ריאיון"התפרצתי, צרחתי, איבדתי עשתונות, מדינה פקקטה, זה לא יכול להיות"
ריאיון
"התפרצתי, צרחתי, איבדתי עשתונות, מדינה פקקטה, זה לא יכול להיות"
מנכ"ל זק"א דובי וייסנשטרן תוקף את התנהלות אגף החירום במשרד הפנים: "התחננתי לקבל 5 מיליון שקל כדי לחדש מלאים אחרי המתקפה הרצחנית. אמרו לי: 'אולי נעזור לך עם שתי חבילות של כפפות'". לדבריו, 23 שנה בארגון לא הכינו אותו למראות הקשים
"מה שאנו עושים בשטח זה לא רק כבוד המת אלא גם לכבוד החיים, כדי שהאזרחים יידעו שאנו לא מוותרים על אף אחד שצריך להביא למנוחתו. אף אחד לא רוצה לטפל במתים. זה מפחיד, מעצבן, כואב, טרגי", כך אומר בריאיון ל"כלכליסט" מנכ"ל זק"א דובי וייסנשטרן.
"הבעיה היא שהמדינה לקחה צעד אחורה וסומכת על זה שאנחנו נעשה את העבודה, אבל לא העבירה לנו כספי תמיכה שהיתה אמורה להעביר. התחננתי בפני ראש מינהל חירום וביטחון במשרד הפנים שייתנו לנו תקציב חירום של 5 מיליון שקל כדי שנוכל לחדש מלאים, להתכונן להמשך. מה הוא אומר לי? זה לא קשור אלינו. התפרצתי, צרחתי, איבדתי עשתונות, מדינה פקקטה, זה לא יכול להיות".
הריאיון עם וייסנשטרן (48), איש הארגון זה 23 שנה ומנכ"ל זק"א מ־2012, התקיים כשחזר כבר למטה העמותה בירושלים. עד אז הוא היה בשטח, באזור שדרות ויישובי עוטף עזה, תפעל אופרציה שכללה, לדבריו, "בין 500 ל־700 מתנדבים שלנו שפעלו בשטח" — שפינו, לעתים תחת אש, גופות של חללים, חלקי גופות ושרידים כדי להביאם לקבורה.
האזעקות של אותה שבת, מספר וייסנשטרן, תפסו אותו ביום חג. לאחריהן מכשירי הקשר כבר נפתחו, ו"הבנתי שאנחנו עסוקים באירוע יוצא דופן", הוא אומר, "אבל גם הבנתי שכל נושא הצלת חיים כבר מטופל, והיות שאני לא חובש אין לי באמת מה לצאת מיידית מירושלים. ההלכה אוסרת לנסוע בשבת או חג כדי לנהל את פינוי ההרוגים. בינתיים התארגנתי בבית, הכנתי פק"ל ל־4-3 ימים, ויחד עם חבר יצאתי מיד עם צאת השבת לשדרות. היתה עלטה גמורה. ראיתי עיניים של מחבלים בדרך - פחד".
"מאסה בלתי הגיונית"
בימים שלאחר מכן אנשי זק"א יספרו מאות גופות שפונו מהשטח למחנה הרבנות הצבאית ברמלה (מחנה שורה). הצוותים שלו יצאו לכביש 34, ביציאה הדרומית של שדרות, לאחר שצוותי חבלה בדקו ואישרו שאין שם מטענים. "התחלנו לנקות את הכביש מגופות, כשכל הזמן היו אזעקות צבע אדום. במהלך הלילה, 12 פעמים הלוחמים צעקו לנו להתכופף מחשש לירי צלפים עלינו. זה חזר על עצמו עד שבשלב מסוים כבר הפסקנו להתכופף. היה חבל על כל דקה, כי זה זמן שאני יכול להעלות עוד נפטר למשאית. ככה ניקינו את הכביש. דבר שלוקח בשגרה חצי שעה, עשינו בשלוש דקות. היו עוד ועוד נפטרים וזה לא נגמר. מימין ומשמאל לכביש — הרוגים, שרופים, אנשים שעשו להם וידוא הריגה, רכבים מרוססים, תרמילים פזורים, נשקים על הרצפה, שדה קרב מטורף".
כשהתקבל דיווח שצריך עוד צוותים למסיבה ברעים, אנשי זק"א שהיו בדרך לאשקלון ולנתיבות הוסטו לשם. "שם התגלתה קטסטרופה גדולה. האנשים שלנו העמיסו שם יותר מ־160 נפטרים", הוא מספר. במקביל, הצוות שלו המשיך לכביש 232 ושם נחשף לעוד קורבנות רבים. "זה היה הכביש הכי אכזרי בכל האירוע. 11 שעות לקח לנו לעבוד שם, הוציאו לנו הרוגים מהשטחים הסמוכים".
לאחר מכן נכנסו אנשי הארגון לקיבוצים כדי לפנות את ההרוגים. "עברנו בחיינו זירות קשות מאוד, אבל פה המאסה היתה בלתי הגיונית. גיהינום, מראות קשים, זוועות שעשו המפלצות האלה", הוא אומר ומציג פוסט של מתנדב חילוני שהצטרף לכוחות זק"א בקיבוץ בארי, רופא שכבר ראה כמעט הכל במיון ילדים. "סרט אימה", כתב לצד תיאור המראות שנחשף אליהם.
"באחד הלילות הצבא הרים לאוויר אמצעים דיגיטליים לצלם את כל שטח אזור הלחימה, כדי לראות היכן יש עוד הרוגים שנוכל להיכנס לשם ולנקות את כל השטח", מספר וייסנשטרן. "היתה עוד משימה מאוד רגישה שקיבלנו — לנסוע לבית הקברות בבארי לעשות סריקות ולוודא שחלילה אין שם חלקי גופות כדי שבזמן הלוויות אנשים לא ייחשפו למשהו שיחזיר להם את המראות הקשים".
התחלנו לנקות את הכביש מגופות, כשכל הזמן היו אזעקות צבע אדום. 12 פעמים הלוחמים צעקו לנו להתכופף מחשש לירי צלפים. בשלב מסוים כבר הפסקנו להתכופף. היה חבל על כל דקה, כי זה זמן שאני יכול להעלות עוד נפטר למשאית"
"זק"א — איתור חילוץ והצלה" הוא עמותה שהוכרה כארגון הצלה על ידי המדינה. בשגרה יש לארגון 850 מתנדבים שעוסקים בפעילות של פינוי גופות ושרידים המכונה "חסד של אמת". לפי זק"א יש לה בסך הכל כ־4,000 מתנדבים בכל הארץ, שמוכנים להגיע בשעת חירום. "אלה אנשים שבלחיצת כפתור אני יכול להקפיץ אותם", אומר וייסנשטרן. בימי שגרה זק"א עובד תחת פיקוד משטרת ישראל. המתנדבים שפועלים בזירות של אירועי מוות בלתי טבעי נדרשים לעבור סיווג ביטחוני. "פה יש לי ויכוח גדול עם המשטרה. מה, אנחנו חוקרים? אתה יודע אילו תבחינים וקב"טים אנו עוברים? מגיע יהודי בן 55 שבסך הכל רוצה לנקות דם, לנקות גופה, לטפל בכבוד המת. אז למה צריך לטרטר אותו ולהעביר אותו סיווג ביטחוני ברמה כזו גבוהה? אני מקווה שכל זה ישתנה אחרי המלחמה".
הארגון עדיין מלקק את פצעי המכה התדמיתית שספג לאחר חשיפת עבירות המין של היו"ר יהודה משי זהב, שהיה הדמות הכי מזוהה עם הארגון ומת בשנה שעברה. בשנים האחרונות זק"א ניהל מאבקים מול גופים מתחרים שהוקמו גם הם תחת השם זק"א. "עברתי שלוש שנים קשות עם משטרת ישראל אחרי שבאגף המתנדבים הכניסו עוד גופים תחת מה שקראו לו אח"י — איסוף חללים יהודים. הבעיה היא שאין נהלים ואת המשטרה לא מעניין באמת כבוד המת לפי ההלכה. עד שהגיעו ראש אגף מבצעים סיגל בר צבי והמפקד החדש של מחלקת המתנדבים במשטרה אבשלום אלמליח, שהתחילו לעשות סדר יחד עם הרב של המשטרה ולכתוב את הנהלים מחדש. אבל בינתיים נגרם לנו נזק גדול". בין השאר, התמיכות הממשלתיות שקיבל זק"א דרך מינהל החירום והביטחון במשרד הפנים, כ־2.5 מיליון שקל בשנה, עוכבו. "עבור שנת 2021 קיבלתי רק 600 אלף שקל ונכנסנו לגירעון. ורק עכשיו בתחילת המלחמה שחררו לנו 1.7 מיליון שקל עבור שנת 2022".
