פרשנותאין טעם בוועדת חקירה שיקים נתניהו
פרשנות
אין טעם בוועדת חקירה שיקים נתניהו
אם ראש הממשלה יחליט מתישהו להקים ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר הוא יעשה הכל כדי לגדר את סמכויותיה למחדלי הצבא בלבד. רק ממשלה שלא בראשות נתניהו תוכל להקים ועדת חקירה ממלכתית באיכות הנדרשת לנוכח גודל האסון ועומק המחדל
יום השנה לטבח 7 באוקטובר עורר שוב את הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. ראש הממשלה נתניהו אינו ממהר. יש לו מלחמה לנהל והצבא ממילא עסוק. עד מתי? אין לדעת. כנראה ביום שיגיע הניצחון המוחלט. הוא כבר הצהיר ש"כולם ייחקרו, גם אני". אבל לא התחייב מתי, ולא התחייב לוועדת חקירה ממלכתית.
היועצת המשפטית לממשלה הודיעה לו שזו הדרך היחידה. שלוש עתירות להקמת הוועדה תלויות בבג"ץ. אבל נתניהו יעשה הכל לברוח מהבשורה הזו. יש לו על הראש משפט פלילי, מסקנות של ועדת החקירה של האסון במירון ומכתב אזהרה חמור מוועדת הצוללות. הוא לא צריך עוד ועדה. הציבור צריך, הוא יסתדר בלי.
אבל, אם וכאשר יגיע היום, חשוב לדעת מי יקים את הוועדה, ובעיקר מה יהיו גבולות חקירתה. שתי הסוגיות מתמקדות בשאלה הגדולה מכולן: האם כתב המינוי של הוועדה יסמיך אותה לבחון את הקשר הסיבתי בין ההפיכה המשטרית לבין הרפיון שאותת לחמאס את שעת הכושר להתנפל עלינו.
חשיבות הסמכה כזו היא מכרעת. היא נועדה לגדר את סמכות הוועדה – מה לחקור, ובעיקר מה לא לחקור. זה קריטי ועושה את כל ההבדל בין חקירה למריחה, ובניסוח עדין יותר – כתב המינוי מעצב לא רק את גזרת החקירה אלא את אמון הציבור בה.
ניקח שתי דוגמאות מהעבר. ועדת אגרנט הוגבלה בחקירתה ל"ימים שקדמו למלחמת יום כיפור", ולכן נמנעה מלחקור מחדלים של הדרג המדיני, שאולי תרמו לפריצת המלחמה. או, ועדת שמגר לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הוועדה הונחתה לבדוק את מחדלי האבטחה הקונקרטיים ונמנעה מלחקור את אירועי ההסתה הקשים מצד רבנים ופוליטיקאים, כולל מצד ראש הממשלה הנוכחי.
דוגמא זו דומה במהותה לאירוע הנוכחי – האם לצמצם את הבדיקה לכשלים ה"מבצעיים" או להרחיבה לשאלות המשיקות לכאורה ל"פוליטיקה". ההסתה נגד רבין יכולה להתפרש כדיון הלכתי ב"דין רודף" וכחופש ביטוי פוליטי. ההפיכה המשטרית היום יכולה להתפרש כרפורמה משפטית לגיטימית. ולכן, אין לקשור אותן סיבתית למחדלים הנוראים שהובילו לרצח אז ולטבח לפני שנה.
אגב, דוגמה מעניינת ובהחלט חריגה להרחבת סמכויות הוועדה בידי הוועדה עצמה ראינו בוועדת בייסקי לחקירת משבר מניות הבנקים, שהוקמה בידי הוועדה לביקורת המדינה (שגם לה סמכות להקים ועדת חקירה ממלכתית). הוועדה הרחיבה את סמכותה לחקירת הבנקים וראשיהם, למרות שאלה אינם "גופים מבוקרים", כלומר אינם גורמי מדינה. בשורה התחתונה, בסוף הסיפור הזה, היחידים שעמדו לדין פלילי היו הבנקים וראשיהם.
אין ספק שממשלת נתניהו, גם אם תקים את הוועדה, לא תכלול בכתב המינוי את שאלת הקשר הסיבתי בין ההפיכה לטבח. יתרה מזו, היא תנסח את המנדט באופן שיגביל את הגישה לבירור כזה, ולא תסתפק בנוסח כללי, עמום, כמו "בדיקת כל האירועים שגרמו לכשל ב־7 באוקטובר". חשוב לזכור שנתניהו, שופרותיו ומכונות הרעל מטעמו עסוקים מאז הטבח בהעברת האשמה מההפיכה אל המפגינים נגדה. מבחינתם, המפגינים אחראים ל"סרבנות" ולרפיון שאחזו בצבא. עוד לפני שהוועדה הוקמה, הפכה אחריות ההפיכה לתלוית נראטיב שעליו חלוקים תומכי הממשלה וההפיכה מצד אחד והמתנגדים והמפגינים נגדם מצד שני.
וזה בדיוק הזמן להצגת המכשול השני. בירור הקשר הסיבתי בין ההפיכה לטבח תלוי לא רק בנראטיב, אלא גם בזהותם של חברי הוועדה. הקרב על זהות נשיא בית המשפט העליון התנהל בין היתר סביב השאלה הזו. אמנם את המנדט לוועדת חקירה ממלכתית מנסחת הממשלה, אבל את חבריה ממנה נשיא בית המשפט העליון. וכאן יש להניח שיצחק עמית ויוסף אלרון (אילו היה מתמנה לנשיא) לא היו ממנים את אותם החברים, ורק מאחד מהם היה השופט משה דרורי מקבל טלפון לבדוק אם הוא פנוי.
בחלון הצר שבין רצף ממשלות נתניהו, הקימה ממשלת בנט-לפיד שתי ועדות חקירה ממלכתיות: את ועדת מירון בראשות הנשיאה מרים נאור ז"ל שהוחלפה בשופטת דבורה ברלינר ואת ועדת הצוללות וכלי השיט. בוועדת מירון נקבעה אחריות אישית של נתניהו לאסון. ועדת הצוללות הוציאה לו מכתב אזהרה כמי שמסכן את ביטחון המדינה, כלכלתה ויחסי החוץ שלה.
כך בשתי פרשות שעם כל הכבוד לחומרתן אינן מתקרבות לעוצמת הסיפור הנוכחי. אפילו לא קרוב. וזו הסיבה שנתניהו לא יקים ועדת חקירה ממלכתית. תחילה הוא יילחם כדי להקים ועדה ממשלתית שהוא ממנה את חבריה; ואם ועדה ממלכתית, הוא יעשה הכל כדי לגדר את סמכויות חקירתה למחדלי הצבא; ובמקביל, הוא יעשה הכל, בעזרת שופריו ומכונות הרעל, להכפיש כל מינוי לוועדה שייראה "מסוכן" בעיניו – כלומר כל מינוי של אישיות עצמאית בעלת פרופיל ציבורי גבוה.
ואלה הם חלק מהבעיות, המהמורות והמוקשים עד שנראה כאן ועדת חקירה ממלכתית באיכות הנדרשת וההולמת את גודל האסון והמחדל. רק ממשלה שלא בראשות נתניהו תוכל להקים אותה.
כרגע ממתינות בבג"ץ שלוש עתירות — של התנועה למען איכות השלטון, של עמותת זולת ושל משפחות שכולות, משפחות מפונות וקרובי חטופים. היועצת המשפטית לממשלה כמובן בעד הקמת הוועדה ולכן התירה לממשלה ייצוג נפרד. עוד אבסורד שהתנרמל בשנה האחרונה. לנוכח תקדימי העבר, הסיכוי שבג"ץ יורה לממשלה להקים ועדת חקירה הוא קטן. ואם כן, ספק אם יורה על סוג החקירה ועל סוג הוועדה, ועוד יותר ספק אם יורה לממשלה איך לנסח את כתב המינוי.
מצד שני, אנו בתקופת מבחן שמעמידה בפני השופטים אתגרים משפטיים שמזמינים אותם לצאת מאזור הנוחות של תקדימי העבר. המבחן הגדול ביותר שעל הפרק כיום הוא העתירות לביטול ההשתלטות של איתמר בן גביר על המשטרה. עתירה שבלשכת היועמ"שית צופים בעניין רב לפסק הדין, מקווים שההכרעה תהיה פה אחד. כל תוצאה אחרת, אפילו עמדת מיעוט בקרב השופטים לטובת בן גביר, מגלמת בחובה סכנה ברורה וממשית לדמוקרטיה.
עמדת היועמ"שית עו"ד גלי בהרב־מיארה בעניין ועדת החקירה לא יוצאת רק מנקודת המוצא של חומרת המחדל והיקפו. היא מוסיפה את הטעם הבינלאומי. "ועדת חקירה ממלכתית היא האמצעי המיטבי להתמודדות עם הסיכונים הנוכחיים במישור המשפטי הבינלאומי, אשר אם יתגשמו עלולים להביא לפגיעה משמעותית באינטרסים של המדינה - וכמובן בראש הממשלה ובשר הביטחון באופן אישי", כתבה היועצת לממשלה.
התוצאה היא שנתניהו חשוף לסכנה בין אם יקים ועדה ובין אם לא. יברח מהארי, יפגע בו הדב. יברח מוועדת חקירה ממלכתית, יפגע בו בית הדין הבינלאומי בהאג.
