פרשנותתוכנית להוזלת יוקר המחיה? זו רק חבילת צעדים שלא תייצר שוק תחרותי
פרשנות
תוכנית להוזלת יוקר המחיה? זו רק חבילת צעדים שלא תייצר שוק תחרותי
דווקא הפרק הכי חשוב בחבילה, הקמת ועדה להפחתת הריכוזיות והגברת התחרות בענף המזון וגיבוש צעדים אקטיביים בתחום, קיבל הכי פחות תשומת לב וחבל. רק שינויים כל כך נחוצים ועמוקים במישור הזה יבטיחו שהשוק ישתנה, ושענקיות המזון בעלות המונופול לא יוכלו לעלות מחירים שוב בפסח
1. התוכנית הכלכלית שפרסמה הממשלה זו לא בדיוק תוכנית. עדיף לקרוא לילד בשמו: חבילת צעדים המיועדת להקל על יוקר המחייה. וגם זה בקושי. חשוב לדייק: הקשר בין מתן נקודות זיכוי להורים עובדים המגיעים לסף המס (מחצית מהתוכנית) לבין מבנה שוק לא תחרותי במקטעים אסטרטגיים, לרבות שוק המזון ושוק הקמעונאות - קלוש וחלש, על גבול הבלתי קיים.
מתן משכך כאבים לאדם שסובל מדלקת בשן או חייב בטיפול שורש, יפחית את הכאב - אבל לא יעלים את הדלקת ולא יפתור את הבעיה. לכל היותר, הוא ישכיח אותה ולפרק זמן מוגבל. דווקא הפרק הכי חשוב בחבילה, הקמת ועדה להפחתת הריכוזיות והגברת התחרות בענף המזון, וגיבוש צעדים אקטיביים בתחום, קיבל הכי פחות תשומת לב וחבל. רק שינויים נחוצים ועמוקים במישור הזה יבטיחו שהחברות לא יוכלו לעלות מחירים שוב בפסח. החבילה הזו עושה עימן חסד.
3 צפייה בגלריה
מנכ”ל דיפלומט נעם וימן, שר האוצר אביגדור ליברמן, מנכ”ל שסטוביץ יוני שסטוביץ
(צילומים: לם וליץ סטודיו, אלעד גרשגורן, קרן בן ציון)
דווקא במקום הזה הממשלה צריכה למקד את המאמצים, זאת למרות שהתוצאות של מהלכים כאלה הינן לטווח הארוך והממשלה מבקשת בצעד הנוכחי להוריד את הלחץ הציבורי-תקשורתי "מעכשיו לעכשיו". נכון, אין לזלזל בעובדה שהממשלה נלחצה בגלל לחץ תקשורתי-ציבורי וזה דבר טוב שהממשלה קשובה ולא מנותקת. מה גם שהחבילה שהוצעה סבירה לחלוטין, שכן 4.4 מיליארד שקל הם סך הכל 0.3% תמ"ג.
2. מדוע בעצם אי אפשר לקרוא לחבילת הצעדים "תוכנית כלכלית"? בגלל שאנחנו לא רוצים שכך ייראו התוכניות הכלכליות של הממשלה הנוכחית. ראינו תוכנית כלכלית לא רעה בכלל רק לפני כמה שבועות ושמה "תקציב המדינה 2021-2022 וחוק ההסדרים", שהמאפיינים שלה הם הגיון פנימי, תכנון ארוך, מטרות ראויות, יעדים וערכים ברורים, ראייה ארוכת טווח ואסטרטגית, גם אם היא לא מושלמת.
הייעוד התקציבי מחמיץ את המטרה
אתמול זו היתה "שליפת אינסטנט" רק כדי להוריד מתחים. ולראייה: החבילה סובלת מכמה וכמה בעיות כפי שעולה מהסימולציות של משרד האוצר עצמו. מספיק להסתכל על אותן דוגמאות שהציג האוצר במצגת כדי להבין כי דווקא בעלי שכר גבוה המתגוררים ביישובים מבוססים ייהנו הרבה יותר מאמהות חד-הוריות, משתכרי שכר מינימום או שכר חציוני. כלומר, הממשלה מגדילה גירעון (עלות) כדי להיטיב עם מעמד הביניים הנמוך (תועלת), שהיה זה שהכי נפגע בקורונה והכי מתקשה להגיע לסוף החודש ולממן את סל הצריכה, אולם מי שיקבל את רוב ה-2.2 מיליארד שקל שתוקצבו הוא מעמד הביניים הגבוה והמעמד הגבוה שמגיע לסף המס.
