דעההפריפריה כיכבה בהסכמים הקואליציוניים - האם החזון יתממש?
דעה
הפריפריה כיכבה בהסכמים הקואליציוניים - האם החזון יתממש?
הציבור הישראלי פיתח עם השנים ספקנות לגבי דרישות המפלגות במשא ומתן הקואליציוני לטובת הפריפריה, בין היתר משום שהממשלות לא מנהלות מעקב ביצוע ויישום החלטות. הפריפריה מככבת בהסכמים שנחתמו עם הקמת הממשלה. יישומן ומעקב אחריהן הם האינטרסים של כולנו
בשנתה ה-75, מדינת ישראל עדיין לא פתרה סוגיה שמלווה אותה בצל כבד מאז היווסדה: מצבה העגום של הפריפריה. בכל מדד – שירותים לתושב, אפשרויות תעסוקה, חינוך וכו' – ישראל לא מצליחה להשוות בין יישובי ומועצות הפריפריה לבין "גדרה עד חדרה". הן משתרכות הרחק מאחור. הממשלות לדורותיהן ניסו שיטות כמו מענקי איזון, ואחר כך זיהו גם כי עליהן "לגמול" את הרשויות בפריפריה מתלות במענקים אלה על ידי שינוי הקריטריונים לחלוקה או משיכת תושבים חדשים שמחפשים דיור זול יותר ואיכות חיים טובה – אך המצב נותר בעינו, אבל יש נקודת אור.
לפחות בדבר אחד, תושבי הצפון והדרום מקבלים בדיוק מה שמקבלים תושבי המרכז: פתק אחד בקלפי לכל אדם. ביחד, כוחם הפוליטי גדול יותר מזה של תושבי המרכז. הם אלה שמכריעים בחירות, ולכן, טבעי שהמפלגות יפנו אליהם, יבטיחו להם כי ייצגו את האינטרסים שלהם באופן המיטבי, יציגו בפניהם תוכניות ויבקשו את קולותיהם. אחרי הבחירות, כאשר המפלגות יפנו אל המו"מ הקואליציוניים – יציגו דרישות שמתייחסות לפריפריה ולתושביה.
למרות שאנחנו, הישראלים, רגילים להיות ציניקנים כלפי החיים הפוליטיים ולראות בדרישות קואליציונית של מפלגות "סחטנות" או אפילו לסנן בבוז "הם מסדרים לעצמם ג'ובים", למעשה הדרישות אינן בהכרח דבר רע. במקור, זו תופעה טבעית ורצויה, מה שמכונה בתרבות הפוליטית האמריקאית "שורשי הדשא". בבסיס החיים הפוליטיים, עומד הרצון של האנשים שבחרו בפוליטיקה כקריירה לשפר את מצב קהל המצביעים שלהם. זו בדיוק דוגמא "להעצמת האזרח".
תופעה זו בולטת עוד יותר במדינות שבהן יש שיטת בחירות אזורית, למשל בבריטניה, שבה כל חבר פרלמנט מתמודד על מושבו על סמך ההבטחות וההישגים שהביא למחוז שממנו הוא מגיע. העיקרון חיובי: הבוחרים שלחו אותך לבית המחוקקים כי הם סמכו עליך – מכאן, החלק שלך הוא למלא את ההבטחות ולטפל באינטרסים שלהם. אחרת, לא בטוח שתיבחר בפעם הבאה.
הפריפריה בהחלט הייתה על המפה במו"מ הקואליציוניים על הקמת הממשלה ה-37, ממשלתו השישית של רה"מ בנימין נתניהו וכיכבה בדרישות של כל המפלגות ולבסוף בהסכמים שנחתמו. כך, למשל, בהסכם עם סיעת הציונות הדתית בראשות השר סמוטריץ', נכלל נספח שעוסק בהגדלת מוטת השליטה שלו ברשות מקרקעי ישראל, כך שמועצת רמ"י תוכל להגדיל את ההנחות על חכירת מגרשים באזורי עדיפות לאומית, ושביישובים כפריים בגליל יוכלו להיבנות בתים בצפיפות גדולה יותר.
