משחקת באש: מטוסי הכיבוי שישראל מתעקשת לא לרכוש
משחקת באש: מטוסי הכיבוי שישראל מתעקשת לא לרכוש
יחידת הכיבוי האווירי עדיין מתבססת על מטוסי ריסוס מוסבים, במקום לרכוש "מפציצי אש", עם קיבולת מים כפולה. למרבה הבושה: אפילו למדינות עניות יותר יש מטוסים כאלו. וגם: לראשונה הזניק חיל האוויר מל"טי הרמס לסייע באיתור מוקדי האש
שריפת הענק בהרי ירושלים סיפקה תזכורת כואבת לכך שאומת הסטארט-אפ מתבססת בכיבוי אש על מטוסי ריסוס שעברו הסבה במקום לרכוש מטוסים ייעודיים יקרים בהרבה - אך מתאימים בהרבה למשימה. הקנדאייר CL-515, למשל, מסוגל לשאוב מים מהים, וסוגיית רכישתו עולה מדי פעם לסדר היום. בשריפות הענק בכרמל, נדרשה בעבר ישראל לבקש מיוון ומקרואטיה סיוע עם מטוסים שכאלו. חיל האוויר הפעיל הפעם מטוסים ללא טייס כדי לסייע באיתור מוקדי אש, ובהכוונת מטוסי הכיבוי והכבאים על הקרקע.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה העמיד החיל מל"טים לרשות כוחות הכיבוי בעת אירוע איש שכזה. המטוסים, מטייסת 161 המפעילה מטוסי הרמס 450 מתוצרת אלביט, המכונים בחיל האוויר "זיק", מסוגלים לשהות שהות ארוכות באזור, לזהות במהירות מוקדי אש באמצעות החום שנפלט מהם, ולפעול גם בלילה ולכוון את הכבאים על הקרקע. מסוקי המשטרה שבדרך כלל משמשים למטרה זו, סובלים מזמן שהייה קצר משמעותית, ועלות שעת הטיסה שלהם יקרה יותר.
ישראל העדיפה מטוסים זולים
כאמור, בשריפה עצמה טיפלו כרגיל מטוסי יחידת הכיבוי האווירי, שמופעלים גם הם בידי אלביט. ליחידה יש 14 מטוסי אייר טרקטור, מטוסי ריסוס במקור, שמסוגלים לשאת כ-3 טונות נוזלי כיבוי כל אחד. היחידה הוקמה ב-2016 כאחד מלקחי אסון השריפה הכרמל, שש שנים לפני כן. בשבוע שעבר השתתפו שניים ממטוסיה וארבעה מטייסיה בכיבוי השריפות ביוון, כחלק ממשלחת סיוע ישראלית לאזורי האסון. המטוסים שבו לישראל ביום שישי. 13 ממטוסיה הופעלו בניסיון להשתלט על האש בהרי ירושלים.
מטוסי האייר טרקטור, שמחיר כל אחד מהם כ-3 מיליון דולר כיום, הועדפו אז על פני מטוסי כיבוי ייעודיים מתוצרת חברת בומברדייה הקנדית, בשל עלותם הנמוכה יותר, ובעיקר זמינותם. המטוסים נרכשו בידי אלביט, שזכתה במכרז להפעלת יחידת הכיבוי, והמדינה רוכשת מהחברה את שירותיהם.
אולם בניגוד למטוסי האייר טרקטור, מטוסים ייעודיים מסוגלים לשאת כמות גדולה יותר של מים, ולמלא אותם במהירות ממאגרי מים פתוחים אם ישנם כאלה באזור, בין אם מדובר במים מתוקים ובין אם מלוחים, בזכות יכולתם לנחות על פני המים, למלא תוך כדי טיסה את מכליהם תוך כדי טיסה, ולהמריא בחזרה אל מוקדי האש.
הקנדאייר CL-515, הפיתוח האחרון בסדרת מטוסי הכיבוי הקנדיים, שזכויות הייצור שלהם נמכרו מאז לחברת ויקינג אייר הקנדית גם כן, מסוגל לשאת ולשחרר בתוך שניות 7 טונות מים, ומצויד במערכת לראיית לילה ובתנאי מזג אוויר קשים. כיום יחידת הכיבוי אינה מסוגלת לפעול בלילה.
ליוון יש 21 מטוסים "שואבי מים"
מטוסי הכיבוי הייעודיים אינם זולים: מחירו של CL-515 נאמד בכ-50-45 מיליון דולר, וזמן ההמתנה לקבלתם עומד על כארבע שנים, בגלל קצב הייצור האיטי, ארבע מטוסים בשנה. במקביל מוכרת החברה מטוסים משומשים של מדינות שרכשו את המטוס החדש, לאחר שחודשו ושופרו, במחיר נמוך יותר, ובזמינות גבוהה יותר.
למרות העלויות הגבוהות נרכשו מטוסי קנדאייר גם בידי מדינות קטנות ובעלות יכולת כלכלית מוגבלת מזו של ישראל. קרואטיה מפעילה שישה מטוסים כאלה ומרוקו חמישה. ציים גדולים יותר יש ליוון (21), איטליה (19), צרפת (12) וטורקיה (10), ובקנדה עצמה. יצוין כי שריפות הענק ביוון ובטורקיה לימדו שגם מטוסים אלו לא תמיד מסוגלים להתמודד עם אסונות בהיקף נרחב.
מטוסי כיבוי ייעודיים מיוצרים גם ברוסיה ובסין, ויש חברות המתמחות בהסבת מטוסי נוסעים ותיקים למטוסי כיבוי, כמו ה-747 "סופר טאנקר" שנשכר בידי ממשלת ישראל בזמן השריפות בכרמל. אך מטוסים כאלו יקרים עוד יותר לרכישה ולהפעלה, מוגבלים בכושר התמרון והדיוק שלהם, ונזקקים לחזור בכל פעם לבסיסם כדי למלא את מכלי המים שלהם.
ההחלטה להסתפק במטוסי כיבוי קטנים לאיוש יחידת הכיבוי, שנקראה על שמו של הנער אלעד ריבן ז"ל, צופה האש שנספה באסון הכרמל לצד 43 אנשי שב"ס, משטרה ולוחמי אש, התקבלה עוד לפני ההחמרה במשבר האקלים והזינוק בהיקפי השריפות בארץ ובעולם.
עליית הטמפרטורות מייבשת את הקרקע, ומגדילה את קצב התפשטות השריפות, בין אם הן פורצות כתוצאה מרשלנות ובין אם בזדון. לכן, כבר עתה ברור שישראל תידרש לתגבר את כוח הכיבוי שברשותה.
