דעהקיצוץ רוחבי לטובת קליטת פליטים מאוקראינה יפגע בכולנו
דעה
קיצוץ רוחבי לטובת קליטת פליטים מאוקראינה יפגע בכולנו
עודפי הגביה של המדינה ממסים, קרנות שונות שהשאירו כסף בצד, ההיסטוריה של קליטת העלייה בישראל וגם הדוגמאות מקליטת פליטים משאר העולם, כולם מלמדים שאין שום צורך בקיצוץ הרוחבי שמקדם האוצר. כניעה לו תפגע בכל אחד ואחת מאיתנו
10,000 עולים חדשים מאוקראינה ורוסיה לא מקבלים פתרונות דיור, והם עדיין תקועים אצל קרובי המשפחה שלהם ובבתי מלון, בגלל שמשרד האוצר לא העבירו את התקציבים הדרושים למשרד העלייה והקליטה. במשרד האוצר טוענים שהם אינם יכולים להעביר את הכסף עד שלא יוחלט על קיצוץ רוחבי של 4.5 מיליארד שקל למימון הוצאות העלייה.
המשמעות של קיצוץ רוחבי כזה היא שמכל משרד ממשלתי, כולל משרדי הבריאות, החינוך, הרווחה והתחבורה, יקצצו כ-1%-3% מהתקציב באופן קבוע. לטענת משרד האוצר, אין ברירה אלא לבצע את הקיצוץ, ואת ה-4.5 מיליארד שקל הדרושים באופן חד פעמי אפשר להביא רק מתקציבי בתי החולים, מחלקות הרווחה, בתי הספר והתחבורה הציבורית, שיקוצצו מעתה ועד עולם. בהנחה הסבירה שהתקציב הבא לא יעבור בכנסת בזמן, והוא יהיה תקציב המשכי, הקיצוץ בשירותים לציבור יימשך באופן אוטומטי, ולממשלה אפילו לא תהיה היכולת לממן מחדש את שקוצץ.
הבעיה היא שהטענה של האוצר מופרכת, והקיצוץ המתוכנן הוא חרפה שאין בה שום צורך. ראשית, אף אחד לא יודע כמה עולים יגיעו לישראל. עד עתה עלו 9,000 עולים לישראל. זה פחות מרבע מהמספר הצפוי. אפשר לחכות ולראות כמה יעלו, ואז לבחון איך לסדר את הנושא מבחינה תקציבית.
מעבר לזה, יש למדינת ישראל שלל תקציבים שיכולים לעבור לטובת ההוצאה החד פעמית הזו, גם בלי הקיצוץ המתוכנן. מתחילת השנה הצטברו בקופת המדינה למעלה מ-22 מיליארד ששקל יותר מהצפוי. בעבר הועברו עודפי גבייה מעין אלה לתקציב המדינה. ב"קופסה התקציבית" המיוחדת שהקצתה המדינה לטובת המאבק במגיפה ישנם לפחות עוד 5 מיליארד שקל שעדיין לא נעשה בהם שימוש, ובקרן הפיצויים המיוחדת של המדינה, שמיועדת באופן עקרוני לפיצוי נזקי לחימה, ושנעשה בה בעבר שימוש לטובת תקציב המדינה, הצטבר סכום שיא של למעלה מ-18 מיליארד ש"ח. גם הורדת מסי הבלו על הדלק שווה למדינה 8 מיליארד שקל.
בכלל, ניסיון העבר מלמד שמעבר למחויבות הערכית הבסיסית של מדינת ישראל לקליטת עלייה, הוצאה על קליטת עלייה היא בכלל השקעה. העלייה מברית המועצות בשנות התשעים הביאה איתה פריחה כלכלית וחברתית לישראל. שיעור האבטלה ירד בשליש. מספר הרופאים החדשים שנקלטו היה כ"כ גדול, שלמעלה מ-60% מהרישיונות לרפואה שהונפקו בשנות ה-90, הונפקו לעולים שלמדו רפואה מבריה"מ. גם ההייטק קיבל זריקת המרצה, כשבמחצית שנות ה-2000 הגיע שיעור העולים החדשים מבריה"מ המועסקים בענף לרבע מכלל המועסקים. למה לקצץ את התקציב באופן קבוע כשההכנסות מההשקעה יהיו גבוהות מההוצאה החד פעמית?
אפשר גם להרים לרגע את הראש, לבחון מה עושות מדינות אחרות במצב דומה וללמוד. באיחוד האירופי, שקולט בימים אלה מיליוני פליטים שזורמים אליו מאוקראינה, החליטו על שני צעדים תקציביים. הצעד הראשון הוא המשך הקפאת כללי ההוצאה, שנועדו למנוע גידול בגירעון ובחוב של מדינות האיחוד, ושהוקפאו בתקופת הקורונה, כללים דומים מאוד לאלה שבשמם מבקש משרד האוצר בישראל לבצע את הקיצוץ. הצעד השני הוא היתר למדינות האיחוד להשתמש לטובת הפליטים במיליארדי יורו מקרן מיוחדת שהקצה האיחוד ונועדה לטיפול בנזקי הקורונה והשלכותיה.
גם במדינות האיחוד לא צפוי קיצוץ מיוחד לשם ההתמודדות עם גל הפליטים. בפולין, שקיבלה כבר יותר משני מיליון פליטים, מספר הפליטים הגבוה ביותר מכל מדינות האיחוד, החליטו על הקמת קרן מיוחדת בעלות של כ-5.5 מיליארד ש"ח לטובת קליטת הפליטים, שתמומן מכספי קופות תקציביות פנימיות של פולין והקרן של האיחוד האירופי, ולא מתכננים קיצוץ. גם גרמניה קיבלה כבר 100 אלף פליטים ולא מתכננת קיצוצים.
כבר היום ההוצאה האזרחית היא אחת הנמוכות ביותר ב-OECD, נמוכה עד כדי כך שבנק ישראל ממליץ להגדילה ב-3% תוצר, ששווים כ-50 מיליארד ש"ח. את המחיר של הוצאה אזרחית נמוכה כ"כ כולנו משלמים במיטות במסדרון בתי החולים, מחסור עצום בגננות וסייעות, פקקי ענק ועוד. קיצוץ התקציב הדל הזה עבור קליטתם המבורכת של העולים הוא מעשה לא נחוץ ובלתי סביר, שיפגע בנו ובילדינו אחרינו.
כשנתקלה גולדה מאיר בסוגיה דומה של קשיים בקליטת עולים בעת שהייתה שרת השיכון אמרה: "בעת שהחזון מתנגש במציאות תקציבית קשה יש לכופף את התקציב ולא את החזון". במקרה שלנו אפילו אין צורך לכופף את התקציב, אפשר פשוט לממש את החזון.
אביעד הומינר רוזנבלום הוא מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון
