פרשנותועדת שפירא לבדיקת החינוך המיוחד מציגה חזון מרשים עם היתכנות נמוכה
פרשנות
ועדת שפירא לבדיקת החינוך המיוחד מציגה חזון מרשים עם היתכנות נמוכה
הוועדה מציעה להקטין את הכיתות בחינוך הרגיל ל־19 תלמידים על מנת לאפשר את שילוב ילדי החינוך המיוחד. המלצה מהפכנית לא פחות: להעניק עדיפות תקציבית לגיל הרך. זו מהפכה קשה ליישום גם בתקופת שלום ועם ממשלה לגיטימית
הבעיה העיקרית עם ההמלצות המצוינות של ועדת שפירא לבדיקת החינוך המיוחד היא כמובן הסיכויים המעטים שייושמו. הסיכוי ליישום המלצות שהופכות את סדרי העדיפויות של מערכת החינוך הישראלית הבעייתית היו קלושים גם בתקופה הרחוקה שבה קדנציה של ממשלה נמשכה שלוש שנים. במצב שבו המסקנות הוגשו לשר חינוך של ממשלה לא לגיטימית שסביר שחודשיה ספורים וכל תקציביה מופנים למלחמה ולהטבות לשותפות קואליציוניות, יישום שלהן יהיה בגדר נס.
צריך לזכור ששר החינוך יואב קיש עצמו עצר את הרפורמה בבחינות הבגרות במדעי החברה והרוח בעיקר כי יזמה אותה קודמתו יפעת שאשא ביטון. בניסיון שהרפורמה שלו לא תסבול מגורל דומה הוא הודיע שינסה לקדם פיילוט שלה כבר בשנת הלימודים הקרובה. קשה מאוד לראות איך זה קורה בלוח הזמנים הצפוף (נשארו שלושה חודשים), כך שלא נותר אלא לקוות ששר החינוך הבא יהיה ענייני יותר מקיש.
ועדת שפירא לבדיקת החינוך המיוחד ממליצה בדו"ח הביניים שלה להקטין את הכיתות בחינוך הרגיל ל־19 תלמידים בכיתה ולקצר את שבוע הלימודים ל־5 ימי לימוד. זאת, כדי לאפשר את שילוב תלמידי החינוך המיוחד בחינוך הרגיל. כן היא ממליצה על "היפוך פירמידת התקציבים" והענקת עדיפות תקציבית לגיל הרך. קיצור שבוע הלימודים מיועד לפנות את שעות הלימוד להקטנת הכיתות. במסיבת עיתונאים שערכו אתמול שפירא וקיש הודיע שר החינוך על קבלת מסקנות הצוות ועל הקמת צוות כדי להתחיל בהיערכות ליישום.
לא במקרה מינה קיש את הוועדה לבדיקת החינוך המיוחד והעמיד בראשה את עמוס שפירא - מנכ"ל אל על וסלקום לשעבר ומי שהיה גם יו"ר אלו"ט - שאינו איש חינוך מובהק. העלייה בכמות תלמידי החינוך המיוחד ובתקציבו היא הבעיה האסטרטגית הגדולה ביותר בתקציב המדינה - אחרי תקציבי המלחמה, כמובן.
שיעור הזכאים לחינוך מיוחד עלה בשנה שעברה ב־13.6% והשנה ב־10%. ב־2014 עמד מספר הזכאים לשירותי חינוך מיוחד על 100 אלף, ועכשיו על 220 אלף - יותר מכפול. השנה עלה תקציב החינוך המיוחד בכ־1.5 מיליארד שקל ל־17.5 מיליארד שקל. בשנה הבאה צפויה עלייה נוספת של 2 מיליארד שקל. כיוון שהעלות לתלמיד חינוך מיוחד גבוהה בהרבה משל תלמיד בחינוך הרגיל, תקציב החינוך המיוחד מאיים לבלוע את תקציב החינוך הכללי.
