למשרדי הממשלה "לא בוער" למגן את היישובים הערבים, ובינתיים הם בוערים
למשרדי הממשלה "לא בוער" למגן את היישובים הערבים, ובינתיים הם בוערים
מאות אלפי אזרחים נוספים נכנסו בימים האחרונים לטווח ירי הטילים מצפון. כולם סובלים מכך, וכתושבת הגליל, גם היישוב בו אני גרה וגם כל הישובים מסביבנו חווים את אותה המצוקה. את הפחד אני מרגישה גם כשאני ומשפחתי נכנסים לממ"ד, אבל מי שחי ללא מרחב מוגן חווה את תחושות הפחד והסכנה באופן ממשי עוד יותר, באין יכולת להתגונן.
בעיית המיגון רווחת וחמורה - כרבע מתושבי הצפון חיים ללא גישה למרחב מוגן. אבל ביישובים הערביים המצב חמור במיוחד - לכחצי מתושבי היישובים הערביים בצפון אין ממ"ד או מקלט. לדוגמא, בישוב ג'דיידה מכר בגליל, בו מתגוררים מעל 20 אלף איש, והופעלו בו רק בחודש האחרון 15 התרעות, אין ולו מקלט ציבורי אחד, ויש עוד יישובים רבים כאלה.
כבר שנים רבות שאנו עדים להזנחה של המדינה את היישובים הערבים בכלל ואת נושאי המיגון בצפון בפרט. לאורך שנים, המדינה לא השכילה לערוך תוכניות החוזות את גודל האוכלוסייה המתפתחת ולהתאים את צרכי הקרקע - הציבוריים והפרטיים - לכמות התושבים. מעבר לכך, חסרות התאמות נדרשות בתהליכי התכנון למאפיינים הקניינים, כלכליים וחברתיים של היישובים הערביים. כך, לאורך השנים נוצר פער הולך וגדל בין היישובים היהודיים לערביים. המלחמה כעת ממחישה את פערי המיגון שנוצרו כתוצאה מהתכנון הלקוי ואת הדחיפות לטפל בהם.
בישובים הערביים יש מחסור חמור בשטחים ציבוריים שיאפשרו בנייה של מקלטים ומכאן גם הקושי להוסיפם. בניית ממ"דים, לעומתם, מתקיימת על שטחים פרטיים ומתאפשרת על-ידי בנייה חדשה, בין השאר במסגרת תמ"א 38 או תכנית בינוי-פינוי. אבל מנגנונים אלה שמציעה המדינה להתחדשות המרחב הציבורי והוספת ממ"דים אינם מתאימים לישובי החברה הערבית, וכבר 20 שנה מאז שתכניות אלה החלו -ועדיין אין תוכנית אחת מאושרת להתחדשות עירונית ביישוב ערבי בישראל.
מנגנוני ההתחדשות עליהם המדינה מסתמכת בתוכניות פינוי בינוי, תמ"א 38 והחלופה שלה, למעשה אינם רלוונטיים למרבית היישובים הערביים. הבעלות פרטית על הקרקע, הציפוף הרב, והתשתיות המצומצמות שלא יכולות לשרת אוכלוסייה נוספת אינן תואמות את המנגנון הכלכלי בבסיס שלושת התוכניות - מתן אחוזי בנייה ליזם כדי שיבצע התחדשות עירונית ויוסיף ממ"דים. כבר ב-2018 בפיילוטים הראשונים להתחדשות עירונית ביישובים ערביים עלו חסמים אלה, אולם המדינה מסרבת ללמוד מפיילוטים שכבר נוסו , וכך בשלהי 2024 בזמן שלמשרדי הממשלה "לא בוער", יישובי הצפון בוערים. קידום מהיר ומותאם של פרויקטים להתחדשות עירונית יכול להביא להקמה מהירה של מקלטים ציבוריים במרחבים ציבוריים מתחדשים.
לאחרונה פרסמנו, יחד עם מרכז הגר, מחקר בו מוצעות המלצות להתאמות במנגנונים הקיימים שיאפשרו התחדשות מבני מגורים ביישובים הערביים, כולל התמריצים הכלכליים והעקרונות התכנוניים. העיקרון החדש המוצע, הוא התייחסות לבעל הקרקע כיזם, ורתימת תהליך המיגון והחידוש למטרות ציבוריות רחבות יותר שייקבעו ע"י הרשות המקומית. מדובר במספר התאמות במנגנונים הקיימים שהמדינה יכולה לאמץ עוד היום, ויאפשרו קידום התחדשות עירונית ביישובים ערביים וצמצום פערי המיגון. בנוסף, התחדשות עירונית תאפשר גם שיפור של המרחב הציבורי, המדרכות, גינות המשחקים ושירותים רבים נוספים שהוזנחו שנים רבות וישרתו את כלל התושבים.
מובן שכלל תושבי הצפון סובלים בימים אלה מירי ומאיומי המלחמה, אך אין כל סיבה שכתושבת הגליל המערבי ביישוב יהודי יהיו לי פתרונות מיגון מגוונים בזמן ששכניי ביישובים הערביים סביבי יצטרכו להצטופף מתחת לגרם מדרגות באמצע הלילה כדי להתגונן.
כמי שאחראית על חיי אזרחיה, על המדינה לזהות כי השוק לא "עושה את שלו", והמנגנונים הקיימים לא רלוונטיים ליישובים הערביים ובעיקר - זוהי לא גזירת גורל, יש פתרון שהמדינה יכולה לקדם בפשטות יחסית, והמלחמה ממחישה כמה דחוף שאכן תעשה כך.
ד"ר חלי הירש היא רכזת תחום התחדשות עירונית בעמותת סיכוי-אופוק, המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה
