דעההגיע הזמן שיפן תיקח חלק מרכזי בשיח האסטרטגי באזור
דעה
הגיע הזמן שיפן תיקח חלק מרכזי בשיח האסטרטגי באזור
יפן היא מעצמה טכנולוגית והכלכלה השלישית בגודלה בעולם, אך מעולם לא לקחה על עצמה תפקיד מרכזי בשיח האסטרטגי במזרח התיכון. 2024 עשויה להתגלות כשנה שבה יתרחש השינוי
יפן איננה בהכרח הבחירה הטבעית כשחושבים על הקמת קואליציה לכינון שלום מתמשך במזרח התיכון, בוודאי שלא ב-2024. ובכל זאת, יפן מקבלת את פני שנת 2024, שנת הדרקון, כמי שעשויה לזכות בהזדמנות לחבר בין האזור האינדו-פסיפי למזרח התיכון, באופן שייטיב עם כל הצדדים.
יפן היא מדינה מובילה באזור האינדו-פסיפי, היא מעצמה טכנולוגית והכלכלה השלישית בגודלה בעולם. אף שיפן פיתחה קשרי מסחר משמעותיים עם יצואניות הדלקים המאובנים במזרח התיכון ומבצעת השקעות טכנולוגיות גדלות והולכות בישראל, היא מעולם לא לקחה על עצמה תפקיד מרכזי בשיח האסטרטגי באזור. 2024 עשויה להתגלות כשנה שבה יתרחש השינוי, זאת בעוד העולם ממתין להשלכות המלחמה בעזה ולתוצאות הבחירות הקרבות במספר מדינות בעולם, ביניהן ארצות הברית, טייוואן, דרום קוריאה ויפן.
לאורך עשורים רבים, הברית האמריקאית-יפנית מהווה מרכיב חשוב באסטרטגיה הכוללת של ארצות הברית. אסטרטגיה שהניבה הטבות ברורות ומתמשכות עבור שתי המדינות ועבור האזור האינדו-פסיפי כולו. בדינמיקה זו חל מפנה במהלך כהונתו של שינזו אבה כראש ממשלת יפן. בתקופה זו, יפן לקחה על עצמה לראשונה תפקיד של מנהיגות והובילה את האזור האינדו-פסיפי לסחר חופשי ופתוח בעידן הדיגיטלי, מהלך שהמשיך ביתר שאת מתוקף תפקידה של יפן כנשיאת קבוצת מדינות ה-G7.
השותפות האמריקאית-יפנית בהחלט בשלה לקפיצת מדרגה נוספת שתבוא לידי ביטוי בנוכחות יפנית משמעותית יותר במזה"ת. העולם ירוויח מכך שיפן תיקח על עצמה תפקיד מרכזי יותר ותרחיב את עקרונות היסוד שעליהם מבוססת הברית האמריקאית-יפנית גם לאזור המזרח התיכון, אזור המחובר לאזור האינדו-פסיפי בכמה וכמה רבדים זה אלף שנים. רוסיה וסין פועלות כל העת כדי להרחיב את השפעתן ופועלות לקדם את ערכיהן באזור, אך לא מדובר באותם ערכים ליברליים דמוקרטיים שאנו חולקים. שת"פ אסטרטגי אמריקאי-יפני יציג בפני מדינות האזור אופציות אטרקטיביות אחרות.
נכסיה הייחודיים של יפן
ליפן ארבעה נכסים שיתרמו בצורה משמעותית לביסוס היציבות במזרח התיכון: היסטוריה, ידידות, ברית וערכים. יפן היא סיפור הצלחה מבחינת המהפך שעברה, בזכותו היתה למדינה הראשונה שאיננה מערבית, שהתבססה על טכנולוגיה כמנוע להתפתחות כלכלית במאה ה-20.
יפן נתפסת כשותפה אופציונאלית מיטיבית לייצוב המזרח התיכון. היא המדינה היחידה עם קשרים איתנים וארוכי יומין בכל בירה במזרח התיכון, מירושלים ועד טהראן, כולל רמאללה, וכלה בריאד ואנקרה. יפן היא בת בריתה והקשר הקרוב והחשוב ביותר של ארצות הברית באזור האינדו-פסיפי. היא אמנם מקדשת את הערכים הדמוקרטיים של חברות פתוחות, אך מטפחת גרסה משלה לקפיטליזם, שבבסיסה תחרות שיתופית יותר, כזו שמקדמת עקרונות של הכללה והוגנות עם הדרום הגלובלי.
בעשור האחרון, הקשרים של יפן עם ישראל היו מבוססים במידה רבה על עולמות הכלכלה והטכנולוגיה. חלק ניכר מכך נבע מהחיפוש של יפן אחר חדשנות בשלביה מוקדמים, אותה ניתן למצוא למכביר בישראל אומת הטכנולוגיות התחיליות. בעוד וושינגטון ובייג'ינג לכודות בשלב מורכב במערכת היחסים ביניהן, ישראל פועלת להרחיב את מערך השותפות שלה באסיה. כאשר יפן מדורגת בראש סדר העדיפויות הישראלי באזור זה.
ישראל ויפן אינן חולקות עבר משותף, אך הן חולקות עתיד משותף המבוסס על ערכים של חברות אזרחיות פתוחות וחופשיות, תוך מתן כבוד לחירויות ושאיפות אישיות. ישראל ויפן רואות שתיהן את קידומה של הטכנולוגיה כאמצעי אסטרטגי, ליבתי וחיוני להמשך שיגשוגן. במקביל, יפן הושפעה ממסר חדש המגיע משותפות האנרגיה הערביות שלה: הגיעה העת לשתף פעולה עם ישראל. בהתחשב בגורמים הללו, אך הגיוני שיפן הרחיבה את השקעותיה במיזמים ישראליים והעמיקה מעורבותה בהאצת הפיתוח הטכנולוגי הישראלי מאז נחתמו הסכמי אברהם.
