דעהחופרים מנהרות ארנב: איך ניתן להיאבק במכונת הרעל
דעה
חופרים מנהרות ארנב: איך ניתן להיאבק במכונת הרעל
מאז הטבח מכונת הרעל של נתניהו קפצה מדרגה הודות למונופולים הדיגיטליים; כעת שתי קונספירציות הזויות מאשימות אנשי ביטחון בבגידה; תביעות הדיבה ימתנו את השיח רק אם ייפסקו בהן סכומים גבוהים
1. תביעות דיבה הוגשו נגד טלי גוטליב ויצחק חדאד. שתי תביעות דיבה נגד מכונות הרעל הוגשו לאחרונה. שקמה ברסלר תובעת את ח"כ טלי גוטליב (הליכוד) ועוד שישה ששיתפו את העלילות שרקמה הח"כית נגד ברסלר ובן זוגה: על הקשרים שלו עם סינוואר ושלה עם ראש המוסד, קשרים שצובעים אותם כבוגדים. ברסלר תובעת 2.6 מיליון שקל במצטבר ללא הוכחת נזק. כמה ימים לאחר מכן הגיעה תביעה נוספת והפעם של קרן וקסנר, שתובעת מיליון שקל מיצחק חדאד, שמתואר בתביעה כ"מחולל של מכונת רעל", כמי ש"יצר רשת השפעה הכוללת מספר רב של חשבונות ופרופילים ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר)". בין היתר נכתב שם: "כל בוגרי קרן וקסנר בוגדים" ו"טבח שתוכנן לפני שנים על ידי השב"כ וכל בוגרי קרן וקסנר".
2. צביעת מתנגדי השלטון כבוגדים היא תנאי לסלילת שלטון היחיד. אם נחזור לרגע לחלוקה המסורתית של שמאל וימין, המשותף לשתי התביעות הוא שהימין מאשים את השמאל בבגידה ובאחריות לטבח 7 באוקטובר. חשוב למסגר את האירוע בהקשר הרחב שלו - מכונות הרעל שפועלות עבור ראש הממשלה מטילות רפש ואחריות לטבח שביצע חמאס על כל העולם חוץ מעל נתניהו. בעבר הלא רחוק היו תביעות נגד בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, שמנהל קמפיין רשת רעיל לטובת אביו, והפסיד כבר בתביעות דיבה. למשל לעורך וואלה לשעבר אבי אלקלעי (400 אלף שקל), לח"כ לשעבר סתיו שפיר (70 אלף שקל) ולדנה כשדי, שעליה העלילו כי ניהלה רומן עם בני גנץ (130 אלף שקל).
הסינרגיה בין הנתבעים צצה השבוע כשגוטליב ונתניהו הצעיר שיתפו סרטון מחליא של אדם שהאשים את טייסי חיל אוויר בבגידה, תוך יצירת מצג של "אחד שיודע", של טייס שמדבר מבפנים. האיש לא טייס אבל כן שקרן. הקלות שבה סביבת ראש הממשלה – הח"כית והבן – קונה ומשווקת את השקרים האלה היא הסיפור הגדול. היא אינה מקרית או אקראית. מסתתרת מאחוריה שיטה שמקובלת במשטרים שפועלים למוטט את הדמוקרטיה באמצעות צביעת מתנגדי השלטון כבוגדים ותוקעי סכין בגב האומה. ולא מדובר רק בברסלרים או בקרן וקסנר. הבוגדים מצויים בצבא, במערכות הביטחון, בשירות המדינה, בפרקליטות, בבתי המשפט. הוקעתם היא התנאי לסלילת הדרך לשלטון היחיד שיושיע את העם מאיום הבוגדים. ניתן לכנותו דיקטטורה, או שלב ביניים בדרך לשם – שלטון פופוליסטי. בנימין נתניהו חותר להקים בישראל שלטון פופוליסטי בסגנון של הונגריה, ארגנטינה או ארה"ב של דונלד טראמפ. כתב על כך פרופ' מני מאוטנר ב"עיוני משפט": "כאשר במהלך מסע הבחירות שלו ב־2016 אמר טראמפ 'אני יכול לעמוד באמצע השדרה החמישית ולירות במישהו ועדיין לא אאבד בוחרים', הוא התכוון לפופוליסטים. בתופעה דומה אנחנו נתקלים כשהמדובר בחלק מהתומכים של נתניהו. מה שלא נגיד להם, מה שלא נוכיח להם, הם ימשיכו בתמיכתם בו בלא שינוי".
