החלטת התמחור המופרז – רשות התחרות מטלטלת את עולם היבוא
החלטת התמחור המופרז – רשות התחרות מטלטלת את עולם היבוא
בשבוע שעבר פרסמה הממונה על התחרות את החלטתה להטיל קנס על יבואנית התרופות אמ.בי.איי פארמה בע"מ (MBI), בגין תמחור מופרז של התרופה Leadiant. הממונה קבעה ש-MBI היא בעלת מונופולין, והחברה נקנסה ב-8 מיליון שקל. שני בכירים בחברה נקנסו כל אחד ב-614,000 שקל. זו הפעם הראשונה שבה הממונה על התחרות נוקטת אמצעי אכיפה בגין תמחור מופרז בידי בעל מונופולין.
התרופה נשוא ההחלטה מיועדת לטיפול במצב מטבולי נדיר המכונה Cerebrotendinous xanthomatosis (CTX). לפי החלטת הממונה, התרופה Chenodeoxycholic Acid Leadiant (נכנה אותה Leadiant) החליפה תכשיר אחר, זהה כמעט, בשם Xenbilox, אך מחירה היה גבוה פי ארבעה עד שישה. רשויות תחרות במדינות אחרות (הולנד, איטליה וספרד) הוציאו קביעות דומות בנוגע לאותם תכשירים. אך בניגוד למדינות אחרות, הקביעה והקנס בישראל אינם מכוונים כלפי יצרנית התרופה, חברת Leadiant, אלא דווקא כלפי היבואנית המקומית של התרופה, חברת MBI. זאת, למרות שהמיתוג מחדש של Xenbilox/Leadiant היה תופעה בינלאומית שאירעה במספר מדינות.
בהחלטתה הסבירה הממונה על התחרות כי היבואנית המקומית היא זו זה שקבעה את המחירים בישראל, וכי הרווח הגולמי ומרווח השיווק של MBI מ-Leadiant עלו באופן קיצוני ביחס לרווח הגולמי ולמרווח השיווק ממכירת Xenbilox. מטעם זה, קבעה הממונה על התחרות כי MBI תמחרה את Leadiant תמחור מופרז. במילים אחרות, הממונה לא התייחסה בהחלטה לשאלה אם התמחור של היצרנית Leadiant היה מופרז (למעט בעקיפין), כי אם לשאלה אם מרווח השיווק של היבואנית היה מופרז.
יוער כי במקביל פרסמה רשות התחרות טיוטת צו מוסכם עם יצרנית התרופות Leadiant לפיו תשלם היצרנית קנס מזערי של 110,000 ₪, והממונה מצדה לא תנקוט צעדי אכיפה כנגד היצרנית בגין הפרה נטענת של החוק בקשר עם אי מענה לכאורה לדרישות נתונים ששלחה הממונה אל היצרנית. טיוטת הצו המוסכם מציינת כי עמדת Leadiant היא, שכחברה זרה ללא זיקה לישראל, היא אינה מחויבת להשיב לדרישות נתונים.
כאמור, מדובר בפעם הראשונה שבה רשות התחרות בישראל נוקטת בפועל צעדים נגד גורם כלשהו בגין תמחור מופרז על-ידי בעל מונופולין. רשויות תחרות נוטות להיזהר בנקיטת צעדים נגד תמחור מופרז, ובמשך שנים הייתה האכיפה של תמחור מופרז על-ידי רשויות תחרות שנויה מאוד במחלוקת. בין היתר, הביקורת על אכיפה של תמחור מופרז על-ידי רשויות תחרות נובעת מכך שמדובר, למעשה, בסוג של פיקוח מחירים בדיעבד, כאשר הגורם המפוקח אינו יודע מראש מהן אמות המידה לפיקוח. זאת ועוד, לרשויות תחרות אין, ככלל, מומחיות ענפית בתחומי הפעילות הרלוונטיים, והכלים שברשותן אינן מתאימים להערכת השלכות הרוחב הענפיות של תמחור כזה או אחר. לכן רשויות תחרות ברחבי העולם נוטות להפעיל סנקציה כזו, אם בכלל, במקרים קיצוניים בלבד.
גם במקרה הנוכחי, ספק אם רשות התחרות שקלה את מלוא השלכות הרוחב של החלטתה. מעבר להיותה של הקביעה נגד MBI החלטה תקדימית ותמרור אזהרה כלפי בעלי מונופולין בקשר עם תמחור מופרז, החלטת הממונה משנה את מאזן הסיכונים בין ספקים בחו"ל ליבואנים מקומיים בישראל. במקרים רבים, המרווח של יבואנים מקומיים נקבע כאחוז משווי המוצרים המיובאים. יש בכך היגיון רב משום שמוצרים יקרים יותר משקפים סיכון רב יותר ליבואן, וכן עלויות גבוהות יותר, כגון עלות החזקת מלאי. תוצאת החלטת הרשות היא, שכאשר מרווח השיווק של היבואן נקבע כאחוז ממחיר המוצר המיובא, היבואן עצמו יישא באחריות אם ייקבע בדיעבד שמחיר המוצר היה מופרז. זאת גם כאשר העלאת המחיר הייתה תופעה עולמית, והיוזמה להעלאת המחיר הייתה כולה של ספק המוצרים בחו"ל. נראה שבעתיד יבואנים וספקים יצטרכו לקחת את ההחלטה בחשבון במשא ומתן ביניהם, במיוחד בכל הנוגע לקביעת המחירים.
מאת עו"ד טליה סולומון, שותפה, ראש מחלקת הגבלים עסקיים והתחרות, הרצוג ועו"ד איריס אכמון, שותפה, מחלקת תחרות והגבלים עסקיים, הרצוג
d&b – לדעת להחליט
