פרשנותהכוהן הגדול נותן פרס למנתץ מערכת המשפט
פרשנות
הכוהן הגדול נותן פרס למנתץ מערכת המשפט
נשיא העליון לשעבר אהרן ברק מודה שנתניהו “הפך למנתץ המערכת", אבל בתרומתו להסדר המתרקם קובר גם את מבחן בוזגלו שהביא לעולם. ואת שאלת הקלון כדאי להשאיר להכרעת בית המשפט
נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק תיקן היום את עמדתו כלפי “מגן” המערכת בנימין נתניהו. “אחרי הגשת כתב האישום נגדו”, אמר, “הוא הפך למנתץ המערכת”. ולמרות זאת, נותר ברק בעמדתו שמדגישה את חשיבות ההודאה של נתניהו בשתי עבירות הפרת אמונים בהסדר הטיעון המתרקם. “כל כך חשוב וכל כך דרמטי שבמשקלות הפנימיים של האיזונים זה מצדיק את ההסדר”, אמר.
“ומה עם עבירת השוחד?” שאלתי את ברק, “האם השאלה אם התיק חזק או נחלש היא שיקול אם ללכת להסדר?”
“אני מניח שהיועץ שקל את כל השיקולים ואני סומך עליו”.
ולמה העובדה שנאשם הגן בעבר על המערכת רלוונטית בכלל?
“אני לא רוצה להיכנס לזה”.
היועמ”ש אביחי מנדלבליט לא חושב שהתיק נחלש. לפחות צוות התביעה, שהודר משיחות ההסדר, לא חושב כך. מנדלבליט וברק מסכימים שצריך להפסיק את השסע שמדמם מהמשפט. נדמה שנוצר כאן סוג של תקדים להסדרי טיעון. הסדר הוא קניית סיכונים בין התביעה לנאשם, כששני הצדדים לא בטוחים בקייס שלהם, כדי לחסוך זמן שיפוטי יקר במקום שהאינטרס הציבורי מאפשר זאת.
וכאן ההסדר קובר את האינטרס הראשון במעלה - לברר האם ראש ממשלה אשם בשוחד, החמורה שבעבירות השלטוניות. היועץ מוותר על הבירור הזה ותמורת מה – מניעת קרע בעם. קרע שיצר הנאשם בעצמו. סוג של פרס ל”מנתץ”. אם לא היה מנתץ, שיקול השסע לא היה עולה, ואישום השוחד לא היה יורד.
נותן החסות לעסקה
כשופט, ניצב אהרן ברק לא פעם מול שאלת איזונים דומה. בפרשת דרעי־פנחסי חשוב היה לראש הממשלה יצחק רבין לשמור את השר אריה דרעי בממשלתו כדי לחזק את הרוב היהודי בחתימת הסכמי השלום. זה לא עניין את שופטי בג”ץ, שהחליטו שיש לפטרו כבר בעת הגשת כתב האישום, אפילו שהחוק לא דרש זאת. בפרשת החנינות לאנשי השב”כ התעקש ברק בדעת מיעוט להעמידם לדין פלילי למרות הנזק העצום שהיה נגרם לארגון, ולא רק, במשפט פלילי. את יצחק רבין ורעייתו התעקש היועץ ברק להעמיד לדין ולא להסתפק בכופר.
ההודאה, אומרים ברק ומנדלבליט, משקפת את האמון שחזר לנתניהו במערכת המשפט. הוא חוזר בו מ”תפירת התיקים”, מ”אין כלום כי לא היה כלום”. והוא אפילו מגייס כנותן החסות לעסקה את הדמון הגדול של הימין המשפטי, את אהרן ברק שמזוהה עם ”האקטיביזם השיפוטי” ו”הכל שפיט”.
ברק ממהר להתגייס כשמערכת המשפט בסכנה. בזמנו הוזעק להושיעה מ”מנתץ” אחר, שר המשפטים דניאל פרידמן. כאשר עלה רעיון בית המשפט לחוקה שיחליף את הבג”ץ בעתירות ה”אידאולוגיות”, מיהר ברק לקטול את היוזמה והודיע ש”את הג’וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן”. כשופט ישב בעתירה נגד הסכם קואליציוני שכלל “סעיף עוקף בג”ץ”. בדם לבו זעק על ביטול בית המשפט: “מי יפנה לרופא אשר מטופליו מתים זה אחר זה?” כתב בפסק הדין האמוציונלי ביותר שיצא מתחת ידיו.
ועכשיו הוא שוב נחלץ להגנת המערכת מפני מבקשי נפשה. אלא שהפעם הוא נחלץ לעזרתו של גדול מבקשי נפשה. ועוד כסוג של פרס על תרומתו להחרבתה.
מתנגדי ההסדר, משני הצדדים, טוענים שמוטב להגיע לחקר האמת. אלא שלא תהיה “אמת” ששני הצדדים יסכימו עליה. גם אם נתניהו יורשע פה אחד במחוזי ובעליון, הביביסטים לא יקבלו זאת. הביוב שרוקנו על ראשם של המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי יוזרם עכשיו גם אל השופטים. נתניהו, “המגן/המנתץ”, הצליח לסדוק את האמון במערכת כך שהשסעים ימשיכו לדמם. החברה הישראלית שסועה בין כנסיית “התיק בטון” אל מול כנסיית “התיק קרס”. שום פסק דין לא יעביר מאמין אחד על דתו. יתרון ההסדר מאפשר לכולם להמשיך ולדבוק באמונתם. הנסיגה מסעיף השוחד היא ניצחון לביביסטים ולעומת זאת, הודאות נתניהו בהפרת אמונים פלוס קלון הרחקתו לשבע שנים הם ניצחון לצד השני. היגיון רוקחי ההסדר הוא שממילא המשך המשפט וגם פסק דין לא ירגיעו את הרוחות, אז לפחות נקנה את השקט בפשרה. רעיון אחר לקניית שקט הוא שנתניהו יתחייב להימנע מהמשך הסתה נגד מערכת המשפט ונגד הסדר הטיעון. לא בטוח כמה מכתב כזה הוא בר אכיפה, ובכל מקרה, ליד בנימין תמיד יהיה יאיר.
במסגרת ההסדר צריך להסכים על הדרך שבה הקלון יוכנס לתמונה: האם בהסכמה או להותירו לשיקול דעת בית המשפט. עדיף להשאיר לבית המשפט כדי שהקלון יושת כהכרעה שיפוטית, ולא כהסכמה שלכאורה נכפתה. בתביעה מעריכים שבהרכב הנוכחי יהיה בוודאות רוב לקלון.
“מוותרים על אכיפת החוק בשלטון"
האם נשיא המדינה יצחק (בוז’י) הרצוג יכול לבטל את הקלון באקט של חנינה? התשובה היא לא. כאשר נתניהו תמך וסייע לבחירת הרצוג, כיכבה בכותרות טענת הקונספירציה: ראש הממשלה מכין לעצמו בבית הנשיא תחמושת חנינתית ליום סגריר. והנה הגיע היום. אבל קלון הוא חלק מפסק דין, והוא מחוץ לטווח ידו הרחומה של הנשיא. בסמכותו להתערב, כמעשה חסד, בקיצור העונש, אבל לא בקביעות המשפטיות.
בכיר לשעבר במערכת המשפט אמר לי אתמול: “אחרי שוויתרנו על אכיפת החוק בשטחים ובמגזר הערבי, עכשיו אנחנו מוותרים על אכיפת החוק בשלטון”. אם תיק שוחד שמגישיו משוכנעים בחוזקתו לא מתברר עד הסוף בבית המשפט, אז נקבר שלטון החוק. ולידו נקבר גם “מבחן בוזגלו”, שאהרן ברק הביא לעולם ועתה הוא מסייע להעברתו מהעולם.
את המהלך הנוכחי של ההסדר ניתן לתאר כסגירת מעגל שעוברת בחמש תחנות:
• היועץ המשפטי, מהזהירים ביותר בתולדות התפקיד, מגיש נגד נתניהו כתב אישום על שוחד.
• נתניהו יוצא למלחמת חורמה וחורבן על המשטרה, הפרקליטות והיועץ.
• נתניהו מצליח לקרוע את הציבור בשאלת האמון במערכת המשפט.
• נפתח המשפט שמתנהל בצל הקרע הזה.
• ועכשיו נולד ההסדר שנועד לאחות את הקרע באמצעות מחיקת השוחד.
והערה לסיום: הקלון האמיתי מקורו במחוזות אחרים לגמרי. הכנסת הכהניסטים לכנסת ישראל; ניסיון הפיכה למשטר הדמוקרטי; הסתה בוטה נגד מערכת המשפט והשירות הציבורי; עידוד הסתת שטנה נגד מתנגדים פוליטיים ואפילו נגד משפחה שכולה; שקרים והסתרה ממערכת הביטחון בנוגע לצוללות וכלי השיט; חוסר ידיעה ומודעות לשערוריות בסביבתו הקרובה - מעורבות דודניו בעסקי טיסנקרופ, מעורבות רעייתו בהתעמרות בעובדי ועובדות המעון. באלה יש קלון אמיתי. אבל נתניהו יעוטר רק בקלון משפטי על אישור עסקת בזק־yes וקבלת מתנות.
