האיום הבא על עתיד החינוך: קיצוץ גדול בתקציב 2025
האיום הבא על עתיד החינוך: קיצוץ גדול בתקציב 2025
הגירעון הענק בתקציב המדינה והקיצוצים הצפויים יפגעו בתקציב משרד החינוך בשנת הלימודים. את המחיר הכבד ביותר ישלם החינוך הממלכתי, בעוד הקואליציה תמשיך לבזוז את קופת המדינה עבור הישיבות, ההתנחלויות וההדתה. הנפגעים ביותר הם התלמידים המפונים
אחרי ששנת הלימודים בבתי הספר היסודיים תיפתח במועד ובתיכונים אולי באיחור, האתגר האמיתי של מערכת החינוך הוא הגירעון העמוק בתקציב המדינה והקיצוצים הגדולים שבדרך. בניגוד לכלכלת ישראל שזקוקה לקיצוצים של תקציב 2025 כמו אוויר לנשימה, מערכת החינוך צריכה לקוות שממשלת נתניהו לא תצליח להעביר תקציב. מבחינתה עדיף בהרבה לעבוד בשיטה של תקציב המשכי (1/12 בהתאם לתקציב הקודם) מלספוג את קיצוצי המלחמה שיביא תקציב 2025. אמנם גם תקציב המשכי הוא סוג של קיצוץ בפועל אבל לא חיתון בבשר החי.
תקציב 2024 של משרד החינוך קוצץ בעדכון תקציב המדינה בחודש מרץ מ־86.5 מיליארד שקל ל־84 מיליארד שקל. לאחרונה משרד החינוך לא היסס לקצץ רבע מיליארד שקל בסבסוד לצהרונים, קיצוץ שמתמקד במעמד הביניים המשרת. הניסיון מוכיח שהמפלגות המגזריות חסרות הבושה לא יפסיקו לבזוז בחזירות את קופת המדינה למען הישיבות, ההתנחלויות וההדתה. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יהסס להסכים לכך ושר החינוך יואב קיש לא יהסס לשרת את כולם. לעומת זאת, אם יהיה תקציב המשכי, 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לא יהיו בו ואז יהיה צריך לקצץ הרבה פחות.
אחת הבעיות של משרד החינוך היא ש־80% מהתקציב שלו מוקדשים לשכר מורים קבועים, כך שחלקים אחרים חשובים לא פחות הופכים פגיעים במיוחד. הקיצוץ בסבסוד להורים בצהרונים היה דוגמה מובהקת לכך. דוגמאות מקיצוצים בעבר הן התקציבים לטיפול בנוער בסיכון או תקציבי תנועות הנוער. בישראל מלמדים הרבה מאוד שעות יחסית ל־OECD. מנהלת מינהל החינוך של
עיריית תל אביב לשעבר שירלי רימון ברכה מציעה להפחית שעה או שתיים בשבוע. אך חוקר תקציבי החינוך נחום בלס ממרכז טאוב מעריך שלא יקצצו שעות לימוד. "לקצץ שעות לימוד זה לפטר מורים", הוא אומר, והמשמעות היא עימות עם ארגוני המורים. "אני מעריך שקיצוץ אם יהיה יגיע מ־20% מהתקציב שאינו שכר או מחויבות חוזית". בלס גם מעריך ש"בממשלה כמו היום הקיצוץ ייפול בעיקר על החינוך הרשמי, אותה קבוצה שסובלת כל הזמן ועל הנשמה היתרה של המערכת. סביר שיימצאו דרכים להקל על החינוך הממלכתי דתי".
הבעיה היא שמראש ההשקעה של ישראל בחינוך מוגבלת מאוד. נכון ישראל מוליכה בקביעות ב־OECD בראש טבלת ההוצאה הלאומית למוסדות חינוך ביחס לתוצר המקומי הגולמי. ב־2020 הוציאה ישראל 4.8% מהתמ"ג על חינוך, יותר מכל מדינה מפותחת אחרת. ממוצע המדינות המפותחות עומד על 3.4% מהתמ"ג. אך זהו נתון מטעה. שכן שיעור פריון הילודה בישראל כמעט כפול מממוצע ה־OECD. כלומר, ראוי היה שבישראל יוקדשו כמעט 7% מהתמ"ג לחינוך. זה כמובן בלתי אפשרי בגלל תקציב הביטחון הגדול ופריון העבודה הנמוך בארץ ועכשיו קיים חשש לקיצוץ קשה. הנתון שמשקף באמת את מקום החינוך בסדר העדיפויות הלאומי הוא ההוצאה הלאומית לתלמיד ביחס לתמ"ג לנפש. בדיקת הנתון הזה מבטלת מיד את הרושם המוטעה שישראל באמת מאמינה בחינוך. בטבלה הזו ישראל במקום ה־13 מהסוף עם השקעה של כ־9,800 דולר מותאם ערך קנייה, הרבה פחות מממוצע ה־OECD שעומד על 11,400 דולר. בנורבגיה, אוסטריה, איסלנד, ארצות הברית ודרום קוריאה מוציאים יותר מ־15 אלף דולר.
יורדים בדירוג גם בחינוך
"אנחנו יורדים בדרוג ולא רק בכלכלה, גם בחינוך", אומרת מנכ"לית מכון מחקר מרכז מנור לשעבר סמנכ"לית תכנון ואסטרטגיה של משרד החינוך מיכל טביביאן מזרחי. "מערכת החינוך שלנו לא מנוהלת ולא נמדדת. אין יכולת לדעת מה מצב התלמידים בכל הארץ ולהעניק תקציב מותאם לרמת הפגיעה".
בתוך הדור האבוד הזה שספג את הקורונה, ההפיכה המשטרית והמלחמה אין ספק שהנפגעים ביותר הם התלמידים המפונים. קשה למצוא נתונים על הפגיעה הקשה בתלמידים, בין היתר משום שלמשרד החינוך אין עניין לחשוף את מחדליו. כך למשל הסקר על מצב התלמידים בעוטף עזה יערך רק בספטמבר הקרוב. מי יודע מתי יאספו מידע על תלמידי הצפון.
את ההשפעות הראשוניות של המצב על תלמידי אצבע הגליל, חלקם מפונים מבתיהם וחלקם חיים תחת אש ביישובי הצפון, מגלה מחקר של ד"ר אילה כהן ממכללת תל חי. בין הממצאים: 22% מתלמידי חטיבות הביניים ירדו בהקבצה לימודית; 25% מתלמידי התיכון — ירדו במספר היחידות הנלמדות; 52% מההורים לתלמידי חטיבת הביניים ו־49% מהורי התלמידים בתיכון מדווחים על ירידה בהבנת החומר והציונים. בנוסף, חלה ירידה משמעותית בהיקף שעות הלימוד ובחומר הנלמד, בין היתר בגלל המסגרות הארעיות של הפינוי. 73% מקרב ההורים לתלמידי חטיבות הביניים ו־57% מההורים לתלמידי התיכון טוענים כי ילדיהם אינם מקבלים מספיק שעות במקצועות הליבה. 58% מתלמידי חטיבות הביניים ו־48% מתלמידי התיכון חוו פגיעה במצבם הרגשי.
משרד החינוך השקיע בקיץ רבע מיליון שקל בהקמת בתי ספר עורפיים שיועדו הן לילדי היישובים שלא פונו והן כדי לקרב את הילדים המפונים הביתה. למרות זאת הוויתור של ישראל על הריבונות בצפון גורם לך שרבים מהתלמידים בצפון לא יפתחו את השנה בבית הספר אלא בלימודים מקוונים או בלמידה יישובית. רוב בתי הספר בקו העימות ממוגנים אבל יש כאלה שלא, יש גנים רבים שלא ממוגנים ויש גם חשש לנסוע למוסדות הממוגנים. "הפקרתם את הילדים" אמר ראש המועצה אזורית מטה אשר משה דוידוביץ לקיש בפגישה השבוע, והודיע שלא יאפשר לימודים במבנים שצה"ל לא יכול להגן עליהם.
משברים מרחיבים פערים
משבר תמיד מגדיל פערים בעיקר כי לחזקים יש משאבים לקנות את מה שהילדים לא קיבלו בבית ספר ותנאים שמאפשרים ללמוד בבית וידע ללמד את הילדים בעצמם. גם כל מי שמפונה או חי תחת איש מגיע מהפריפריה, מה שמגדיל את הפערים הקיימים ממילא בין המרכז לפריפריה. צריך לזכור שישראל היא בקביעות אלופת הפערים העולמית בהישגים במבחני PISA, מדינה כל כך קטנה עם פערים כל כך גדולים בין חזקים לחלשים. רפורמת התקצוב הדיפרנציאלי צמצמה את הפערים התקציביים אבל לא את הפערים בהישגים, אם משום שלא הצליחה להתגבר על הפערים באיכות מערכות החינוך ובהכנסות ההורים ואם משום שהיא פשוט לא הלכה מספיק רחוק בהעדפה מתקנת.
"שנים מקצים תקציבים לצמצום פערים, אבל הפערים רק הולכים וגדלים והפכו להיות עצומים בגלל המלחמה והקורונה", אומרת טביביאן מזרחי. "קבוצת הביניים נחלשה ונפגעה. אני בטוחה שגם התוצאות אחרי המלחמה יראו את זה". לדבריה, ההשפעה תהיה לא רק על ילדים בגבולות אלא גם "ילדים שהאבות שלהם מגויסים חודשים וילדים שקשה להם לחיות עם המצב. בתי הספר משקיעים בפעילות חברתית ורגשית וכך זה צריך להיות, אבל יש לזה מחיר בהישגים".
על פי ה־OECD, הפסד של שנת לימוד יגרום להפסד של 10% בשכר העתידי. קשה להעריך כמה שווים הנזקים שנגרמו לתלמידי ישראל במהלך הקורונה והמלחמה. הבעיה היא שכבר ארבע שנים אין רגע דל שמאפשר להתחיל לשקם את המערכת. גרוע מכך התלמידים בתיכונים גם סובלים מעיצומים בלתי פוסקים שמונעים פעילויות העשרה, טיולים ומונעים מסירת ציונים. כמובן נזקים גדולים צפויים לתלמידי הכיתות הנמוכות בשל פגיעה ביסודות הקריאה, החשבון והאנגלית.
בקורונה כל העולם נפגע וישראל כנראה קצת פחות, אבל המלחמה היא פגיעה ייחודית לישראל בין המדינות המפותחות. בלס מציין שאחרי מלחמת העולם השנייה אנשים הפגינו יכולת התאוששות מדהימה גם לאחר שהפסידו שש שנות לימוד. "אנשים הם יצורים מאוד עמידים". ועדיין כל כך הרבה נזקים נפשיים צפויים לגרום לפגיעה משמעותית בהישגים וביכולת ההשתכרות העתידית. מחקר שפרסם הכלכלן הראשי לאחרונה גילה שפיטורי הורים מקטינים ב־10% את הסיכוי של ילדים משכבות חלשות לזכאות לבגרות. אפשר רק להניח שהנזק שנגרם מטראומות קשות בהרבה גם לילדים עצמם ולא רק להורים שלהם, יהיה קשה יותר.
לא מדובר רק בתלמידי בתי ספר. מחקר של המדען הראשי של משרד החינוך בנושא ילדים בגיל הרך קובע ש"ללא התערובת משמעותית הפערים בין ילדים משכבות חלשות לבין ילדים משכבות חזקות צפויים להתרחב בכל ההיבטים ההתפתחותיים". המסמך מזהיר גם מפערים שייווצרו בין פעוטות וילדי גן שנחשפו למלחמה באמצעות פינוי, פגיעה באחד מבני המשפחה או הורה שגויס למילואים לבין היתר. מספר עצום, שליש מילדי הגיל הרך נחשפו למלחמה. עד כמה כושל הטיפול של הממשלה בילדים אפשר ללמוד מכך שרק שלשום, פחות משבוע לפני תחילת הלימודים פורסם שיוענק מענק חתימה של 30 אלף שקל לפסיכולוגים חינוכיים ועובדי הוראה שיסכימו לעבור לעוטף. כאילו שיש בעלי מקצוע טובים פנויים שיושבים ומחכים לממשלה.
