פרשנותעל הכוונת של נתניהו: מיטוט הפרטיות של הישראלים
פרשנות
על הכוונת של נתניהו: מיטוט הפרטיות של הישראלים
תזכיר חוק השב"כ החדש מעניק לארגון סמכויות מרחיקות לכת בחדירה לחיי האזרחים תוך הקטנת הפיקוח עליו, ושם את ראש הממשלה במרכז התהליך. מדובר בחוק מדאיג במיוחד, שמשלים את המהלכים לצמצום כוחו של בג"ץ בשמירה על זכויות אזרח
1. תזכיר חוק השב"כ שפורסם לאחרונה יכול להשתלב היטב בהפיכה המשטרית, שכרגע נסוגה למדרון האחורי ומחשבת מסלול מחדש – האם תחזור לחיינו או תעשה דרכה אל פח האשפה. התזכיר החדש מתכתב עם רציונל ההפיכה - שניהם מכוונים לפגיעה ממשית בזכויות האדם והאזרח. ההפיכה – באמצעות החלשת ביקורת בג"ץ והייעוץ המשפטי; התזכיר – באמצעות הרחבת הסמכויות לחילול פרטיותם של האזרחים.
התזכיר מבקש להעצים את כוחו של השב"כ, להרחיב את גישתו למאגרי המידע, התכנים והפרטיות של האזרחים. כבר היום יש לשב"כ גישה למאגרי המידע של ספקי התקשורת, במיוחד לנתוני הגלישה של האזרחים. התזכיר מרחיב את נתיבי הגישה, מצמצם את הביקורת הפרלמנטרית והמשפטית ומציב את ראש הממשלה כגורם מרכזי בתהליך. וזו הסכנה העיקרית. האם נכון להפקיד את הכוח הזה בידי ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, שאיבד את האמון של מרבית הציבור; שאחראי לאסון ולמחדל הנוראים; שלכוד בצרותיו האישיות - החל ממשפטו הפלילי וכלה בכורח שרידותו הפוליטית שמותנית בנאמנותו לקואליציית הקנאים והמשיחיים שמבטיחה את שלטונו?
2. נכון, גם היועצת המשפטית לממשלה נמצאת בלופ, בעיקר לעניין הדיווח, אבל "ראש הממשלה" הוא הכוח המניע העיקרי בהפעלת סמכויות התזכיר החדש, שבו נאמר לגביו ש"לא ייתן היתר לפי סעיף זה (ותיכף נגיע לזה – מ"ג), אלא לאחר ששקל, בין היתר, את מידת הפגיעה בפרטיות... וכי התועלת שתופק מהשימוש בו עולה, בנסיבות העניין, על מידת הפגיעה בפרטיות הכרוכה בכך".
התיקון מגדיר קטגוריות שונות של "מידע בעל רגישות מיוחדת", שלכאורה מוגנות: "מידע על אודות דעותיו הפוליטיות של אדם או על אמונותיו הדתיות של אדם", או "מידע על צנעת חייו האישיים של האדם, כגון התנהגותו והעדפותיו המיניות של אדם". אלא שהמידע ייחשף לעיני השב"כ במקרה שהוא "עלול לבסס חשש ממשי למעשים שלא כדין". וכאן נפתח פתח מסוכן. ממתי עבירה פלילית קשורה לדעה פוליטית או לאמונה דתית, אלא אם שולט כאן המשטר הפלילי של איראן או צפון קוריאה?
מדובר כאן באפשרות שדי ב"מעשה שלא כדין" כדי לפרוץ לפרטיותו של האדם ולשלוף ממנה נתונים שיכולים להפוך אותו לסחיט, לבייש אותו, להרוס את משפחתו ואת מעמדו. האם אפשר יהיה למנוע מהמידע הזה לדלוף לרשתות, לתקשורת, לווטסאפים, לטיקטוק? האם אפשר לסמוך על מנגנוני ההגנה מפני הסכנות האלה בתזכיר המוצע? האם אפשר לסמוך על ראש הממשלה, במיוחד הנוכחי, שיידע להנחות את השב"כ לפעול ברוח אחראית וממלכתית בלבד? התשובות לכל השאלות האלה הן לא, לא ולא.
3. התזכיר מוסיף ומאפשר למחוקקי הכנסת (להזכירכם: שמחה רוטמן, טלי גוטליב, ניסים ואטורי ושות') להוסיף סמכויות נוספות לשב"כ. כלומר אחרי שהחוק יעבור, יתאפשר לחבורה הפרועה הזו להוסיף עוד כהנה וכהנה נדבכים, קריטריונים וסמכויות. הדלת הזו, אחרי שהיא תיפתח, אין לדעת מי ואיך ימשיכו לפרוץ דרכה.