בהסכם מופיע גם קידום "חוק תשתיות לאומיות" שיגדיר 10 פרויקטים לאומיים שעליהם יחולו מנגנונים רגולטוריים וביורוקרטיים מיוחדים, בכדי לקצר את לוחות הזמנים משמעותית. כן נזכר גם "פיתוח מנועי צמיחה לנגב ולגליל", למשל פתיחת אוניברסיטה נוספת בגליל ופקולטה לרפואה בצפת.
בהסכם עם ש"ס נקבע כי הממשלה תפנה תקציב לחלוקת כרטיסים נטענים לרכישת מזון, וכי הממשלה תגדיל את התמיכה בארגוני רווחה שעוסקים בחלוקת סלי מזון. סעיף שמכוון גם לאוכלוסיות מוחלשות בפריפריה. ש"ס גם דרשה וקיבלה תקציבים לטיפול בנוער חרדי נושר והכשרתו המקצועית, וכן, הכשרה טכנולוגית ללוחמים משוחררים (לפריפריה יש ייצוג יתר בקרב יחידות השדה). כמו כן, ככלל ההסכמים הקואליציוניים מתייחסים לנושאים כמו חקלאות, תשתיות ופתרונות תחבורתיים אל ומהפריפריה.
האם כל הסעיפים שמבטיחים חקיקה, שחרור חסמים ברגולציה ובביורוקרטיה ובעיקר תקציבים מוגדלים אכן יתממשו בסופו של דבר? במערכת הפוליטית הסוערת של ישראל, שבאופן מסורתי מתקשה לגבש קואליציות יציבות, הספקנות של האזרח הישראלי לא תלושה לחלוטין מהמציאות. פעם אחר פעם ההסכמים שבהן מפורטות דרישות מרשימות לטיפול בבעיות הכרוניות של הפריפריה נחתמים ברוב רושם – רק כדי לא להישכח. בין אם כי הקואליציה פשוט לא החזיקה מספיק זמן, ובין אם משום שבישראל שבה אירוע ביטחוני רודף אירוע מדיני, הזיכרון הציבורי קצר מאוד. לעתים די בהחלטת ממשלה או בהצהרה על הישג, כדי שתוכל להציג אותן כהישג.
לא פעם, הסכמים קואליציוניים מתארים במילים כלליות ואופטימיות חוקים שיועברו, אך הזמן חולף והחוק לא מועבר. בפעמים אחרות, המסגרת התקציבית לא מתוארת, ושוב – מעבר לתנופה ולאופטימיות חסרה "היד המסיימת" של המהלך. בניגוד לגופים עסקיים, אין מעקב, אין ניטור ואין accountability(אולי לא במקרה אין בעברית מילה אחת בודדה שמתארת את המונח האנגלי שמבטא אחריות ומתן דין וחשבון). וזה כלל לא קשור לצד פוליטי כזה או אחר. במובן הזה, מציאות החיים הסוערת שלנו סוחפת את כל המפלגות ואותנו המצביעים.
ממשלות ישראל לדורותיהן על גווניהם הפוליטיים לא מבצעות מעקב ביצוע ולכן לא תמיד מצליחות לבצע הסכמים והחלטות בהיקף משמעותי. אנו במרכז להעצמת האזרח לקחנו על עצמנו בדיוק את זה: לנטר את החלטות הממשלה ואת המידה שבה הן מבוצעות (או לא). כל אזרח ואזרחית יכולים להשתמש בתוצרים האלה כתשומות לקבלת החלטה ברגע אנחנו ניצבים מאחורי הפרגוד, מול הקלפי.
בינתיים, דווקא בימים שבהם על סדר היום הציבורי ניצבות בעיקר מחלוקות, הסעיפים הקואליציוניים הרבים שעוסקים בפריפריה ותושביה הם חדשות טובות לכל אזרח ואזרחית, ולא משנה לאיזה מחנה הם שייכים: בבית המחוקקים ובממשלה יישבו אנשים שרוצים להמשיך ולפתור את סוגיית הפריפריה המקופחת בישראל. אם אפילו מחצית מההסכמים וההחלטות ייושמו – זה יהיה הישג אדיר שיקדם באופן משמעותי את הפריפריה.
פרופ' אסף אברהמי הוא מנכ"ל חברת "חשבשבת", פרופ' אורח בפקולטה למדעי הנתונים בטכניון וחבר בוועד המנהל של המרכז להעצמת האזרח
