דעהכשחצי מהעולם הולך לבחירות, הבנקים המרכזיים ינהגו במתינות
דעה
כשחצי מהעולם הולך לבחירות, הבנקים המרכזיים ינהגו במתינות
בתקופת בחירות, הממשלה רוצה להרעיף כל טוב על האזרחים על מנת להיבחר שנית, ובשילוב עם הורדות ריבית הדבר עשוי לגרום להתגברות הצריכה וזינוק מחודש של האינפלציה. לכן תהליך הורדת הריבית צפוי להיות הדרגתי, ולא מן הנמנע שיהיו בו הפוגות קצרות
הבנקים המרכזיים בעולם נמצאים בנקודה מורכבת: מחד, האינפלציה ירדה – אך לא מספיק, ובטח לא בכל מה שקשור למחירי מוצרים בלתי סחירים ושירותים. למעט צרפת וגרמניה, בכל המדינות המפותחות האינפלציה גבוהה מ-2%. בנוסף, הצמיחה מתמתנת, אך לא בהכרח בסדרי הגודל לשמם ננקטה המדיניות המוניטרית המרסנת כל כך שלהם. לפי ה-OECD, קצב הצמיחה הממוצע של מדינות הארגון עומד על 1.6% עד 1.8% כבר שישה רבעונים.
לכך נוסיף את העובדה שיותר ממחצית תושבי כדור הארץ הולכים דווקא השנה לבחירות, ובדרך כלל הממשלות רוצות להרעיף כל טוב על האזרחים – על מנת להיבחר שנית. בכלכלה ידוע שבמקרה של הרחבה פיסקאלית גירעונית קשה יותר להוריד ריבית. בעצם, זה כמו לנסות למשוך את השמיכה לכל הכיוונים – אם הריבית תרד שעה שהממשלה יוצרת גירעונות וחובות, האינפלציה תזנק שוב. לא בטוח שהכלכלה התקררה מספיק על מנת להבטיח ששילוב של הרחבה פיסקאלית והקלה מוניטרית לא תגרום לה לרתוח.
ולמה שזה יקרה? העיפו מבט על שיעורי האבטלה בעולם המפותח. בהרבה מדינות הם לא רחוקים במיוחד ממצב של תעסוקה מלאה. בנוסף, לוקח לממשלות זמן להקטין את ההוצאות לאחר התנפחות התקציבים בתקופת הקורונה, עם כל תשלומי ההעברה והכספים שהוזרמו לציבור הנצור. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, נכון להיום, ארבע שנים מתחילת הקורונה, משקל ההוצאות הציבוריות במדינות המפותחות למעט ארצות הברית (בניכוי החזרי ריבית) נותר גבוה ב-3% תוצר מהציפיות שהיו לפני הקורונה.
אז מה עושים ואיך מיישבים את הצורך לנרמל את משקל ההוצאות בתוצר עם הצורך להוציא לטובת הבחירות? השנה מקיימות מדינות שמאכלסות יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם בחירות כלליות. בחלק מהן (הודו, בריטניה ועוד) הבחירות כבר התקיימו, ובחלק אחר (ארה"ב) הן בדרך. כשהממשלות מגדילות תקציבים וגם מפחיתות מיסים על מנת לשאת חן בעיני הבוחרים, האם על הבנקים המרכזיים להתחשב בכך? שהרי הורדות מס פועלת כמו הורדת ריבית מבחינת השפעתן החיובית על ההכנסה האישית הפנויה.
לפי חישובי הקרן, גם אם יחסי הגירעון התקציבי לתוצר יקוצצו בשנים הבאות, לא יהיה בכך די כדי לבלום את הגידול ביחסי החוב הציבורי לתוצר לפחות עד שנת 2029. למעשה, לפי בלוג שפורסם באתר הקרן, ייקח שנים להחזיר את הגירעונות הפיסקאליים לרמות שאפיינו אותם לפני הקורונה. בתווך, תעמוד בסימן שאלה הכוונה והיכולת להקצות תקציבים לטובת מיזמים חדשניים בתחום האחריות החברתית והסביבתית, לרבות מעבר מאנרגיה פוסילית לאנרגיה ירוקה.
לכן, בשורה התחתונה, עם כל השמחה וההתלהבות מכך שהריביות בעולם שבות לרדת, חשוב לדעת כי בשל הגידול בגירעונות הממשלתיים ובחובות הציבוריים – שמדינות רבות אחראיות להן בשל הבחירות שמתקיימות אצלן – ירידת הריבית תהיה הדרגתית ומדודה ולא מן הנמנע כי תהיינה הפוגות לא קצרות.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