יפן הרחיבה במקביל את הקשרים שלה ברחבי המפרץ הפרסי. ראש הממשלה היפני פומיו קישידה חתם במהלך ביקורו בסעודיה, איחוד האמירויות וקטאר שנערך ביולי השנה על מספר הסכמים לשיתופי פעולה במגזר האנרגיה. ההסכמים הללו נועדו להבטיח אספקה רציפה של אנרגיה ליפן לנוכח המלחמה באוקראינה, אך גם התמקדו בשותפויות נוספות שיסייעו לצמצם את התלות של כלכלות מדינות המפרץ ביצוא דלקים מאובנים.
השקעה בטכנולוגיה היא מנוע מהותי להבטחת הצמיחה של כלכלות יצואניות הדלקים בעשורים הבאים, ויפן נתפסת במידה גדלה והולכת כשותפה אידיאלית להאצה טכנולוגית. יתרה מזאת, שיתוף פעולה עם יפן אינו טומן בחובו את הסיכון להגבלת הגישה או התשואות של המדינות הללו בשוק האמריקאי.
יפן אמנם גינתה את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, אך בו זמנית היא דאגה לשמר מערכת יחסים קרובה עם הפלסטינים, בין השאר על ידי נקיטת צעדים בשלבים מוקדמים להעברת סיוע הומניטרי לעזה. יפן לא נתפסת כצד ניטרלי מול הטרור, אך היא כן נתפסת כמי שמנסה לשמור על איזון במערכות היחסים שלה באזור לנוכח המלחמה המתנהלת. המדיניות הזו משקפת את הגישה של מרבית אזרחי יפן, שאינם מעוניינים שהמדינה תיתפס כמי שבוחרת צד בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בהקשר זה זכורה יוזמתו של ראש הממשלה של יפן לשעבר, שינזו אבה, שהציע לדונלד טראמפ, כשכיהן כנשיא ארצות הברית, שיפן תארח את השיחות בין ישראל לפלסטינים.
נטייה לעבר אסיה
כשהעימות הנוכחי בעזה יסתיים, יפן, מדינות המפרץ, ארצות הברית, הודו, דרום קוריאה, סינגפור, טייוואן וישראל יוכלו לכונן את הליבה של ברית טכנולוגית בין האזור האינדו-פסיפי למזרח התיכון (IPMETA). שכן, לטכנולוגיה יש את הפוטנציאל הרב ביותר לתרום לשלום מתמשך, שיקום וצמיחה במזרח התיכון. ברית זו תהיה קשורה הן לאזור האינדו-פסיפי והן למזה"ת.
לאורך 50 השנים האחרונות, המגזר הציבורי והפרטי ביפן היו בעלי תפקיד מרכזי בהשקעות כלכליות בהשגחת מערכות החינוך, ובהגדלת השוויון באמצעות מחקר ופיתוח ברחבי האזור האינדו-פסיפי. IPMETA צריכה להיות ברית כוללנית שתאפשר גישה להשקעות, ליזמות ולצמיחה ברחבי המזה"ת, לרבות עבור הפלסטינים. הטכנולוגיה היא שם המשחק. היא המרכיב המרכזי בעל פוטנציאל להגדיל את ההון של מדינות כמו גם הון פרטי, והיא תשמש כדבק המחבר בין שני האזורים הללו, שהם האזורים המגוונים והדינמיים ביותר בעולם.
בעת הזו מתחוללת דינמיקה של התקרבות בין המזרח התיכון לבין אסיה. לפני המלחמה בעזה, מדינות אחרות פעלו כדי למלא את החלל שנפער כתוצאה ממה שנתפס כנסיגה של ארצות הברית מהמזה"ת. היוזמה של סין לנרמול היחסים בין סעודיה לאיראן היא דוגמה בולטת לכך. לנוכח ההתקרבות של בייג'ינג ומוסקבה, והצטרפות טהראן, יפן ניצבת בפני מציאות קודרת. היא לא יכולה יותר להרשות לעצמה להימנע מנטילת תפקיד במזרח התיכון המשקף את מעמדה כמעצמת-על דמוקרטית, כלכלית וטכנולוגית.
הסיכון בהימנעות או בהיעדר נקיטת פעולה נועזת לעיצוב העתיד במזה"ת משמעו פגיעה במעמדם של ערכים מהותיים ושל יפן עצמה – שהתגלו כחיוניים לשגשוג ולצמיחה חסרי תקדים במשך קרוב למאה שנים. האפשרות הזו גוברת על הסיכונים הנלווים לנקיטת עמדה אסרטיבית יותר. יפן היא עוגן ושותפה מושלמת בכלכלה החדשה של המזרח התיכון שלאחר עידן הפחמן, וחיבור מהותי בין שני האזורים. ההימור מעולם לא היה מבטיח יותר.
צבי האוזר שימש בעבר כיו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת ויו״ר אגודת הידידות הבינ-פרלמנטרית ישראל-יפן; ג׳ושוע ווקר משמש נשיא ומנכ״ל Japan Society בארה"ב; אנדרו סיידל הוא נשיא ומנכ״ל Dynamic Strategies Asia. מבוסס על מאמר שפורסם לראשונה ב-The Japan Times
