דעהמה תפקיד הגופים המוסדיים במימון מיזמים סביבתיים חברתיים
דעה
מה תפקיד הגופים המוסדיים במימון מיזמים סביבתיים חברתיים
השקעה בנושאים סביבתיים צריכה להיתפס כהשקעה המקדמת את טובתם הישירה של החוסכים, הצפויים לחיות על פני הכדור ולסבול ישירות מהשלכותיו של משבר האקלים
לכולנו ברור שסיכון האקלים כבר כאן, הסיכון המכונן לאנושות ולכדור הארץ בשנים הקרובות. כולנו חושבים כלכלה ותכלית כלכלית, חושבים על הזדמנויות עסקיות, ניהול סיכונים וסיכויים, "מצולקים" מאופנות ומ-Buzzwords ועוד.
פיתוח מוצר טכנולוגי של Climatech לוקח שנים רבות ולכן הפיתוח שלו יקר ובעל סיכון גבוה. כמו כן, נדרשת השקעה משמעותית ועל החברות לשרוד תקופה ארוכה יותר ולספוג הפסדים לפני הגעה לרווחיות ("עמק המוות" גדול, עמוק ורחב).
לצד אלה, כמובן קיימים סיכוני המעבר להם מאפיינים ומשמעויות רבות, בהן, בין היתר, אי-ודאות בנוגע לטכנולוגיות שיבשילו ואי-ודאות בנוגע לרגולציה שתתגבש שיש בהם בכדי להשפיע על מגוון ענפים ושרשראות האספקה להן משמעות רבה גם כן.
במסגרת ההתבוננות והניתוח של עולם המעבר, קיים אתגר לבחון ולהבין את המשמעויות המימוניות ומרכיבי הסיכון בין העולם הישן והמסורתי המוגדר כעולם ה"חום" לבין העולם החדשני והנקי הנקרא "ירוק", היבטי הקצאת הון, משמעויות על התיק הקיים בהשוואה לתיק החדש ועוד ועוד,
המודלים המימוניים הקלאסים אינם נותנים מענה לכך. נדרשות פלטפורמות יותר מורכבות בהם מעורבים גופים מגוונים, בין אם כ-Blended Finance, PPP, הון קטליטי, FOAK, מוצרים וכלים פיננסיים ו/או כל פלטפורמה אחרת, בה לגופים המוסדיים יש ונכון שיהיה חלק אקטיבי ומשמעותי.
אין זה מפתיע שהמכשול הראשון בדרך לקידום פרוייקטי אקלים בישראל הוא מימון ונגישות להון.
קיימת חשיבות רבה ליצירת פלטפורמה פיננסית מגוונת ואג'ילית ככל שניתן בראיית מחזור החיים של המיזמים על תהליכי ההתפתחות שלהם והאתגרים/חסמים שבהם, שלמעשה תהיה פלטפורמה מאפשרת למימון בר קיימא.
וקצת מבט יותר ממוקד בעולם המוסדי.
משקיעים מוסדיים מחזיקים באחוז ניכר מההון של תאגידים ברחבי העולם, כוח אשר מציב אותם בעמדת השפעה ייחודית על הפעילות של התאגידים. אלא שמשקיעים מוסדיים הם נאמנים. כלומר, מאחר שהם מנהלים כספים השייכים לאחרים (הנהנים), הם כפופים לסט של חובות מנדטוריות כלפיהם.
על כן, נשאלת השאלה האם סט כללים זה, המכונה fiduciary law, מתיר לגופים אלו להתחשב במטרות אתיות וחברתיות בעת עיצוב מדיניות ההשקעה שלהם.
התומכים בניהול השקעות של משקיעים מוסדיים בהתאם לשיקולי ESG טוענים כי השקעות אלו אף מציעות למשקיעים יתרונות פיננסיים משמעותיים, ועל כן אין כל סתירה ביניהן ובין החובות המשפטיות.
מנגד יש שיטענו, שאם המוטיבציה לשיקולי ESG הינה מוטיבציה מורלית, להבדיל ממוטיבציה כלכלית מבוססת, מוגדרת ומוכחת, הדבר מהווה הפרה של חובת הנאמנות שלהם.
מכיוון שתכליתו העיקרית של החיסכון הפנסיוני הוא להבטיח את כספי החוסכים במועד פרישתם, כמו גם, במידה מסויימת, לאפשר העברה בין דורית, אני מתקשה לקבל ומעוניין לאתגר את הטענה שצרכיו של החוסך הפרטי מתמצים בהכרח בהיבטים פיננסיים. בעיני, בהחלט נכון לטעון כי "טובתו" של הנהנה יכולה ונכון שתבוא לידי ביטוי גם בקידום מטרות אחרות כדוגמאת שמירת הכדור וחייהם של דור ההמשך.