פרופ' גילה שטופלר הציגה את הפופוליזם הישראלי כימני: מטרתו "לקדם אינטרסים לאומניים ודתיים של 'העם היהודי', שמהותם, כמו גם גבולותיו של 'העם' – השבט - נקבעים על ידי השלטון, האמון גם על סימון אויביו של השבט ונקיטת כל האמצעים הדרושים להכנעתם". הדברים נכתבו הרבה לפני סימונם של ברסלר וקרן וקסנר.
3. לתביעות דיבה יכול להיות כוח אם ייפסקו סכומים משמעותיים. האם תביעות דיבה יכולות לבלום את מכונות הרעל? התשובה היא לא, אבל ביכולתן להועיל במידה מסוימת. כך סבורה ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. "בעבר העולם הדיגיטלי נחשב כאקסטרה טריטוריאלי שאפשר לשפוך לתוכו הכל – מדיסאינפורמציה ועד קונספירציה", אומרת שוורץ אלטשולר, "'חוסר עכבות מקוון', אני קוראת לזה. אפילו בתי המשפט נתנו אז לרשתות הגנה. היום זה שונה. תביעות דיבה יכולות להשפיע. תלוי על מי ותלוי עד כמה בתי המשפט יהיו אפקטיביים בסכומים שיפסקו. תביעות דיבה יכולות לחתוך גזע מורעל שממנו יוצאים כמה ענפים רעילים".
שוורץ אלטשולר סבורה שהרשתות בישראל משרתות את הימין יותר מאשר את השמאל, לכן ספק אם נתניהו יפעל נגדן. "הוא יצר אותן לפני כולם", היא אומרת. "בתחילה כתגובה נגד התקשורת הממוסדת שהיתה נגדו והוא מתעב. הוא יצר מכונה משוכללת שבאמצעותה הוא דיבר ישירות לציבור. רק בהמשך הוא הבין את הקטע המקטב והמפלג שמשרת אותו, לא רק תקשורתית אלא גם ובעיקר פוליטית".
במילים אחרות, מכונות הרעל בישראל הפכו כלי מרכזי לשימור השלטון. בוטים, אוואטרים, בובות גרב, כולם ממומנים כדי לזרוע שיסוי ופילוג, דיסאינפרמציה ותיאוריות קונספירציה, כדי להרעיל את מוחותיהם של מספיק אזרחים כדי שייתנו לנתניהו מספיק מנדטים לבנות עם הכהניסטים והחרדים את הרוב הדרוש לקואליציה.
מדוע יש מספיק אנשים שקונים את זה? מה סוד קסמם של התכנים הרעילים האלה? "אני קוראת לזה 'עוררות פסיכולוגית' וגם התמכרות לאקשן", אומרת שוורץ אלטשולר, "אבל זה גם ממלא חלל אצל אנשים שרוצים הסברים, למשל למה שקרה ב־7 באוקטובר. לחלל הזה נכנסות תיאוריות הקונספירציה שמנגנות על חולשות פסיכולוגיות. כמו הטיית האישוש – להיכנס למחילת הארנב של אנשים שחושבים בדיוק כמוני. ואז הם מספרים לי שהבעל של שקמה, זו שהסיתה את הטייסים לסרבנות בקפלן, מדבר עם סינוואר".
4. באירופה כבר מטילים קנסות עצומים על רשתות שמפרות חוקים. העולם מסביבנו מתחיל להתעורר. אירופה היתה הראשונה לחוקק את חוק השירותים הדיגיטליים וחוק השווקים הדיגיטליים שמטילים על החברות חובות שמטרתן להנהיג שקיפות מרבית לכללי התוכן, לפרקטיקות ניטור והסרת תוכן, וגם מכופפות אותן לדין הפנימי ומרחיבות את אפשרות הנפגעים לקבל סעד. 400 מיליון איש באירופה כבר נעזרים בחוקים האלה, קנסות עצומים מוטלים וזה מתחיל כבר לדגדג את החברות הגדולות, אומרת שוורץ אלטשולר.