חוק השב"כ והתזכיר המוצע המרחיב מופעלים בעיקר בציר שבין ראש הממשלה לראש השב"כ. לזכותו של הארגון ייאמר שעד כה הוא נמנע, ואפילו נמלט, מלקבל לידיו סמכויות אזרחיות מובהקות כמו למשל התחקות אחרי שרים ועיתונאים. המסורת הזו נוצקה בימיהם של ראשי ארגון חזקים וערכיים. מה יקרה כשראש הממשלה, הנוכחי ואחרים מסוגו, ימנה ראש ארגון מזן שונה? מהזן הנפוץ והמוכר של המינויים ברחבי ממשלתו - אומרי הן נרצעים. מהסוג הנאמן למלך ולא לממלכה.
בתקופת הקורונה גויס השב"כ למטרות של עיקוב אפידמיולוגי אחר אזרחים. בג"ץ, בהובלת הנשיאה אסתר חיות, קבע כי השימוש בשב"כ מעורר קושי רב ביותר משום הפגיעה החמורה בפרטיות של אזרחים, ובגלל השימוש בו למטרות שאינן בליבת עשייתו וייעודו של הארגון. בג"ץ קבע אז שאת "גיוס" השב"כ ניתן לעשות רק בחוק ייעודי, שיבוקר בקפדנות ויוארך מעת לעת. במקרה הנוכחי, התזכיר מרחיב את חוק השב"כ הקיים אל סמכויות שיש להניח שיובאו לביקורת בג"ץ, וכאן חוזרים להצטלבות עם ההפיכה המשטרית שביקשה לעקור את שיני הפיקוח של בג"ץ, ולעת הזו נכשלה. לעת הזו, משמר בג"ץ את סמכותו לבקר חקיקה וצריך רק לראות איזה בג"ץ יפגוש את החוק החדש, אם וכאשר ייחקק.
4. ייעודו של השב"כ, לפי חוק השב"כ מ־2002, הוא "סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו". והנה הסכנה הראשונה: לפי קואליציית נתניהו, רק הממשלה והרוב בכנסת (ולא בית המשפט) הם הפרשנים המוסמכים למהותה של הדמוקרטיה ומוסדותיה. הם מבטאי "רצון העם" הבלעדיים.
לאחר 7 באוקטובר הולך ומתחזק הסנטימנט הישראלי נגד הערבים, כולל אזרחי המדינה. בעיני רבים הם נתפסים כתומכי חמאס וחלילה גם כחקייניו הפוטנציאליים. לכן ניתן להבין את הרצון של השב"כ להגביר את פיקוחו על האזרחים הערבים, בין היתר באמצעות חדירה לפרטיותם, שממנה ניתן לשאוב מחשבות, כוונות ואולי גם תוכניות. אבל, מכיוון שלא ניתן לייחד את החקיקה לפי דת, גזע או מין, מורחבות סמכויות הפלישה האימתניות האלה לכלל האזרחים. ובהזדמנות בלתי חגיגית זו גם לעיתונאים שאותם חובה להחריג מכל גישה להתכתבויות ותכנים פרטיים במחשב ובטלפון הנייד. חובה לצייד אותם בחיסיון שמוקנה לעורכי דין, רופאים, פסיכולוגים ואנשי דת. לחשוף עיתונאים לפלישת הפגסוס האימתני ועוד באישור ראש הממשלה, במיוחד הנוכחי, זהו כבר תסריט בלהות בלתי מתקבל על הדעת.
5. האיבה הרושפת של נתניהו כלפי התקשורת אינה טעונה הוכחה. די במינוי של שלמה קרעי לשר, כת"פ של שר התקשורת האמיתי יאיר נתניהו, כדי להוכיח את כוונות הזדון של נתניהו כלפי התקשורת, ל"רפורמה" האמיתית שבאמת מעניינת אותו. לאחרונה קיבלנו עוד אישוש לאיבה הזו, כשהטיח במסיבת עיתונאים בספי עובדיה מחדשות 13: "אני אמשיך להילחם בחמאס ואתם תמשיכו להילחם בי באולפנים". נתניהו באמת ובתמים רואה בתקשורת החופשית סכנה ללחימה מול חמאס וכמכשול בפני מיטוטו. לכן, האם באמת ניתן יהיה לסמוך עליו שלא ידליף מידע שייפול לידיו מהנייד של ספי עובדיה או אחרים שנמנים עם מבקריו המובהקים?