השקעה בנושאים סביבתיים (וגם בעולמות ה-ESG) צריכה להיתפס כהשקעה המקדמת את טובתם הישירה של החוסכים, הצפויים לחיות על פני הכדור ולסבול ישירות מהשלכותיו של המשבר.
ואדגיש, כי אין משמעות הדבר שהגוף המוסדי יכול לבחור להשקיע את הכספים בהתעלם משיקולים פיננסיים ותוך קידום של מטרות חברתיות ככל שיבחר. התחשבות בשיקולי סביבה, חברה ומימשל עדין מחייבת את הגוף המוסדי בבחינת שיקולי הזהירות ומבחינת ההיבטים הכלכליים והתוחלת הכלכלית.
פעילויות המתבוננות בעיקרן בטווח הקצר, פעילויות המונעות בעיקרן או אך ורק משיקולי רווחיות ומניהול שורת הרווח וניהול המניה בטווח הקצר, עלול להיות בהם בכדי לפגוע במשק בטווח הארוך ובעיוות בהקצאת המקורות.
זהו מועד לעבור מראיה קצרת טווח לראיה ארוכת טווח. זהו מועד בו נכון לעבור מתפיסה קפיטליסטית נקיה לתפיסה קפיטליסטית קשובה, תפיסה בה נכון להקשיב לבעלי העניין השונים ולהיבטים נוספים שבעיני בהחלט מתכתבים עם שורת הרווח וערך התאגיד, אם כי, במונחי הטווח הארוך.
תפקידיהם ואחריותם של המשקיעים המוסדיים בהתמודדות עם אתגרים סביבתיים, תוך הקפדה על חובות אמון, אינם סותרים זה את זה; הם קשורים זה בזה באופן אינהרנטי. על ידי שילוב עקרונות ESG בניהול הסיכונים שלהם, אסטרטגיות השקעה, מעורבות תאגידית, תמיכה בחדשנות, הסתגלות לאקלים, התחייבויות ל-Net Zero ותמיכה במדיניות, מוסדות אלה יכולים למלא את חובות הנאמנות שלהם תוך תרומה חיובית לחברה ולסביבה.
בעשותם כן, הם מבטיחים יצירת ערך לטווח ארוך עבור המוטבים שלהם, וממצבים את עצמם כמנהיגים חושבים קדימה בנוף מתפתח המתמקד בקיימות ובשיטות השקעה אחראיות. היערכות אסטרטגית זו יכולה בסופו של דבר לשפר את הביצועים הפיננסיים, להפחית סיכונים ולמלא את החובות האתיות של תפקידם כנאמנים.
וניתן אולי לחשב שכלכלת ה"יד הנעלמה" לא תפתור את האתגר מולו מתמודדים, וזו תחייב, כמו שגם מתרחש בעולם ובמקומותינו, חקיקה, אסדרה ואכיפה.
אבל, לא ניתן במסגרת זו להשאיר את אזרחי המדינה שהינם לקוחות המערכת כפטורים ללא כלום. לאזרחים יש בהחלט אחריות על ניהול עולמם הפיננסי ובהחלט ראוי, נכון וכדאי שיהיו אקטיביים יותר בניהול עולמם הפיננסי. ובעולם מורכב זה, יש כר נרחב לשיפור הצרכנות הנבונה על ידי הלקוחות. יש מקום נרחב להעלות את האוריינות הפיננסית והפיכת ההבנה הפיננסית הבסיסית לכישורי חיים.
ולסיום, חשוב שנשאל את עצמנו שאלות כדוגמאת מה תפקידנו במשמרת שלנו על הכדור? מה האחריות שלנו לדורות ההמשך? מהי אחריותנו על המעבר הביו דורי? מה בין הטווח הקצר לטווח הארוך? מה בין כלכלה לחברה? האם יש מקום לשינוי מודל ההפעלה? עד כמה אנחנו מאתגרים את התיאבון לסיכון, פרופיל הסיכון ואלוקציית הנכסים? עד כמה אנחנו פועלים לחינוך השוק ולשינוי ה-Mind Set של החוסכים? ועוד. יש לנו כדור אחד. אין לנו אחר.
יאיר אבידן הוא יו"ר הוועדה המייעצת ופורום עמיתים, מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן
