דעה"בום כלכלי" אחרי המלחמה? לא כל כך מהר
דעה
"בום כלכלי" אחרי המלחמה? לא כל כך מהר
רבים צופים כי אחרי המלחמה תתחולל כאן תקומה כלכלית אדירה, אך ההתאוששות צפויה להימשך זמן רב מהצפוי. בין הגורמים: הכשלים הניהוליים, צרכי הביטחון הגדלים והמכה שספג הדור הצעיר
כולנו כמהים לבשורות טובות. אחרי למעלה משנה של מלחמה קשה, שהייתה בעלת השלכות משמעותיות על הכלכלה המקומית, אשר כללו, בין היתר, הגדלה ניכרת של החוב הלאומי, הורדת הדירוג של ישראל ע"י חברות הדירוג הבינלאומיות ושלל גזירות כלכליות שהוכנסו לתקציב 2025, אנו מתחילים כעת לראות את האור בקצה המנהרה.
לאחרונה התחלנו גם לשמוע יותר ויותר על ה"בום הכלכלי" שממתין לנו עם סיום המלחמה, כשהציפייה היא ש"בשש אחרי המלחמה" תתחולל כאן תקומה כלכלית אדירה. עד כמה שהיינו רוצים להצטרף לאופטימיות זו, ישנן מספר סיבות לכך שהתאוששות צפויה להימשך, להערכתנו, זמן רב יותר מהצפוי.
הניהול לא השתפר
על אף שהאופטימיים בינינו נוטים לתלות את כל הכשלים הכלכליים במלחמה בה אנו מצויים, בפועל, לא מעט מהכשלים נובעים מניהול לא מיטבי של המדינה. למעשה, כמעט כל מי שניהל עסק בחייו יכול בקלות להצביע על כשלים וקשיים בניהול משרדי הממשלה ותחומים נוספים במדינה.
תחומי התחבורה וההסברה הם דוגמאות בולטות לכך. גם בעיית עודף המשרדים הממשלתיים, עליה הצביעו חברות הדירוג הבינלאומיות ובנק ישראל, לא טופלה, ובמקום לסגור את המשרדים המיותרים על מנת להתייעל, בחרה ממשלת ישראל לפתוח משרד נוסף, משרד המינהלות. בנוסף, יותר משנה לתוך המלחמה, אין עדיין תהליך שיקום מאסיבי או מינהלת תקינה בעלת תוכנית שיקום מקיפה לעוטף עזה או לצפון. כל אלה מצביעים על בעיות ניהוליות קשות של הממשלה, ואלו, ככל הנראה, לא ייפתרו בסיום המלחמה.
מלחמה ארוכה מביאה להתאוששות לא פשוטה
מלחמות ארוכות מחייבות לרוב בסיומן תהליך התאוששות שאינו פשוט ותלוי בגורמים רבים שאינם בהכרח גמישים. יש לקחת בחשבון שצורכי הביטחון הולכים וגדלים, ויותר ויותר מתקציב המדינה יופנה בשנים הקרובות לתחום הביטחון. גם החוב הלאומי ותשלומי הריבית גדלו, דבר שיחייב הפניית כסף לתשלומים אלו במקום לתחומים מעודדי צמיחה. בנוסף, הגזירות הכלכליות שמטילה הממשלה כדי לממן את צרכי המדינה החדשים עשויות לעודד אינפלציה, כפי שראינו שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.
עם סיום המלחמה המדינה תצטרך לקדם שיקום ארוך מאוד של שורת יישובים חרבים. אולם, ענף הנדל"ן איננו ענף גמיש והתהליכים בו הם לרוב ארוכים יחסית. כך לדוגמה, אם נסתכל על מלחמת יום כיפור והתחלות הבנייה במהלך חמש השנים שאחריה, נראה שלא באמת הייתה פריחה בשנים אלה: התחלות הבניה בשנת 1972, ערב המלחמה, עמדו על כ-66.2 אלף, בשנת המלחמה הן עמדו על כ-55.8 אלף, ושנה לאחר המלחמה (1974) הן עלו ל-58.6 אלף. בשנים 1978-1975 עמדו התחלות הבנייה על 51.6 אלף, 35.3 אלף, 26.7 אלף, ו-30.7 אלף בלבד בהתאמה.
העולם השתנה, וגם הדור שנכנס לעולם העבודה שונה מקודמיו
לבסוף, הגורם החשוב והקריטי ביותר הוא הגורם האנושי. את מרבית המכה במלחמה האחרונה ספגו הצעירים: חיילים וסטודנטים המשרתים במילואים. הם אלה שאמורים להיות כוח העבודה החדש שייכנס כעת לשוק התעסוקה. אנו נמצאים עדיין בעיצומה של המלחמה, בלב הטראומה, וטרם התחלנו לעכל את ההשפעות האמיתיות של המלחמה על אותם צעירים.
לאור המצב שנוצר, לשוק העבודה ייכנסו אנשים שנמצאים ב"פיגור" בלימודים אשר יזדקקו לזמן הכשרה נוסף, אנשים שעסקיהם קרסו בזמן המלחמה ויצטרכו תהליך שיקום לפני שיוכלו להמשיך בתהליך היזמות, אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות בשל פציעות וכן הלומי קרב רבים. איך כל זה ישפיע על דור העובדים הצעיר החדש, על רצונותיו והעדפותיו? כרגע זהו בבחינת נעלם גדול.
בנוסף, בתקופת המלחמה וכן בתקופת הפוסט-טראומה הלאומית שתבוא אחריה, העולם לא נעצר אלא ממשיך להתקדם במלוא הקצב, ואנו רואים את ישראל מושפעת מכך: המדינה שידעה לעמוד בחזית כל התפתחות טכנולוגית, מסייבר ועד ביג דאטה, מוצאת את עצמה כעת בפיגור בעולמות ה-AI. הסגר שאנו נמצאים בו, המדיני והפיזי (בשל העדר טיסות וקשיי הגעה לישראל), יוצר שינויים דרמטיים בתעשיות הגלובליות, ולא בטוח שהם יהיו הפיכים כל כך מהר "בשש אחרי המלחמה".
לסיכום, נשמח מאוד לראות את התרחשותו של "בום כלכלי" מסיבי בישראל עם סיום המלחמה. עם זאת, בשל כל הסיבות שפירטנו במאמר זה, חשוב לפקוח עיניים ולהיערך גם לתרחישים אחרים שאנו מעריכים שעשויים להתרחש ברמת סבירות לא קטנה.
שמואל בן אריה הוא דירקטור ומנהל השקעות ראשי שוק מקומי בפיוניר ניהול הון. לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, מנהל השקעות ראשי - ישראל, אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
