קרב הירושה בליכוד עובר דרך לשכת יו"ר התעשייה האווירית
קרב הירושה בליכוד עובר דרך לשכת יו"ר התעשייה האווירית
שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ בולם את מינויו של גלעד ארדן והכאוס סביב מציאת יו"ר חדש גובר. בינתיים, החברה הביטחונית מתקשה בהשגת חומרי גלם ממדינות שמחרימות את ישראל, אתגר שרק יחריף בעקבות צווי המעצר מהאג לגלנט ונתניהו
נכון לסוף השבוע האחרון, איש בהנהלת התעשייה האווירית לא קיבל כל מסר על שינוי בתוכנית למינויו של גלעד ארדן, עד לאחרונה שגריר ישראל באו"ם ובעבר חבר כנסת ושר מטעם הליכוד, לתפקיד היו"ר. עם זאת, אין בכך כדי להעיד על דבר בכל הקשור למימוש התוכנית שארדן אכן יחליף בעוד חמישה ימים את עמיר פרץ, שיסיים כהונה של שלוש שנים. לפני כמה שבועות ארדן מונה לדירקטור בחברה הביטחונית, שבבעלות מלאה של המדינה, במסגרת הכשרת הקרקע לכינוס הדירקטוריון שיבחר בו ליו"ר.
ההחלטה למנות את ארדן התקבלה בידי שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, השר שאמון על החברות הממשלתיות דודי אמסלם, ונתמכה בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. מאז עברו כחודשיים וחצי ובינתיים הזדמנה לנתניהו שעת הכושר שלה חיכה זמן רב כדי לפטר את גלנט. הסתלקותו של גלנט מהזירה ומינויו של ישראל כ"ץ במקומו אפשרו לנתניהו לסלק גם את תמיכתו ממינויו של ארדן.
כ"ץ, שמבין היטב את גבולות הגזרה הצרים מאוד שקבע לו נתניהו, מיישר איתו קו ומתנגד למינויו של ארדן. פרט לכך שנתניהו מתנער ממינוי שקידם גלנט, לכ"ץ סיבות משלו להרחיק את ארדן מהתע"א. הוא מביט קדימה, אל היום שאחרי נתניהו, ורוצה להגיע לקרב הירושה בליכוד עם תדמית של ביטחוניסט שראוי להרים את הטלפון האדום באמצע הלילה.
כ"ץ חושש מארדן הדומיננטי
לפי שעה צירוף שמו של כ"ץ למילה "ביטחוניסט" נראה זר ותמוה. אלא שהוא מאמין שהזמן עוד יעשה שלו, שסדר יום שמכתיבה מלחמה רב־זירתית וחיכוך קבוע עם ביטחוניסטים אמיתיים יהפכו אותו לאחד מהם. הוא חושש שאחרי כל ההשקעה ב"מייק אובר" הזה, בקרב הירושה שיבוא ביום שאחרי נתניהו הוא יפגוש את ארדן, שבינתיים ינפח שרירים בין סדנאות המטוסים והטילים של התעשייה האווירית ויהפוך ל"ביטחוניסט" בעצמו. הוא רהוט, צעיר ונמרץ ממנו, עובר מסך הרבה יותר טוב ממנו ותפקידו כיו"ר החברה הביטחונית הגדולה בישראל ינרמל את נוכחותו בשיח המיליטריסטי, שלא ישתנה במהלך השנים הקרובות.
ואלה הם לא כל הפחדים כולם של שר הביטחון כ"ץ מארדן. כאחד הפוליטיקאים המעורים בליכוד, הוא מכיר במשקלה הכבד של התעשייה האווירית במפלגה, ער למאזן הכוחות וזהות הנפשות הפועלות. את ועד העובדים שלה מוביל יאיר כץ, בנו של שר התיירות חיים כץ, שהיה בעצמו יו"ר הוועד ובנה בה את עיקר הבייס הפוליטי שלו. כשעזב את ראשות הוועד אחרי שנות דור הוא הפקיד את הבייס הזה בידי בנו, שהוא הגרסה המשודרגת שלו, מעין כץ 2.0.
כ"ץ, שמבין היטב את גבולות הגזרה הצרים מאוד שקבע לו נתניהו, מיישר איתו קו ומתנגד למינויו של ארדן. מעבר לכך, לכ"ץ סיבות משלו להרחיק את ארדן מהתע"א: הוא חושש שיקבל בוסט תדמיתי
בזמן ששר הביטחון כ"ץ הוא הסאנשו פאנשו של נתניהו יותר מכל דבר אחר, אמסלם מנסה לעשות קולות רקע של מי שנאמן למילתו והבטחתו ומתעקש, כביכול, לממש את מינויו של ארדן. עמדתו הנחרצת תתפוגג ברגע שנתניהו יורה לו להוריד את הראש ולסגת. לארדן הוא תמיד יוכל להגיד שניסה ולשלוח אותו להתלונן אצל ראש הממשלה.
אנשי ליכוד שמקורבים לקדירה שנבחשת בנמרצות בידי נתניהו וכ"ץ, מעידים שבכוונתם למנות ליו"ר תע"א "דמות פחות דומיננטית" מארדן. לפי שעה לא ברור מי היא אותה דמות, אך שמו של דני נוה הוזכר. פשר מימושה של כוונה זו צריך להיקלט אצל היו"ר שייבחר כך שבעיניי שר הביטחון וראש הממשלה הוא אמור להיות סוג של בובה. מהצד השני, אין הרבה מאוד אנשים שיסרבו למשרה שמזמנת גישה לסודות כמוסים הקשורים לליבת העשייה הביטחונית של ישראל, לשכר חודשי של כ־100 אלף שקל, בונוסים, מזכירות, ראש מטה, נהג אישי, גישה למינוי מקורבים באצטלה של "משרות אמון", טיסות לחו"ל ושאר כיבודים.
כיסא היו"ר לא יישאר ריק
אחרי ההרס השיטתי של המדינה, קשה להתרגש מהפיכת התעשייה האווירית לארגז חול המשמש למשחקיהם הפוליטיים של ראש הממשלה ושריו. גם אם לא יתמנה לתע"א יו"ר חדש עד סוף השבוע כמתבקש במחוזות מתוקנים, לא תיפול אפילו פיסת שמיים אחת.
כשהדירקטוריון יתכנס, הוא יבחר מקרב חבריו בפתחה של כל ישיבה את מנהלה אד־הוק, לא מסוג המצבים שהתע"א לא התמודדה איתם בעבר. המנכ"ל שלה בועז לוי, שנחשב לאחד הטובים שהיו בתולדותיה, גדל בתוך החברה, מכיר את מוצריה, את שווקיה ואת אתגריה כך שאינו זקוק למישהו שיחזיק לו את היד. גם מצבה הפיננסי איתן, השנים האחרונות הן הטובות והרווחיות בתולדות התעשייה האווירית. בשבוע שעבר היא דיווחה על רבעון שיא נוסף, כשצבר ההזמנות שלה שבר את השיא של כל הזמנים, הסתכם ב־25 מיליארד דולר, הרווח הנקי שלה עמד ב־122 מיליון דולר ובקצב התפתחות הסכסוכים במזרח התיכון ובעולם היא עדיין לא אמרה את המילה האחרונה.
הוצאת צווי המעצר הבינלאומיים לנתניהו ולשר הביטחון לשעבר גלנט בסוף השבוע בהאג עלולה להקצין מגמות שכבר מעיקות זה למעלה משנה על תע"א, כמו גם על שאר החברות הביטחוניות שמתקשות להשיג חומרי גלם הנחוצים לתהליכי הייצור מצד חלק מהספקיות בעולם הפועלות במדינות שמחרימות את ישראל.
בין אם בעיכוב של ימים, שבועות או חודשים לתע"א ימונה יו"ר. זה לא התפקיד שפוליטיקאים יזניחו למשך זמן, תמיד יש להם את מי לצ'פר ואולי על הדרך גם להשיא רווח משני. אלא שבייחוד בעת כזאת ראוי שהיו"ר הבא שלה יהיה מצויד בכלים ובכישורים שיאפשרו לו לפתוח לה דלתות בשווקים חדשים וגם לשמר את הקשרים הקיימים בשווקים המאותגרים בסנטימנט אנטי ישראלי מחמת המלחמה המתמשכת, בעיקר באירופה. ואם לא, אז לפחות שלא יפריע.
