דעההניצחון העתידי על חמאס - ממכה צבאית ליוזמה מדינית
דעה
הניצחון העתידי על חמאס - ממכה צבאית ליוזמה מדינית
על ישראל להתעלות לגודל השעה, לאמץ את היד האמריקנית המושטת, ולקדם שותפות עם ציר מדינות ערב הרואות בחמאס איום על יציבותן ועל שלום האזור. זו הדרך היחידה למנוע את האסון הבא ולנצח את החמאס והפונדמנטליזם הדתי שהוא מייצג
התקפת הטרור של החמאס על יישובי הנגב המערבי ב-7 לאוקטובר ערערה את תחושת הביטחון של כלל אזרחי ישראל ותיוותר כטראומה לאומית שלא הכרנו כמותה.
מטרת המתקפה, כפי שנוסחה על ידי סגן מנהיג חמאס ח'ליל אל-חיה בראיון לניו יורק טיימס, היא "לשנות את המשוואה [הפוליטית] כולה". לדבריו, "הצלחנו להחזיר את הנושא הפלסטיני לשולחן. תמונת הניצחון של החמאס נצרבה בתודעה ב-7 באוקטובר. מכאן והלאה המאבק הצבאי הפך להוויית החיים במזרח התיכון – אף צד באזור לא יחווה רגיעה כשהצד האחר מוכה ומושפל".
לפנינו מלחמה א-סימטרית: החמאס מוגבל בכוחו הצבאי אך לא נוהג על פי דיני המלחמה, ישראל (הדמוקרטית עדיין) עתירת יכולות צבאיות אך מוגבלת במסגרת החוק ודעת הקהל הבינלאומית. בנוסף, המחויבות המדינתית כלפי החברה האזרחית מאלצת את ישראל להגדיר את שחרור החטופים כולם כיעד מלחמה עליון. במצב שנוצר לא היה אפוא מנוס מלשלם את מחיר הסחטנות של החמאס. הפקרה חוזרת של החטופים הייתה מותירה כתם מוסרי בל יימחה על ממשלת ישראל ועל צה"ל.
הפסקת האש החיונית לצורך החזרת החטופים מובילה כצפוי לעצירת המומנטום של התמרון הקרקעי של צה"ל. לחילופין, התבססות נייחת של צה"ל בצפון הרצועה, תוך פשיטות על מעוזי החמאס בדרום, עלולה להפוך מלכודת דמים כמו שהייתה ווייטנאם לארצות הברית או לבנון לישראל. בהינתן מגבלות הזמן וקשיי הפעולה במרחב האזרחי הצפוף בעולם, נראה שצה"ל יתקשה לממש את יעד מיטוט החמאס. יחד עם זאת, ישנה הבנה בינלאומית שהחמאס מהווה מכשול לקיום ביטחון האזור והסדרה מדינית. זה הרגע לעבור מחתירה להכרעה צבאית אל לחימה שתכליתה להכשיר את הקרקע ליוזמה מדינית והסדרה ביטחונית אזורית בשילוב עם כינון כוח שיטור רב-לאומי אפקטיבי.
תמיכתו הצבאית, הכלכלית והדיפלומטית של נשיא ארצות הברית ביידן, מביקורו בישראל בתחילת המערכה ועד ימים אלה בולטת על רקע כישלונה של המנהיגות בישראל. אך ביידן מבהיר כי "תג המחיר" המדיני הוא הסכמה של ישראל לנוע בנתיב ההסדרה המדינית והכרה במדינה פלסטינית ריבונית.
יש הטוענים כי הסדר מדיני הוא אויב החמאס (מתי שטיינברג, "ההתמודדות האמיתית עם החמאס לא מתקיימת בזירה הצבאית"). סרבנות הממשלה לדון באופק מדיני היא דרך ללא מוצא, והמשך כישלון הימין במתן תקווה לעתיד טוב יותר לאזרחי ישראל. תוכנית הנשיא ביידן עשויה לאפשר למדינת ישראל לעבור מתבוסה ליוזמה ותקומה. זה הזמן לצאת למסע ארוך של תיקון ישראל מן היסוד.
החמאס יבקש לממש את נכס החטופים בתמורה לשחרור האסירים הפלסטינים, ובכך לצרוב בעולם הערבי את תהילתו. על מנת לרכוש את מעמד ההנהגה בחברה הפלסטינית, החמאס יעמוד על הכללת אסירי פתח בעסקה, ובכלל זה מרואן ברגותי. דווקא עובדה זו יכולה לסייע לישראל בעיצוב של מנהיגות כריזמטית ופרגמטית לרשות הפלסטינית, שיכולה בעתיד לשוב ולהיות בת ברית במאבק בחמאס.
תוכנית ההסדרה המתגבשת על ידי האמריקנים עשויה לכלול תמיכה כלכלית של מדינות המפרץ בתיאום הדוק עם מצרים, סעודיה ונוכחות אפשרית של כוח ערבי רב-לאומי הכוללת שותפות סמלית של הרשות הפלסטינית.
ממשלת ישראל מסרבת לדון בתוכנית הכוללת אופק מדיני, אך מניסיון השנה האחרונה למדנו ששינוי אמיתי יתרחש בדרך של שיח ולחץ ציבורי. החברה האזרחית מסוגלת להתארגן למאבק על עיצוב גורלה. עלינו להתעלות לגודל השעה, לאמץ את היד האמריקנית המושטת, ולקדם שותפות עם ציר מדינות ערב הרואות בחמאס איום על יציבותן ועל שלום האזור.
זו הדרך היחידה למנוע את האסון הבא, וגם הניצחון האמיתי על החמאס והפונדמנטליזם הדתי – לא יהיה לנו ניצחון אחר.
ד"ר בעז תמיר הוא יזם, תעשיין, מנהל, יועץ עסקי וארגוני, ואיש אקדמיה
