פרסום ראשוןהעיקר הבריאות? סמוטריץ' מאריך את הפטור על מס סוכר בשנה נוספת
פרסום ראשון
העיקר הבריאות? סמוטריץ' מאריך את הפטור על מס סוכר בשנה נוספת
למרות המלצות מומחים, רשות המסים קיבלה הוראה להאריך את ביטול הפטור על שתייה מתוקה. במצב שבו הסקרים לא מחמיאים לשר האוצר, הוא מבין שעליו לשלם כמה שצריך, למי שצריך כדי לשמר את קואליציית ה-64, גם אם זה פוגע בציבור. התקווה היחידה שנותרה היא שהפקידות המקצועית תנסה לבלום את המהלך או אולי דווקא שר הבריאות
בסך הכל שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לא היה צריך לעשות כלום. רק לחדול. אלא שביממה האחרונה התקבלה ברשות המסים הוראה להאריך את ביטול הפטור על מס סוכר (שתייה מתוקה). אם סמוטריץ' לא היה מתערב, החל מה-1 בינואר, הממשלה היתה חוזרת לגבות את אחד המסים הטובים, החכמים והצודקים (ישנם מעט מסים שעונים על שלושת הקריטריונים האלו) הקיימים במערכת.
בניגוד לרוב המסים, מטרתו של המס על שתייה מתוקה אינה למקסם הכנסות מדינה ממסים אלא להיפך: להתאפס. עד כמה שזה נשמע משונה, מטרת הממשלה בהטלת המס הזה הוא שהוא יניב אפס שקלים. המס הזה נכנס לקטגוריה המכונה "מס חטאים" (Sin Taxes). שתייה מתוקה מחוללת סוכרת שבמדינות רבות כמו ארה"ב מוגדרת כ"מגיפה" (באופן רשמי) ומהווה אחת סיבות התמותה העיקריות במערב. יתרה מזו, אסור לשכוח כי ישראל ניצבת בראש הטבלה במספר קטיעות גפיים לנפש בגלל סוכרת. זו כבר צריכה להיות סיבה מספקת כדי להחזיר את המס – ומיד. מטרת המס היא למנוע מאזרחים לצרוך את המוצר הזה. הוא גם צודק כי בסך הכול הוא מבקש שאת העלויות העודפות בגין הפעולה המזיקה הזו, יממן - לפחות באופן חלקי - מי שמזיק לעצמו.
ברור לכל שמי ששותה שתייה מתוקה עלול להפוך לחולה סוכרת (משרד הבריאות היה בין המובילים והיוזמים של המס הזה) ולכן עליו לממן חלק מהעלויות העודפות שהוא צפוי להטיל על מערכת הבריאות כולה. העיקרון הזה ידוע בז'רגון הכלכלי תחת הקטגוריה של "השפעה חיצונית שלילית" (externalities) ומשתמשים בו כאשר שחקן כלכלי בעת שהוא מייצר או מבצע משהו לטובתו (לכאורה), הוא מייצר נזק לכלל הציבור או לסביבה. המס, הוא הכלי שעושה את ההחצנה של אותו נזק וגובה מחיר ממנו – שכן מערכת המחירים הרגילה לא יודעת לגבות ממנו את אותו מחיר (אין דרך לכמת שנים לאחר מזה כמה מס עליו לשלם בהיותו סוכרתי בגלל השתייה המתוקה). כך שבעקיפין, המס הזה מציל חיים.
אלא שנדמה ששר האוצר קיבל הוראה מהאנשים שבאמת מנהלים את הממשלה - והאוכלוסייה שהם מייצגים הכי זקוקה למס הזה: ההנהגה החרדית. הם הבטיחו למחוק את זכר המס הזה, שאותו הטילה "ממשלת השינוי". עבור סמוטריץ', בן גביר,דרעי וגפני - הכל הוא לגופו של "אדם" ולא לגופו של עניין". החטא הוא המס, לא השתייה המתוקה ההרסנית.
הדבר העצוב הוא כי בין מעט המחמאות ששר האוצר סמוטריץ' זכה היתה העובדה שהוא לפחות לא ביטל את המס באופן סופי אלא "הקפיא" אותו בהוראת שעה. סמוטריץ' קיבל הרבה קרדיט על כך שעמד איתן בפני הלחצים העצומים של החרדים שכן היה נדמה שהבין והפנים את ההיגיון שעומד מאחורי המס. אלא שהמצב השתנה, בעיקר המצב בסקרים (הוא לא עובר את אחוז החסימה) ולכן פונקציית המטרה של סמוטריץ' התחדדה: לשלם כמה שצריך, למי שצריך כדי לשמר את קואליציית ההרס ולשמור על בלוק 64 (גם ראש הממשלה בנימין נתניהו נרתם למשימה). גם אם זה פוגע בציבור. ברור כעת כי ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-גפני לא רואים ממטר. לא את כלל ישראל ולא את האוכלוסיה שהם מבקשים לכאורה להגן ולקדם. בדיוק כמו עם קצבאות האברכים שרק מנציחים עוני, אי שוויון ובטלה.
לביטול המס הזה יהיו השלכות פיסקאליות: המשך ביטולו מחייבת את הממשלה (או לפחות אמורה) למצוא מס אחר שיכסה על אובדן הכנסות המדינה שכן מדובר בסכום נאה: בין חצי מיליארד שקל ל-900 מיליון לפי הערכות באוצר. מישהו יצטרך לשלם כדי לכסות את הבור שהפטור הזה חופר. כל חלופה אחרת היא רעה שכן מס על הסוכר הוא מס טוב.
מיותר לציין גם כי כלל הגופים הבינלאומיים המליצו, חלקם בפניו של סמורטיץ' כמו מזכ"ל ה-OECD, מתיאס קורמן, שביקר וישב עם שר האוצר לפני כמה שעות, למנוע בכל מחיר הטבות מס שאינן מיטיבות עם כלכלת ישראל, כדי לשמר את האמינות התקציבית ועל מצבה הפיננסי של הממשלה. אבל סמוטריץ' וגם נתניהו חיים בימים אלו במציאות מגבילה לפיה המשק הישראלי במצב מצוין ו"לא חסר כסף". הדבר האחרון שמעניין כעת את סמוטריץ' ונתניהו זה הגירעון והחוב, הרי זה כסף של האזרחים. את החרדים זה מעניין אפילו פחות כי הם לא צריכים לממן אותו ממילא.
מיותר לציין כי המצב התקציבי השתנה ללא היכר מאז אותו חודש מרץ 2023 שסמוטריץ' החליט לתת את הפטור ועד היום: הגירעון זינק לרמות עצומות והוא צפוי להגיע ל-10% תמ"ג (כ-200 מיליארד שקל) עד סוף 2024. תקווה אחת שנותרה היא שהפקידות המקצועית - ששוב הזדעזעה לשמוע את הבשורה התקציבית של סמוטריץ' - תנסה לבלום זאת. אך לפי ההישגים של השבועות האחרונים, אין לבנות על זה יותר מדי. התקווה השנייה, היא ששר הבריאות, אריאל בוסו (ש"ס), יחד עם יו''ר מפלגתו אריה דרעי, שכל כך דואגים לבריאות הציבור, יבלמו בגופם עוולה כזו. התקווה הזו הרבה יותר מבוססת, הרי זה אותה מפלגת ש"ס שיחד עם אורי מקלב (וגפני) מצאו לנכון להשקיע 70 מיליון שקל (30 מיליון על חשבון פעולות אחרות של משרד הבריאות לכלל האוכלוסייה) כדי לקדם את הבריאות בקרב החרדים לפני כמה חודשים בודדים: "הנגשה תרבותית לשירותי הבריאות של הציבור החרדי" היה השם הרשמי של תוכנית הביזה הספציפית הזו, שרק מקצין ומבליט את הדו-פרצופיות של הפוליטיקאיים החרדים. גם הכתם הזה חייב ליפול על דרעי ובוסו.