בארה"ב זה קשה יותר בהינתן מעמדו המרכזי של התיקון מספר אחת לחוקה, עליונות חופש הביטוי, אבל גם שם כבר נשמעים קולות אחרים. למשל, השימוע שנעשה לאחרונה בסנאט למייסד ומנכ"ל מטא מארק צוקרברג ולמנכ"לים של טוויטר, סנאפ, טיקטוק ועוד. הפוליטיקאים הטיחו בהם שדם על ידיהם, ודרשו מהם להתנצל. צוקרברג נראה שם כארנבת מבוהלת שנלכדה בפנסי מכונית, משווע שהאדמה תבלע אותו. אבל תחסכו את הדמעות, הוא יתגבר על המבוכה. יעזרו לו הדו"חות הכספיים של מטא שהתפרסמו בשבוע שעבר. דו"חות שמאשרים את הקשר בין התכנים הרעילים שתופחים לבין שורת הרווח המתנפחת. המניע לשימוע בוושינגטון הוא התלונות המתרבות על כך שהרשתות החברתיות מפקירות ילדים לבריונות ולניצול מיני.
"יש כבר הצעות חוק משני צדי הבית", אומרת שוורץ אלטשולר, "טראמפ מבקש להתנקם בחברות שהדירו אותו, והדמוקרטים מתחילים להבין את הסכנות לעולם הדמוקרטי כולם רוצים שהרשתות ייקחו יותר אחריות. העולם הדמוקרטי מתחיל להיות מודאג.
5. רק בית משפט עצמאי יוכל לחייב מפיצי עלילות זדון לשלם מחיר. חברות הענק שחופרות את מנהרות הרעל האלה חזקות יותר ממרבית המדינות, בוודאי מישראל. מדיניות מרסנת אפקטיבית תופעל רק אם שני צדי האוקיינוס, אירופה וארה"ב, יישרו קו. בינתיים רק אירופה בתמונה. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על סכנות הבחישה מצד מדינות לא דמוקרטיות כרוסיה, סין ואיראן, שלמדו היטב את עוצמת הנזק שבכוחן לחולל לדמוקרטיות המערביות, החל מהשפעה על תוצאות הבחירות וכלה בהינדוס מוחות המשתמשים. "הרוסים מקדמים אג'נדות פלסטיניות בארה"ב", אומרת שוורץ אלטשולר, "למשל בקרב אוכלוסיות דוברות ספרדית. מנסים ליצור אצלם את ההזדהות של אחוות דפוקים".
תביעות הדיבה הן בעיקר מרדף אחרי היתושים ואין בכוחן לייבש באמת את הביצה. אך להליך משפטי מהיר וכואב יכולה להיות השפעה מרתיעה, במיוחד לכאלה שידם קלה על המקלדת, אך קלה הרבה פחות בעת חתימה על צ'ק פיצויים שמן.
וכאן נסגר סוג של מעגל. רק בתי משפט חזקים ועצמאיים יוכלו לחייב אנשים כיאיר נתניהו או טלי גוטליב לשלם את המחיר, תרתי משמע, על עלילות הזדון שהם מפזרים. מטרתה העיקרית של ההפיכה המשטרית היא להחליש את השופטים, למשל בבואם לפסוק נגד האב ובנו, נגד ההפיכה האנטי־דמוקרטית שמוביל האב בעידוד מכונות הרעל שמוביל הבן. והמכונות האלה רומסות בדרכן הכל. את האמת, את השם הטוב, את נפשם ושלומם של קטינים, את האינטרסים של כלל הציבור, את ביטחון המדינה. אבל כל אלה אינם סיבות טובות עבור נתניהו לשים קץ להשתוללות הזו. להפך, הוא מנרמל אותה, וכולנו הופכים ללא נורמלים.
