חצי מהילדים שחזרו מהשבי ויתומי המלחמה נטשו את הטיפול הנפשי
חצי מהילדים שחזרו מהשבי ויתומי המלחמה נטשו את הטיפול הנפשי
מחקר חדש חושף עד כמה מערכת הרווחה של ישראל היתה מורעבת ולא מוכנה לאתגרי המלחמה. באשכול ובמטולה שני שליש מהתקנים של העובדים הסוציאליים לא מאוישים. העו"סים שהתגייסו לחירום נאלצו להזניח לגמרי את הנזקקים הרגילים
חצי מהילדים היתומים והילדים שחזרו מהשבי נטשו את הטיפול הפסיכולוגי, למרות שקשריהם עם החברה והמשפחה לא השתקמו. שני שלישים מתקני העבודה הסוציאלית במועצה האזורית אשכול ובמטולה אינם מאוישים. כך עולה ממחקר של מחקר טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל על תפקוד מערכת הרווחה בזמן המלחמה. במחקר מתואר כאוס בבתי המלון של המפונים שאיפשר פגיעות מיניות רבות וכן תופעות של צריכת סמים ואלכוהול.
את המחקר ערכו החוקרים פרופ' ג'וני גל, שביט בן־פורת ויעל עובדיה. גל הוא מראשי הצוות שהכין את תוכנית הרווחה הלאומית, שאומצה על ידי שר הרווחה יעקב מרגי. המחקר קובע ש"מערכת הרווחה לא היתה ערוכה להתמודד עם האתגרים המורכבים שיצרה המלחמה ועם היקף הצרכים של הנפגעים משום שבמשך שנים היא סבלה מתת תקצוב וממחסור ניכר בעובדות ובעובדים סוציאליים, וכן בשל חלוקה בלתי שוויונית של מקורות המימון בין הרשויות השונות".
ההוצאה של ישראל על שירותים חברתיים עומדת על 2.7% מהתמ"ג, לעומת ממוצע OECD של 2.9% והוצאה של 9%-6% במדינות סקנדינביה. זאת, למרות הפערים החברתיים הגדולים במיוחד בישראל, שמחייבים הוצאה גדולה יותר. לפי המחקר, כדי שמשרד הרווחה יספק שירותים ברמה סבירה, דרוש להגדיל את תקציב שלו בכ־50% וכ־6 מיליארד שקל. בפועל בשל המלחמה צפויים קיצוצים.
הרעבת מערכת הרווחה יצרה "פער משמעותי בין צורכיהם של הזקוקים לשירותיה ובין יכולתה לספק להם מענים - והפער הזה פגע באופן ניכר ביכולת ההתמודדות של המערכת עם מצוקות מגוונות בזמן המלחמה". עם זאת, המחקר מצא שמשרד הרווחה והמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות הגיבו למלחמה במהירות וביצעו התאמות שאפשרו להתמודד עם חלק מהנזקים של הגירעון הרווחתי.
המלחמה הביאה לכך שבתוך זמן קצר נוספו למערכת הרווחה עשרות אלפי מטופלים חדשים שיש לדאוג להם, בהם אנשים שחוו את המתקפה בעצמם או שקרוביהם נרצחו או נחטפו, לצד התושבים הרבים שפונו מבתיהם בדרום ובצפון. כל זאת נוסף על יותר ממיליון משתמשי השירות הקבועים שלה. החוקרים קובעים ש"המחסור בתקציבים ובכוח אדם מיומן הביא לכך שהמענים שניתנו לנפגעים בששת החודשים הראשונים למלחמה היו חלקיים בלבד. לעיתים קרובות נאלצו אנשי המקצוע להישען על מתנדבים, ארגוני חברה אזרחית וקרנות פילנתרופיות".
בין הממצאים הכמותיים הקשים: בתקופה שקדמה למלחמה היו במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות 747 תקנים לא מאוישים של עובדים סוציאליים. אמנם לאחר פרוץ המלחמה ניתנה תוספת תקנים, אך היו קשיים באיושם ולכן מספר התקנים הלא מאוישים רק גדל לכ־900. כלומר, כאשר מקצוע העבודה הסוציאלית בשירות הציבורי לא אטרקטיבי, תוספת תקנים אינה פותרת את הבעיה. 41% מהמחלקות לשירותים חברתיים שקלטו מפונים דיווחו על מחסור בכוח אדם. במטולה ובמועצה האזורית אשכול רק 37% מתקני העבודה הסוציאלית מאוישים. ובקריית שמונה ובמועצה האזורית שער הנגב יותר מרבע מהתקנים אינם מאוישים.
אחת התוצאות הקשות של הצורך להיענות לצרכי המלחמה היתה ש"העובדות והעובדים הסוציאליים התקשו לשלב את הטיפול במפונים ובנפגעי המלחמה בטיפול במשתמשי השירות הקבועים שלהם". כך סיפרה עובדת סוציאלית באחת הרשויות הקולטות: "ראש צוות שאחראית על 20 עובדים בשגרה מנהלת רבע עיר, היתה 7 ימים בשבוע כולל שישי כולל שבת כולל קידוש במלון, לא היתה פנויה לעבודת השגרה שלה. לא התקיימו ועדות תכנון טיפול, לא ביצענו צווים של ילדים שהיינו צריכים להחזיר לפנימיות. היינו בבועה של הטיפול בחירום".
במחקר מתואר מצב כאוטי בבתי המלון בראשית המלחמה בשל היעדר מידע, מחסור חמור בכוח אדם, חוסר תיאום בין גורמים ממשלתיים שונים והיעדר גורם מתכלל. עד השבוע השלישי של נובמבר 2023, מספר המפונים (מהדרום והצפון) כבר עמד על כ־120 אלף, כמעט 80 אלף מהם שוכנו בבתי מלון. השהות הממושכת בבתי המלון יצרה בעיות חברתיות חמורות, לרבות פגיעות מיניות. בכיר בעיריית תל אביב סיפר גם על תופעה של שימוש בסמים, אלכוהול והימורים. משרד הרווחה והביטחון החברתי דיווח על 75 מקרים של פגיעות מיניות בבתי המלון של המפונים, 93% מהן כלפי קטינים.
משרד הרווחה טיפל ביתומי הטבח ובילדים ששוחררו מהשבי בעזה, ולגביהם המחקר חושף נתון קשה ומדאיג ביותר: "לאחר חודשים של טיפול מצבם של רבים מהם עדיין קשה והם מתקשים להשתלב מחדש במשפחותיהם ובקהילותיהם". כמו כן, מחציתם זנחו את הטיפול הנפשי.