גם מסקנות ועדת שפירא לא עוסקות בפועל בחינוך המיוחד אלא בחינוך הכללי. זאת, אחרי שהגיעה למסקנה שהפתרון הוא שילוב תלמידי החינוך המיוחד בחינוך הכללי ושיש ליצור סביבת לימוד שתאפשר זאת. לאור העובדה שכל המחקרים מסכימים שהגיל החשוב ביותר להתפתחות הילד הוא הגיל הרך, היא ממליצה להפוך את פירמידת התקציבים ולהשקיע את הסכומים הגדולים ביותר בגיל הרך. בהקשר של ילדי החינוך המיוחד, אחת המטרות היא לגלות את הבעיות בגיל מוקדם במיוחד, מה שיכול לסייע דרמטית בהתפתחות שלהם ובסיכויי השילוב שלהם בחיים הבוגרים.
כדי להבין כמה מהפכנית ההמלצה הזאת, צריך לזכור שההוצאה הציבורית לגיל הרך (2-0) בישראל נמצאת במקום האחרון ב־OECD ועומדת על 1,100 דולר מותאם ערך קנייה לשנה. אוסטרליה, שנמצאת במקום השני מהסוף, מוציאה פי חמישה מישראל. ממוצע ה־OECD עומד על 11 אלף דולר מותאם ערך קנייה, כלומר פי 10 מישראל. ובמילים אחרות: ישראל מאמינה שהחינוך לגיל הרך הוא הבעיה של ההורים והוא מופרט כליל.
שפירא מסביר כי אחת הסיבות לעלייה העצומה באחוז הילדים הזכאים לחינוך המיוחד היא השירותים הטובים יותר שהם יקבלו. לדבריו, "כאשר מערכת החינוך הרגילה לא מצליחה לתת מענה ראוי לתלמידים עם צרכים מיוחדים, ההורים מעדיפים את החינוך המיוחד, מה שגורם לתוספות התקציב. האירוע הוא מה עושים בחינוך הרגיל. לא פשוט לשנות פרדיגמה אבל זה מה שצריך לעשות".
כדי שניתן יהיה לספק לתלמידים מהחינוך המיוחד שירותים בחינוך הרגיל, הוועדה מציעה להקטין את גודל הכיתות ל־19 ילדים בממוצע בכיתה. ישראל נמצאת היום במקום השלישי ב־OECD במספר התלמידים הממוצע לכיתה, 26 תלמידים. עם זאת, היא גם במקום גבוה במיוחד (העשירי) במספר שעות ההוראה השנתיות, 918 שעות, לעומת ממוצע מדינות מפותחות של 805 שעות.
חוקר החינוך נחום בלס ובעקבותיו הוועדה מציעים לחלק את השעות מחדש כך שכיתות קטנות יותר ילמדו פחות שעות. חלק מהתוכנית הוא קיצור שבוע הלימודים לחמישה ימים, תוך הצעת פתרונות לימי שישי מתחום החינוך המשלים. בכך הם מקווים להתגבר גם עם שתי הבעיות העיקריות שמציבה התוכנית החדשה - אחת היא לגדר את תוספת התקציב, כיוון שלא יתווספו מורים; השנייה היא החשש מיצירת ביקוש גדול למורים שיוריד את רמת ההוראה עוד יותר מבמצב הנוכחי.
זה אומר ששתי העלויות העיקריות הצפויות לתוכנית, אם מישהו ירצה באמת ליישם אותה, הן השקעה בתשתית לכיתות הקטנות, למשל סגירת חללים בבתי ספר, חלוקה מחדש שלהם וכו', וכן תוספות שכר למורים עבור ההסכמה לרפורמה. אחת הבעיות היא שבינתיים אין הערכת עלות, רק חזון.
עוד המלצות של הוועדה הן הכשרה ופיתוח של צוותי החינוך כמהלך מתמשך במקום העבודה. "הדרכה משמעותית ביותר ליכולת הצוותים לתת מענה חינוכי ראוי לכלל התלמידים, ובתוכם לאלה עם צרכים מיוחדים", נכתב.