3 צפייה בגלריה
פסטות של אסם. רק צעדים משמעותיים באמת יבטיחו שלא תהיה עלייה עלייה נוספת במחירים בפסח
(צילום: ענר גרין)
הסיבה לכך טמונה באחת התופעות היחודיות של המשק הישראלי: שיעור הריבוי הטבעי הגבוה של ישראל, שנובע לא רק בגלל המגזר החרדי והערבי המאופיין במספר רב של ילדים אלא דווקא ובעיקר בגלל מספר הרב של הילדים של החילונים בישראל (בין 2 ו-3) - מה שלא קורה במדינות כמו גרמניה ואיטליה. בהקשר הזה נשמעת הטענה כי התוכנית "מתעלמת" מהמגזר החרדי. אין טענה שגויה מזאת: החרדים יכולים לקבל המון נקודות זיכוי שכן כאמור, מספר הילדים גבוה מעל הממוצע. הפרט הקטן והשולי הוא שכדי לקבל את אותן נקודות זיכוי וליהנות מההטבה, צריך פשוט לצאת לעבוד. הגיע הזמן ששיעור התעסוקה של גברים חרדים יעלה מעל 50%, שכיום הוא בשפל - ברבעון הרביעי של 2021 עמד על 46.1% לעומת 48.3% ב־2019.
רק החרדים יכולים להציל את עצמם מעוני
אחרי הנזקים הכבירים שנתניהו גרם למגזר החרדי, בצורה של הזנקת תקציב האברכים וצייתנות עיוורת לפקודות של ליצמן וגפני, חשוב מאוד לשוב למסר העיקרי, שהוא היחיד שיכול להציל את כלכלת ישראל בטווח הארוך: היחידים שיכולים להציל את החרדים מעוני - הם החרדים עצמם. הדרך ברורה וידועה: לימודי ליב"ה וכניסה מסיבית לשוק העבודה. הגדלת קצבאות, שהיא אבן יסוד של הדרך והמדיניות של נתניהו, ליצמן גפני ודרעי, נכשלה ויצרה את מלכודת העוני הגדולה בהיסטוריה של ישראל.
לכן, יחד עם המהלכים לצמצום הריכוזיות והגדלת התחרות, הגדלת תקציב למענק העבודה (מס הכנסה שלילי עבור עובדי בשכר נמוך) וסבסוד צהרונים (כדי שאמהות יוכלו לצאת לעבוד) אלו צעדים מבורכים ביותר שזוכים להסכמה רווחת מקיר לקיר: מקרן המטבע, דרך ה-OECD, כלה בבנק ישראל ועד אחרון הישראלים שמשלם מסים. זו מטרה ראויה לכסף ציבורי.
3 צפייה בגלריה
מימין משה גפני ובנימין נתניהו. מדיניות לא מצמיחה
(צילום: עומר מסינגר, אלכס קולומויסקי)
3. יש בהחלט מקום לחשיבה מחודשת ומרעננת לגבי מערכת המס הישראלית. היא חייבת מתיחת פנים דחופה. הפחתות מס אקראיות ומנותקות זו לא הדרך. גם הדו"ח השנתי של קרן המטבע הבינלאומית קבע כי על ממשלת ישראל למצוא דרכים דווקא להגדיל את הכנסות המדינה ממסים - ולא להקטין את ההכנסות. כלומר, אם להקטין, אז חייבים למצוא מקור הכנסות חלופי, לרבות ביטול פטורים לא רלוונטים, כמו לחברות יצואניות במסגרת חוק עידוד השקעות הון, על קרנות השתלמות (לפחות חלקית), מע"מ על פירות וירקות, ובחינה של מסים חדשים לרבות מסי ירושה ואף העלאת מס הכנסה לחברות ויחידים בעלי שכר גבוה.
ישנה גישה שמובלת על ידי בכירי בנק ישראל, כי ניתן להעלות גירעון וחוב באופן מבוקר והדרגתי, אך כדי לממן השקעות ממשלתיות ולא צריכה ממשלתית שוטפת. קרי, לבניית כבישים, מתקני התפלה, רכבות, כיתות לימוד ומרפאות. כפי שמציינים הנגיד אמיר ירון והכלכלן הראשי של בנק ישראל, מישל סטרבצ'ינסקי, אלו מהלכים שדי "מממנים את עצמם" או לפחות מחזירים את ההשקעה יחסית במהירות, וזאת תוך שיפור דרמטי ברמת החיים של האזרחים ולא פחות חשוב: הגדלת הפריון של העובד הישראלי. אסור לממשלה הזו להחמיץ את ההזדמנויות שנוצרו בימים אלו כדי להמשיך לתכנן רפורמות לילדים ולנכדים שלנו, לרבות רפורמות בתחום התחרות. החבילה הזו עושה הנחה גדולה לאותן ענקיות שניסו להעלות מחירים כעת וכבר מאיימות לנסות שוב בפסח.
