לסוף ספטמבר) וביצרו את נתניהו בתוך "כלוב זהב", כדברי שרגא. ראשית, כדי לטרפד כל אפשרות שבהרב-מיארה בכל זאת תכריז עליו אי פעם כנבצר. שנית, למנוע מבג"ץ להמשיך ולטפל בעתירות. שלישית, להפוך את ההכרזה הזו לבלתי אפשרית בגלל הרוב, 80 חברי כנסת ו-75% משרי הממשלה, שנדרש לכך.
הבלגן הזה פיצל את עמדת המדינה בדיון היום לשלושה. בצד אחד, של העותרים, היועצת המשפטית לממשלה, ובצד השני ראש הממשלה נתניהו, והייעוץ המשפטי של הכנסת. אם תרצו, עוד הוכחה לטענה המוכרת שהממשלה "בלעה" את הכנסת. שתי הרשויות התאחדו אתמול לאחת.
מנהל מחלקת הבג"צים עו"ד ענר הלמן שייצג את היועצת המשפטית לממשלה, הבהיר שהתנגדותו לחוק לא נובעת רק מקיצוץ סמכות היועצת להכריז על נבצרות ראש הממשלה. ההתנגדות נוגעת לפגיעה אפשרית ברציפות השלטונית, בתאונה משטרית-חוקתית מדאיגה במיוחד. כאשר יקרה משהו חלילה לראש הממשלה, מנגנוני הנבצרות החדשים שיצר חוק היסוד הם בלתי עבירים. הלמן גם הרחיב בחומרת הפרסונליות של החוק שנועדה לעקוף התחייבות שנתן נתניהו. "דברי נתניהו עצמו הם ראיית זהב", אמר, "הוא הצהיר שמעתה ידיו אינם כבולות. וממה הן היו כבולות? מההפיכה המשטרית שיכולה להשפיע על משפטו הפלילי שתלוי ועומד. מה שהולך כמו ברווז, נראה כמו ברווז, נשמע כמו ברווז – זהו ברווז".
השופטים ניסו לפצח את הנקודה הארכימדית של האירוע - עד כמה הפרסונליות היא "שימוש לרעה בסמכות המכוננת". הם ביררו עם הצדדים על סעד מתון יותר. לא להיצמד לפתרון בינארי בלבד – להכשיר או לבטל את חוק היסוד. למשל, דחיית התחולה. כמו ב"חוק טבריה". נתניהו, כמו בועז יוסף, לא ייהנה מיידית מהחוק שנתפר למידותיו כי החוק ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה. בא כוח הכנסת עו"ד יצחק ברט התנגד כמובן. לטעמו התחולה צריכה להיות מיידית, על נתניהו – ומיד. ברט הסביר גם שמניעי חברי הכנסת לא רלוונטיים לגבי תוקפו של חוק. "לפעמים הם אידיאולוגיים, לפעמים מחוייבויות קואליציוניות, לפעמים זה קשור ביחסים עם חברי כנסת אחרים. הצבעה לחוק זה חלק מעשיית פוליטיקה. המניעים אינם עילה לפסילת חוק. בחינה חוקתית נעשית לפי תכליתה".
"וכאן שתי תכליות", המשיך השופט יצחק עמית את הקו - "גם למנוע דיון משפטי וגם להתגבר על ניגוד עניינים".
בא-כוחו של נתניהו, עו"ד מרדכי ראבילו, חזר על הטענה שחוק יסוד הוא בכלל מחוץ לטווח ביקורתו של בג"ץ. שאפילו "אין חובה לציית לפסק דין" שבו סוטה בית המשפט מסמכותו. "זה כמו שתטילו בניגוד לחוק מאסר עולם על גנב", ביקש להדגים את הטענה שאין סמכות להתערב בחוק יסוד משוקץ, מנוול, פרסונלי, ככל שיהיה. ראבילו התנגד כמובן לתחולה מושהית של החוק. הכנסת ביקשה להסדיר מיידית סוגיה מעורפלת, הנבצרות, שחייבים היו להבהיר אותה ביחס למצב הקודם. "תחולה מושהית זו חקיקה שיפוטית שאינה בסמכות בית המשפט", חזר ו"הזהיר" את בית המשפט.
לגופו של עניין, הסביר ראבילו שנתניהו ניתץ את כבילתו מלדון בפורמה המשפטית כדי לעסוק "במלאכת הקודש" של מציאת פתרון לשבר הגדול שמשסע את העם. "כשהנשיא הרצוג חזר מארה"ב ומיהר אליו לבית החולים לדון ברפורמה הוא לא ידע שהוא בניגוד עניינים?" אמר ראבילו ו"הזהיר" שוב: "נתניהו יכול היה להשאיר את הרפורמה לשר המשפטים יריב לוין ולראש ועדת חוקה שמחה רוטמן". ברור, כל מטרתו בהשתחררות מהכבלים היתה למעשה להושיענו מידם.
