עלייה בשיעור הצעירים בישראל שאינם עובדים או לומדים - מקום שישי ב-OECD
עלייה בשיעור הצעירים בישראל שאינם עובדים או לומדים - מקום שישי ב-OECD
לפי שנתון החינוך של ארגון המדינות המפותחות, שיעור הצעירים חסרי המעש בישראל עלה ל-22% ב-2020 לעומת 19% ב-2019; רק 13% מאותם צעירים חיפשו עבודה - השיעור הנמוך ב-OECD; הפתעה לטובה: שיעור נשירת המורים בישראל הוא הנמוך ביותר בארגון, 3.8% בשנה - חצי מהממוצע
שיעור הצעירים (גילאי 18-24) חסרי המעש (שאינם לומדים או עובדים - NEET) בישראל עלה מ-19% ב-2019, ל-21.7% ב-2020 - שנת הקורונה הראשונה. נתון זה ממקם אותה במקום השישי מבין המדינות המפותחות (OECD) באחוז הצעירים חסרי המעש. כך עולה משנתון החינוך של ה-OECD שהתפרסם היום. לפני ישראל ממוקמות מדינות הנחשבות לחלשות דוגמת דרום אפריקה (46%) וקולומביה (34.5%) וכן מדינות שידועות בבעיית אבטלת הצעירים הקשה שלהן, דוגמת ספרד (22%) ואיטליה (25.5%).
ממוצע הצעירים חסרי המעש ב-OECD עמד על 14.5% ב-2019 ועלה ל-16% ב-2020, כלומר ישראל נמצאת משמעותית מעליו. עורכי השנתון מזהירים שלתקופות ארוכות של חוסר מעש עלולות להיות השלכות קשות על הקריירה של הצעירים עצמם וכן על החברה.
הבעיה בישראל חמורה במיוחד משום שרק 13% מהצעירים חסרי המעש (אחוז דומה לגברים ונשים) כאן חיפשו עבודה ב-2020, השיעור הנמוך ביותר במדינות המפותחות. ממוצע הצעירים חסרי המעש שחיפשו עבודה במדינות המפותחות עמד על 32% מהנשים ו-47% מהגברים.
בעיית הצעירים חסרי המעש חריפה במיוחד בישראל אצל הצעירים הערבים ונחשבת לאחד הגורמים התורמים לגל הפשע והאלימות במגזר. מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית חסן טואפרה העריך את היקף הבעיה ב-50% מהצעירים הערבים. בניגוד לצעירים היהודים שלהם מסלול מעבר ברור ממערכת החינוך לעבודה דרך צבא ולימודים בחברה הערבית חסרה מסגרת מעבר.
בישראל עזיבת המורים קטנה יותר
נתון מפתיע שעולה מהדו"ח הוא שבניגוד לתלונות על אחוז נטישת המורים הגבוה, בפועל שעור נטישת המורים בישראל (מוסדות חינוך ציבוריים ופרטיים) הוא הנמוך בעשר המדינות שיש עליהן נתונים ועומד על 3.8% בשנה. ממוצע העזיבה במדינות שנבדקו עומד על 7%. בנורבגיה שמוליכה בטבלה, שיעור עזיבת המקצוע עומד על 12% ובפינלנד, שבמקום השני - על 10%.
גם בשיעור העזיבה של מורים צעירים בני 25-34 ישראל אחרונה עם 3.5%, כאשר הממוצע הוא 8%. ישראל מוזכרת בשנתון שוב ושוב כבעלת אחוז השחיקה הנמוך ביותר של מורים. כל זאת למרות התלונות הרבות בישראל על כך שחמישית מהמורים החדשים עוזבים בשלוש השנים הראשונות.
2 צפייה בגלריה
המהומות בלוד. בעיית הצעירים חסרי המעש חמורה במיוחד בקרב הציבור הערבי, והיא אחד הגורמים לגל הפשע והאלימות במגזר
(צילום: עמית שעל)
הוצאה לאומית לחינוך גבוהה, הוצאה לתלמיד - קטנה
ההוצאה הלאומית למוסדות חינוך בישראל, כולל אקדמיה, עמדה ב-2018 על 6.2% מהתמ"ג, מה שממקם את ישראל במקום השלישי מבין המדינות המפותחות - הממוצע ב-OECD הוא 4.8% מהתמ"ג. אלא שהנתון המחמיא הזה מטעה.
ההוצאה הלאומית לתלמיד במוסד חינוך בישראל עמדה באותה שנה על 9,600 דולר לעומת ממוצע של 10,500 במדינות המפותחות. סכום זה ממקם את ישראל 6 מדינות מתחת לממוצע. ההוצאה הלאומית לסטודנט עמדה בישראל על 12.3 אלף דולר, חמישה מקומות מתחת לממוצע ה-OECD שהיה 17.1 אלף דולר.
הסיבה לפער בין המיקום של ישראל בתחום ההוצאה הלאומית למוסדות חינוך לבין המיקום בהוצאה לתלמיד היא מספר הילדים הגדול בישראל, שגורם לכך שההוצאה מתחלקת על הרבה יותר תלמידים.
יצוין כי ה-OECD מחשב את ההוצאה הלאומית למוסדות חינוך שהיא שונה מההוצאה הלאומית לחינוך; כמו כן, בכל שנתון סטטיסטי יש שיהוי באיסוף נתונים וב-OECD שאוסף נתונים מעשרות שנתונים השיהוי גדול יותר. לכן נתוני התקציב מתייחסים ל-2018.
ממשלות ישראל אוהבות להתגאות בעלייה בתקציב החינוך ומתגאות פחות בקיצוצים הרוחביים המכרסמים בו במקביל. ואולם מתברר שיחסית לגידול במספר התלמידים, העלייה בהוצאה לתלמיד בין השנים 2012 ל-2018 עמדה על 1.4% בלבד; זאת, לעומת הממוצע במדינות המפותחות שעמד על 1.6%. מעניינת במיוחד העלייה המתמדת בהוצאה לתלמיד במדינות מזרח אירופה: הונגריה – 6% לשנה, סלובקיה – 4.4%, אסטוניה – 4%, פולין – 3.6%, צ'כיה – 3%, ולטביה – 3%.