וכך, לדבריו, זק"א הגיע למערכה הזו עם בור תקציבי. זו הסיבה שעם פרוץ המלחמה הוא פנה בדחיפות לראש מינהל החירום אלי רגב, בבקשה לקבל תקציב חירום של 5 מיליון שקל שיאפשר לארגון לרכוש ציוד הכרחי. "מצב החירום במדינה והצורך לטפל ביותר מ־1,000 חללים תופסים את הארגון במצב שאינו תקין כלכלית, אבל אלפי המתנדבים מוסרים את נפשם תחת אש וגם כעת, כמו בכל השנה האחרונה, אינם מאפשרים למצב לעצור אותם", כתב ויינסשטרן לראש מינהל החירום. "אנחנו נדרשים לבצע רכש בעלויות של מיליונים רבים כדי למגן את המתנדבים שמבצעים את פעילותם תוך היתקלויות במחבלים וכדי לרכוש ציוד שיאפשר לנו להביא את חללי המלחמה לקבר ישראל. זוהי משימה לאומית".
מינהל החירום לא ערוך לאסון
כשמדברים על זה, וייסנשטרן זועם ומרים את קולו. "מינהל החירום זה הגוף שאחראי למה שמכונה פס"ח – פינוי, סעד, חללים. הם אמורים להכין את תחנות ריכוז החללים לתרחישי אימה של אלפי הרוגים. כיום אני מוציא את כל הציוד מהמחסנים שלי — כפפות, שקיות איסוף, ציוד מיגון למתנדבים, וזה לא שיש לי מרכזים לוגיסטיים גדולים. השתמשנו בהכל. ייאמר לזכות מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב שבתוך כמה שעות מרגע שפניתי אליו הצליח לארגן לי עוד סטים של שכפ"צים וקסדות, ואני גם מקבל תרומות, אבל אין לי יותר. דווקא הגוף הזה שאמור לתת לי מענה אומר לי שהוא לא יכול לעזור לי".
לדבריו, בשיחת ועידה עם שר הפנים משה ארבל הוא הורה לרגב לדאוג לזק"א לתקציב. "בעקבות זאת יצרתי קשר עם רגב. אמרתי לו מה אני צריך, אילו ציודים, כמו שקיות לגופות, אזיקונים, ציוד מיגון וכדומה. הוא ענה לי: 'זה לא אצלי במחלקה, אני לא יודע לעזור לך. אולי אני יכול לעזור לך בשתי חבילות של כפפות'. באותו רגע נשרפו לי כל הצ'אקרות, איבדתי עשתונות, צרחתי עליו בטלפון. הוא בכלל לא מוכן בחירום. הוא הכין תחנות ריכוז חללים אבל אין לו כוח אדם שיבצע, הוא סומך עלינו. אמרתי לו 'תתבייש לך'. לא מעניין אותם מזק"א ולא מעניין אותם מחללים. אולי פעם בשנה עושים איתנו פגישה.
המדינה בורחת מאחריות. בסוף השיחה הוא אמר לי שהוא יהפוך את העולם וינסה לעזור לי, אבל עד לרגע זה לא קיבלתי טלפון. יש משרדי ממשלה שמנסים לדאוג לי לתקציב - זה עוד לא קרה".
כרגע אין לך ציוד מספיק כדי להמשיך את הפעילות?
"נכון לרגע זה, המלאים שלי התמלאו חזרה, אבל אני כבר מסתכל קדימה. צריך שיהיה לנו אורך נשימה, מלאי, לבנות את הכוח, להתכונן להמשך. הלוואי ולא נשתמש בזה, אבל בואו נהיה מוכנים".
למה לוקח כל כך הרבה זמן לזהות את הנרצחים?
"הרבנות הצבאית אחראית לזיהוי החיילים והמשטרה לזיהוי האזרחים ואנו מסייעים. צריך להדגיש שלמרות הלחצים חשוב לעבוד בצורה מסודרת כדי לא לטעות בזיהוי. שלא יהיה ולו הורה אחד שיחשוב שבקבר של הבן שלו קבור מישהו אחר. זה ידרוש מהמדינה לפתוח פתאום 1,000 קברים. יש פה אירוע מאוד לא פשוט עם הרבה משמעויות מבחינה הלכתית. לכן, ככל שלחצו, אמרנו להם תיקחו אוויר. עדיף שייקח עוד כמה ימים, אבל שזה יהיה 100% זיהוי".
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "המשרד, בהתאם להחלטות ממשלה, תומך לאורך השנים בפעילות ארגונים העוסקים בטיפול בחללים, ובהתאם להוראות ולתבחינים שנקבעו, מעניק תמיכות לפעילותם, ובכללן לפעילות זק"א, כאשר היקף התמיכה עומד על 4-2 מיליון שקל בשנה. לאור מצב המלחמה, בכוונת המשרד להגדיל את היקף התמיכה. המשרד מסייע גם בהעברת ציוד חירום".
